נועה קירל מדברת על הכל. מה זה הכל? "המלחמה, החטופים, סערת האירוויזיון והחבר במינכן" - כך לפחות מבטיחה הכתובית שמרצדת על המסך לאורך כל כתבתו של איתי סגל ב"אולפן שישי".
הכתבה נפתחת בקירל המסיירת באתר שבו נערכה מסיבת הנובה המפורסמת. כלומר - מתחילים עם "המצב". מה חושבת קירל על המצב? כאן נחלתי את האכזבה הראשונה. לא כי קירל השמיעה עמדה שמנוגדת לדעתי, אלא בגלל שהיא השמיעה, ובכן... מה בדיוק? לא ברור. מצד אחד היא מבקשת להביא את כולם הביתה. איך? היא לא יודעת, היא לא מדינאית ולא גנרלית. אז במה היא שונה מאותו סרט צהוב שעונדים רבים על דש מעיליהם? אחסוך לכם את המחשבה, בכלום. קירל אינה שונה מפוסטר שדורש להביא הביתה עכשיו את כולם.
היא הייתה יכולה לדרוש, למשל, את החזרתם גם במחיר סיום הלחימה, או לחילופין להגיד שעם כל הכבוד למצבם המחמיר, הכי חשוב הוא לרסק את חמאס. כלומר - משפט שיש לו ערך, גם אם כזה שיעלה בחרון אפו של המתנגד. היא לא - ובכך מוצה נושא החטופים.
תכף נמשיך לשאר הנושאים שעולים בריאיון הארוך איתה, הסוכריה שהבטיחו בערוץ 12 לצופיהם במשך 48 השעות שקדמו לשידור, אבל קודם כל - כמה מילים על הכוכבת.
יהיה זה נואל לנסות ולרדת לעומקה של אחת התופעות התקשורתיות הבולטות שהיו כאן, בכמה משפטים. לכן אבהיר את שאני חושב על קירל: היא מוכשרת, היא מוצלחת, קל לאהוב אותה וחלק מהשירים שלה הם ממש בסדר גמור.
כלומר - היא לא רק בלון יח"צני שמנופח כבר כמעט עשור באוויר חם. לו הייתה כזאת, כבר הייתה מתפוגגת מזמן, אבל היא מצליחה להישאר חיונית, מאמי לאומית במובן הכי נכון של ההגדרה: נראית כמו בת השכן מאשדוד, אבל עם שורשים שמגיעים עד טרבלינקה. מאופרת בכבדות, אבל רק כדי לחזק יופי ישראלי טבעי, שרה שירי פופ מתקתקים, אבל יודעת לדבר יפה.
לו היינו מבקשים מבינה מלאכותית ליצור את הישראלית המושלמת, זאת שתצליח להקסים כה רבים ובמקביל לא לעצבן אף אחד (ובישראל חלקה השני של המשימה הוא קשה הרבה יותר מהראשון), היינו מקבלים את קירל.
אל תצחיקו אותה
ממשיכים: אחרי שנרשם כישלון לחלץ מפיה של קירל אמירה בעלת משמעות על המלחמה והחטופים, מגיע תורם של עוד שני נושאים שקיבלו ביטוי בכותרת: "סערת האירוויזיון והחבר המינכן". אם לא צפיתם, אל תטרחו לעצור את נשימתכם.
בקשר למילות השיר לאירוויזיון אין לקירל מושג, כך על פי עדותה, מה היא הייתה עושה (כאילו שזה תלוי בה) וגם בשאלת החבר ממינכן, אין כל חדש: הוא עדיין על הספסל, היא עדיין על הקו, מתלוצצת על הלשונות הרעות לפיהן מדובר בתרגיל יחסי ציבור מבית רוברטו ומספרת שלפחות במינכן היא יכולה ללכת לסופרמרקט בלי שיעצרו אותה ברחוב, משהו שמשמח ומדאיג אותה בו זמנית.
"אם היית שואל אותי לפני שנה אם הייתי נכנסת לקשר בשלט רחוק, הייתי צוחקת", היא מנסה להוסיף עוד קיסם למדורת ההבלים, הבעיה היא שישראלים רבים מביטים אחורה, אל השנה שעברה בחייהם, כאילו הייתה שייכת לעידן אחר. ובכלל, תקראו לי רומנטיקן חסר תקנה, אבל מה זה בדיוק "לבחור להיכנס לקשר"? האם אהבת אמת, כמו זו שבוודאי קיימת בין השוער המחונן למלכת הפופ היא בכלל משהו שיכולים לבחור להיכנס אליו?
מה שחשוב לענייננו הוא שגם כאן לא מספקת קירל מידע חדש על הזוגיות, כזה שלא נטחן עד דק בלא מעט כתבות קודמות, אחת מהן, מנקודת מבטו של פרץ, שודרה ממש באותו הערוץ רק לפני כחודש.
הגידו "כן" לקמפיין
ואז, בדיוק כשהצופים הנבונים מתחילים לגרד בראשם במבוכה ולשאול מה היה דחוף לאישה הצעירה והחביבה הזאת להידחף אל סלון ביתם בערב שבת, מגיעה התשובה: קירל באה לקדם קמפיין חדש ל"יס", שהיא הפרזנטורית שלה.
"השבוע הופיעה לראשונה קירל בפני חיילים, ביוזמה של חברת 'יס'" מסביר הכתב - ועובר לכמה פריימים מההופעה עצמה - וממנה אל סרטון הפרסומת החדש של חברת הטלוויזיה בלוויין. לו היה רשע יותר, אפשר שהיה שואל מדוע מה שהיה לוקח ליפה ירקוני למשל, חמש דקות, לקח לה כמעט חמישה חודשים? אבל הכתב לא רשע, אז הוא לא שואל.
מה בכל זאת מתגלה בכתבה? אה כן, שקשה לעשות פופ בימי מלחמה, אבל מעבר לתובנה הזאת, גם מי שהתיישב מול המסך בנפש חפצה, התקשה לצאת ממנה עם יותר מאשר קטעי קישור שנועדו לרווח בין סצנות מתמשכות מהקמפיין החדש (יפה לכשעצמו - ובטח יותר מעניין מאשר הריאיון עם קירל).
המלחמה עברה לטיקטוק
טבח ה-7 באוקטובר גרם פה ללא מעט תמורות: ראש הממשלה הנבחר ביותר שהיה פה אי פעם צנח ל-17 מנדטים בסקרים, הציבור זז ימינה, גנץ ואיזנקוט הצטרפו לממשלת אחדות בראשותו, משפחות אומללות של חטופים זועקות מרה ברחובות, גילויי גבורה מפעימים נחשפים לצד בשורות איוב.
והנה למרות כל אלה נתגלה משהו שהמלחמה לא הצליחה לעשות: היא לא הצליחה לגרום לנועה קירל לומר משפט אחד שיהיה בעל משמעות, גם במחיר של לעורר מחלוקת או אפילו רק דיון. יהיה מי שיאמר שזה בסדר גמור, שזה לא מתפקידה - ואני אהיה הראשון להסכים, אבל אם כך הוא הדבר, מה (חוץ מאשר תרומה לקמפיין מסחרי) מצדיק שידור ריאיון של למעלה מ-20 דקות (כולל פרסומות)?
סליחה מהקוראים, אבל לא דייקתי: מסתבר שאפילו בעולמה היוניקורני של קירל יש מלחמות "אין ברירה": בטיקטוק פורסם שאנה זק פופולרית יותר ממנה, עד שלא הייתה לה ברירה אלא לתבוע. היא לא רצתה, להפך - בתשובה לשאלה אחרת היא מספרת שאילו הייתה נתקלת באנה זק ברחוב, אפילו בליווי האקס (יונתן מרגי), היא הייתה שמחה בשבילם, כעדותה בריאיון, מאחר שמדובר לדבריה ב"שני אנשים שאני מעריכה".
מלכודת דבש
רק שכמו שהיא אומרת "לא השאירו לה ברירה", אחרי שפנתה שוב ושוב לטיקטוק בדרישה שיפרסמו הבהרה, כאילו גם ככה לא קשה מספיק לעשות פופ במלחמה.
חזקה על מערכת מנוסה כאולפן שישי שהיא מבחינה מיד שהיא מנהלת ריאיון נטול פואנטה. אז למה בכל זאת לצעוד בעיניים פקוחות לקראת מלכודת הדבש הזאת? ההימור שלי הוא כי קשה להגיד לא לאפשרות לארח את קירל, אייקון לצעירים, במהדורת חדשות (אולפן שישי) שמאבדת צופים משבוע לשבוע.
לבל יתפרש הדבר כאילו יש לנו משהו נגד המרואיינת, שכן קירל כאמור היא חביבה להפליא. לא טיפשה כלל ולעתים אפילו רהוטה. בחיי שהיא בסדר גמור, אלה רק אנחנו שהפכנו למטומטמים גמורים, כאלה שאפשר לעבוד עליהם בטיקטוק כאילו אנה זק יותר פופולרית.