כל מי שראה את הדרמה הגרועה-אך-ממכרת "דה מורנינג שואו" בכיכובן של ג'ניפר אניסטון וריס וית'רספון יודע שתכניות בוקר בארה"ב לא דומות למה שאנחנו רגילים בישראל. כן, גם שם, כמו אצלנו, יש פינות לייפסטייל קלילות על בישול ואיזה אמן שמנסה לקדם את סיבוב ההופעות החדש שלו - אבל לצד זה יש עיסוק כבד ראש באקטואליה. זאת הסיבה שלא היה מפתיע לראות את בנימין נתניהו מגיח לאולפן "פוקס וחברים" בשעת בוקר מוקדמת בארה"ב, כדי להגיב לטענות שהעלה נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בריאיון ברשת MSNBC בסוף השבוע.
"פוקס אנד פרינדס" היא התכנית הנצפית ביותר ברשת החדשות הפופולרית ביותר בארה"ב, ובעיקר - זו האכסניה המושלמת בימים אלה לקדם עמדות פרו-ישראליות, או ליתר דיוק, עמדות אנטי-ביידניות. פאנל המראיינים לא הקשה על נתניהו בשאלות, והאווירה באולפן הייתה של יראת כבוד. אף אולפן בישראל, אפילו לא בערוץ 14, לא היה מספק לנתניהו כזאת במה מכילה ועוטפת. הגדילה לעשות קיילי מקנאני, דוברת הבית הלבן בעבר, שפשוט ישבה בפאנל עם כוס חד פעמית של דאנקן דונאטס, שהשרתה על כל האולפן אווירה של פרלמנט בבית קפה, ולא של תכנית חדשות רצינית.
נתניהו אמנם אינו כוס התה של הרבה ישראלים, וזה בלשון המעטה לאור הסקרים האחרונים, אבל רוב מוחלט של הישראלים יסכימו עם המסר הבסיסי שלו: צריך להשמיד את חמאס. הבעיה היא שבמקרה הטוב, רוב הישראלים כבר לא מאמינים שהוא האיש שמסוגל לספק את התוצאה הזאת. במקרה הרע, הישראלים מאמינים שהוא מורח את הזמן, כי המלחמה מועילה לאינטרסים האישיים שלו.
אפשר להתווכח עם התיאוריה הזאת, אבל על דבר אחד אין עוררין: נתניהו לא מתראיין בישראל. במקרה הטוב הוא יענה לשאלות עיתונאים במסיבות עיתונאים רק כדי לנזוף בהם שהם לא שואלים את השאלות הנכונות. נתניהו מעדיף לשבת מול מראיינים אמריקנים עם כוס חד פעמית של דאנקן דונאטס מאשר לנסות לענות על שאלות של עיתונאים רציניים בישראל. לא רק בגלל שאין לו תשובות לשאלות הקשות, אלא בגלל שהוא מעדיף את הפוזיציה הזאת של הפרטיזן מישראל הקטנה והחלשה שנלחם למען העם היהודי לא רק מול צבאות ערב, אלא מול האיש החזק בעולם. לא בשביל עצמו הוא מוציא את ביידן משפיותו, אלא בשביל העם היהודי. ברור.
אלא שמשהו נשבר גם בפסאדה הזאת מריאיון לריאיון. לא ברור אם מדובר בתקלה טכנית של תאורה או איפור, אבל בריאיון האחרון של נתניהו לרשת "פוקס" הוא נראה פשוט צהוב. לרגע נראה שנפלתי על פרק שטרם צפיתי בו של "משפחת סימפסון". נתניהו לא נראה טוב. זה לא רק הצבע, אלא העייפות בעיניים וחוסר אנרגיה כללי. אולי זו השפעת הקלה שהוא לקה בה, ואם כן נותר לאחל לו רק בריאות ואריכות ימים. למען הסר ספק אני מאחל לעצמי ולכל אחד מאוהביי להיראות טוב כמו נתניהו בגיל 74, ודווקא בגלל זה בולט כל כך שמשהו רע עובר עליו. אולי זו הסיבה שהוא בוחר לצאת לקרב מול ביידן בן ה-81, דווקא כי יחסית אליו הוא עדיין נראה צעיר ונמרץ.
בשורה התחתונה צריך להבין שחימום הגזרה בין ישראל לארה"ב של ביידן מסוכנת לא פחות מהתחממות הזירה מול איראן. קשה לחזות איך תיראה ארה"ב פוסט-ביידן, אבל ספק אם יהיה לנו אי פעם עוד נשיא ציוני בבית הלבן. התחזיות גורסות שהנשיא הבא יהיה דונלד טראמפ, שרק לאחרונה טען שהיטלר "עשה כמה דברים טובים", ובאופן מובהק מסרב להתבטא בעד ישראל, או בכלל, בנוגע למלחמה בעזה. האופציות במחנה הדמוקרטי ביום שאחרי ביידן מבהילות לא פחות. לכל בר-דעת ברור שהאשראי שיש לישראל מביידן לא יינתן מאף נשיא, וכפיות הטובה של נתניהו כלפיו פשוט בלתי נסבלת.
"פוקס וחברים" לא יעבירו נשק בשווי מיליארדים לצה"ל, ביידן כן. אבל ככה זה כשהמנהיג בטוח שהוא חשוב יותר מהמדינה. איך אמרה פעם אישה חכמה? "ביבי הוא מנהיג שהוא גדול על כל המדינה הזאת, הוא באמת מנהיג בקנה מידה לאומי. במדינה הזאת כולם רוצים להישחט ולהישרף? יאללה, למה הוא צריך להתאמץ כל כך? נעבור לחוץ לארץ. שהמדינה הזאת תישרף. המדינה בלעדי ביבי לא תחזיק מעמד. אנשים כאן יישחטו".