כולכם שחקו נא איתי: יואילו הקוראים הנכבדים, גם מי שנהנים מזוגיות בחייהם, לשוב בדמיונם אל ימי רווקותם (על הדבש ועל העוקץ) וייזכרו בסיטואציה הבאה: אתם יוצאים עם בת או בן זוג מדהימים על פי כל צ'ק-ליסט מוכר - יפים, חכמים, מצחיקים, חרוצים, שאפתניים - ואנא ידרג, יוסיף ויגרע כל אחד על פי הסעיפים החשובים לו.
עכשיו דמיינו שלמרות שלכאורה התיבות הקטנות שמימין לתכונות הרצויות מלאות בסימני "וי", עדיין הלב אינו מפרפר למרות שכל מה שרציתם, לכאורה, נמצא שם ובגדול. לרוב תתנו לזה צ'אנס - לא רק של דייט או שניים, אלא לפחות של עוד חודש-חודשיים, בטרם תתפנו לשיחת "זה לא את/ה אלא אני".
ובכן, "חולי אהבה", אנחנו צריכים לדבר: את סדרה נהדרת, בחיי - ואני משוכנע שיבוא יום שבו תפגשי צופה שיהיה ראוי לסדרה כמוך, אבל מצטער, זה כנראה לא יהיה אני. על הנייר, יש ב"חולי אהבה" את כל מה שצריך: אנסמבל שחקנים מפואר בראשותם של איילת זורר (גל גדות של הדור שלי, לפחות בכל הקשור לפרק ההוליוודי בחייה) ועמוס תמם (שמוכיח שכאשר אתה מוכשר, אין דבר כזה "חשיפת יתר").
הוסיפו לכך סיפור אהבה לא שגרתי, שהוא הרבה יותר מבחור פוגש בחורה (כלומר, הם נפגשים, אבל באונקולוגית), חברו לשניהם רקע מעניין - היא רופאה בכירה והוא פוליטיקאי מבטיח, שניהם עם רקע משפחתי טעון - היא גרושה עם בת קטינה בהיריון, הוא פרוד בתוך ביתו, עם בת שמפתחת זוגיות עם אמריקאית ממוצא פלסטיני, שמתבררת כקרובת משפחה רחוקה של מבוקש בכיר (מכת מוות לקריירה הפוליטית) ו... וואו, כמה פרטים - ועוד לא התחלנו.
נדמה לי שכבר הבנתם, אבל אם לא התעייפתם עדיין, יש עוד: למשל אחותה הבעייתית שלא מוצאת את מקומה בחיים, חולמת להיות סטנדאפיסטית מצליחה ומקבלת השראה מהסרטן שתקף את אחותה המוצלחת, אשתו שבגדה בו אבל עדיין מאוהבת בו (לא אמין), ההורים של שניהם (אהלן רינה מצליח! דווקא תפקיד חמוד, אמא של מיכה חדאד), ילדים צעירים שמנסים למצוא את מקומם בעלילה, סליחה - בחיי המשפחה, צ'ילבות מקצועיות: שלו בדמות מספר 2 חתרנית במפלגה ושלה בדמות רופא בכיר שמתחרה בה על המובילות במחלקה.
אני מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה: הסדרה הזאת לא צריכה צופים כמונו, היא צריכה ויסות חושי, במקום לנסות ולהכיל גם רומן, גם את הסכסוך עם האקסים, גם את המאבק המקצועי, המלחמה הישראלית-ערבית (אל תדאגו, יש גם ערבייה טובה בעלילה), מרד הנעורים, קצת בוהמה (סליחה על הביטוי הארכאי כשם קוד לכך שאין סדרה ישראלית שלמה בלי פסיעה נוגה בשדרות רוטשילד) ועוד.
עד שלבסוף מתחשק לך, על אף שהתיישבת מול המסך בנפש חפצה ועל אף שתודה לאל, עוד לא גילו אצלך כלום, להשתרע על כורסת הטיפולים ולבקש מהאחות שתביא לך כוס מים. סליחה, אני יודע שסרטן הוא אינו נושא לבדיחות (אלא אם כן אתה עדי, הדמות שמגלמת נלי תגר. כלומר - הם התחילו).
חתכו לרוחב, לא לעומק
זה מצער, כי עד שכבר מפיקים כאן סדרה ישראלית מושקעת כל כך ועוד לא בערוץ נישה אלא בפריים-טיים נגיש לכל (ועוד של קשת, האוד המוצל הגדול ביותר ממה שהיה כאן פעם "מדורת השבט"), היה מתבקש שיהיה מעורב בתהליך גם איזה מנהל מקצועי שידפוק על השולחן וישאג על התסריטאים: אם אתם רוצים שאני אאשר את הדבר הזה, לכו הביתה ותחזרו עם מחצית מהעלילה.
למרבה הצער, מה שקרה זה שהוא כנראה שאג והם באמת חזרו עם מחצית מהדפים, אבל לא מהדמויות ועלילות המשנה.
קחו למשל את הדמות שמגלמת נלי תגר המוכשרת, עדי, האחות המוצלחת-פחות (על פי אמת מידה סטנדרטית: בלי מקצוע, בלי בן זוג, בלי כיוון ברור בחיים) שמצליחה להצחיק את הקהל רק כשהיא מנכסת לעצמה את הסרטן שפקד את אחותה, כחומר לבדיחות.
היא הייתה יכולה להיות סיפור נהדר בזכות עצמו, אפילו נושא לסדרה משלה, אבל כשהיא "נדחפת" בין סיפור האהבה המרכזי שמניע את העלילה, לבין ההיריון המוזר של אחייניתה (לא אמין), בת הזוג ממוצא פלסטיני של הבת הלסבית של הגיבור ועוד שלל סיפורי משנה, כבר אין לך כוח לצחוק מהבדיחות שלה על במת מועדון הסטנד-אפ (ואם כל זה לא מספיק, ברקע מתפתח רומן בינה לבין הבעלים, שהוא ממוצא רוסי - רק למקרה שלא היה לכם מספיק גיוון אתני, מקצועי, פוליטי או מגדרי).
רוצה לומר, מישהו לקח פה חומר לחמש עונות ודחס את כולו לעונה אחת של שמונה פרקים קצרים.
זוכרים את ההערה מלפני שתי פסקאות? אז במקום להשאיר חצי מהתסריט על המדף כחומר לעונה הבאה, דחסו ודחסו אותו עוד, עד כדי כך שממש נשמתי לרווחה כאשר יצאו לפרסומות.
כנות בסלון
רצה הגורל ובאיחור מאוד לא אופנתי, התיישבתי מול "את" (YOU) המעולה של נטפליקס, בערך בזמן שבו התחלתי לצפות ב"חולי אהבה". איילת זורר שמפציעה שם בעונה השלישית בתפקיד (זהירות, ספוילר) הפסיכולוגית של שני הרוצחים הסדרתיים - ומוכיחה שאין דבר כזה תפקיד קטן, הייתה צריכה לדעת שכאשר אתה מתחבר לגיבור, אתה צופה בסדרה בתקווה שינצח, אפילו שעסקינן ברוצח פסיכופת.
לעומת זאת, כשאתה נתקל ברופאה בכירה שאי אפשר לחבב - למרות שנורא רוצים - כמו ב"חולי אהבה", אתה יודע שלא תחוש שום כאב של פרידה כאשר הסדרה תסתיים. ובכל זאת, על רגע אחד של כנות צריך להצדיע ל"חולי אהבה", למרות שהוא לא התרחש על המרקע אלא בסלון ביתי.
זה היה כאשר הערתי לבת הזוג שקשה לי עם ד"ר עמליה לוי, הכירורגית הבכירה והקשוחה שמגלמת איילת זורר והיא - שבקיאה ממני לא רק ברזי עולם הרפואה, אלא גם בקריירה תובענית של נשים, העירה שזו בעיניה דווקא נקודת החוזק של הסדרה.
"למה?", שאלתי - והיא הסבירה שמדובר בטייפקאסט של כירורגית בכירה, אישה שנאבקת על מקומה בחוג של גברים שיגרום אפילו לטייסת קרב להיראות כמו החוג ללימודי מגדר: "היא הייתה חייבת לפלס את הדרך למעלה עם המרפקים, עד שהיא כבר לא מכירה שום צורת התנהגות אחרת", אמרה - וגרמה לי להתבייש - והפעם על כך שאני גבר לבן פריבילגי (סליחה, אני יודע שאסור לי אפילו להתלונן).