קרוב לחצי שנה מאז הטבח הנורא של חמאס ועוזריו בעוטף עזה, תגובת הנגד של צה"ל ומערכת הביטחון הפכה למלחמה הארוכה בתולדות המדינה. עם הימשכות הלחימה עולות בשדה הקרב ובזירה המדינית דילמות רבות. בישראל נוהגים לומר כי צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, אך האם למסורת היהודית אכן יש מה לתרום גם למוסר הלחימה בשדה הקרב? הרב דני לביא, ראש מכון עולמות החוקר ובוחן את תפיסת העולם היהודית והדתית בעת המודרנית, משוכנע שכן.
"למוסר המלחמה היהודי יש תפיסת עולם עקרונית שונה מדתות אחרות", הוא אומר. "מאז ומתמיד העולם היהודי קרא לשלום והתנגד לאימפריאליזם. היהדות לא דוגלת בחזון של כיבוש העולם כמו האסלאם, ולא חותרת למיסיון עולמי כמו הנצרות. יחד עם זאת, היא יודעת להשיב מלחמה כאשר זה נצרך".
לדבריו, העולם המערבי כושל בזיהוי המניעים האמוניים של האסלאם, ולכן מנסה להתמודד עם קנאות דתית באמצעים כלכליים. "בניגוד לתפיסת המערב, אמונה לא קונים בכסף. לא הכול בחיים זה אינטרסים צרים, לכן כסף ורווחה כלכלית לא מצליחים לשנות רוע אידאולוגי. הלורד הרב יונתן זקס, רבה של אנגליה לשעבר, קרא לו 'רוע אלטרואיסטי'. מי שחפץ בהשמדתך לא ישנה את עמדתו אם תנסה לקנות אותו בכסף או במסירת שטח".
הרב לביא מסביר כי בניגוד לתפיסה הרווחת, המפגעים בנו לא עושים זאת בשל מצוקה כלכלית או נפשית. "הנתונים מראים אחרת. חוקרת מוסלמית שראיינה מחבלים ובחנה את מאפייני דמותם אמרה שהם לא היו חסרי השכלה, לא עניים ולא בעלי נטייה להתאבד. רוב מי שהיא ראיינה השתייך למעמד הביניים וחלקם אפילו בא ממשפחות בעלי נכסים בשווי של מיליונים".
"במבחן התוצאה ארה"ב ואירופה נכשלות בהתמודדות עם הרוע העולמי. האמריקאים לא מצליחים לעצור את איראן, והאירופים לא מצליחים להתמודד עם התאסלמות היבשת, לכן אסור שהשיטה שלהם בלוחמה בטרור תנחה אותנו. אנחנו צריכים להתבסס על המבט של המוסר היהודי".
דוגמא להתנגשות המוסר יהודי עם עמדות המערב ניתן היה לקבל בדיון שהתקיים בבית הדין בהאג בחודש דצמבר האחרון. בתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל, על רקע המלחמה בעזה, אוזכרה בין השאר מצוות מחיית עמלק והשימוש בה מצד גורמים ישראלים בכירים. לטענת התביעה, מצווה זו מעידה כי ישראל מתכננת לבצע רצח עם בעזה.
אולם דומה שהתובעים מדרום אפריקה פספסו, או אולי התעלמו בכוונה, מכמה דיוקים חשובים. בחוות דעת של עו"ד שלומית טור-פז שפורסמה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה בעקבות הדיון בהאג נכתב כי "כתב התביעה הרואה באזכור העם המקראי עמלק קריאה לרצח עם טועה ומטעה: מצוות מחיית עמלק, שכתב התביעה מתייחס אליה, נמחקה בפועל מספר החוקים היהודי כמצווה מעשית והפכה לאות מתה. כתב התביעה אינו עושה את ההבחנה שעושים הדוברים הישראלים בין אזכור עמלק ביחס לאנשי החמאס ולא ביחס לעם הפלסטיני בעזה".
ראש ישיבת הר ברכה הרב אליעזר מלמד התייחס למצווה השבת בעיתון "בשבע" וכתב כי "לפי מסורת רבותינו בטל עמלק מן העולם, ועל כן אין היום שום עם או יחיד שיש עליו דין עמלק. אבל עדיין מצווה לזכור את המצווה ולא לשכוח אותה, מפני הרעיון המוסרי שבה.
"אפשר שמצווה זו חשובה במיוחד ליהודים, שמטבעם הם רחמנים ובעלי חסד. מצוות רבות בתורה מחנכות אותנו לכך, עד שמטבענו היינו נוטים לסלוח לעמלק כל זמן שיתחייב לא לתקוף. לכן התורה ציוותה אותנו לזכור את מעשיו של עמלק ולמחותו. מתוך כך נזכור שיש רוע בעולם, וכשצריך להילחם יש לעשות זאת בלי פשרות, עד הניצחון המלא, כפי המקובל בכל דור. רק כך נוכל לתקן את העולם".
מי שגם דיבר על מצווה זו, שנקראה בבתי הכנסת בשבת האחרונה, היה נשיא אוניברסיטת תל אביב פרופ' אריאל פורת שאמר במהלך הרצאה בחודש אוקטובר האחרון, מספר ימים לאחר הטבח בעוטף עזה, "זכור את אשר עשה לך עמלק בצאתכם ממצרים. תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים, לא תשכח. כך צריך לנהוג בחמאס ואני משוכנע שכך תעשה מדינת ישראל. מדינת ישראל נשבעה להשמיד את זכר החמאס".
הרב לביא מציין כי במוסר המלחמה היהודי אין כל רצון ושאיפה לזריעת חורבן לשם חורבן. "עם ישראל חפץ להביא טוב לעולם. אנו רוצים לגרום לנזק המינימלי על מנת להגיע לסיום המלחמה". דווקא משום כך, הוא סובר ישנם כמה כללים חשובים במוסר היהודי שעלינו לזכור כאשר אנו באים למלחמה. "הכלל הראשון הוא 'הבא להורגך השכם להורגו' - יש לפגוע באויב בעודו קטן ופחות מזיק. לא צריך להיות קרבן כדי לקבל לגיטימציה לתקיפת אויביך שכל הזמן מתעצמים למען השמדתך. את המכה הקשה לחמאס היינו צריכים לתת שנים רבות לפני האסון בשמחת תורה, בזמן שהארגון היה חלש ובראשית דרכו".
לשיטתו, למבט זה יש השלכה גם על הקונספציה שנשברה, "זו הבנה שגויה של המושג 'צבא הגנה לישראל' המבוססת על יסודות נוצריים הרואים בשימוש בכוח דבר פסול, ועוסקים בעיקר במגננה. גם אנחנו עסקנו בעיקר בכיפת ברזל, בגדרות ופתרונות טכנולוגיים. אבל המוסר היהודי גורס שכל זמן שהאויב מחזיק באותה אידאולוגיה רצחנית, המתנה לא תוביל ליותר שקט, אלא להתעצמות. יש לצאת למלחמת מנע כאשר אתה חזק ולא לחכות שיתקפו אותך, זאת בדומה להתנהלות ישראל במלחמת ששת הימים לעומת המשבר של מלחמת יום כיפור".
הכלל השני שלדעתו חשוב לציין הוא "'כל שהוא רחמן על אכזרים... נעשה אכזר על רחמנים'. על ישראל נאמר שהם 'ביישנים רחמנים וגומלי חסדים'. אלו מידות נפלאות, אך הן גם יכולות להוות מכשול ותקלה כאשר משתמשים בהן במקומות לא מתאימים. אסור לרחם על אכזרים גם אם במציאות נקודתית הוא נראה מסכן וחלש. היהדות רואה לטווח הארוך.
"שאול המלך ריחם על אגג מלך עמלק, וממנו יצא לאחר מספר דורות המן שניסה להשמיד את העם היהודי. כאשר אייכמן ביקש מהנשיא יצחק בן צבי חנינה, הוא השיב לו בפתק ובו משפט קצר הלקוח מדברי הנביא שמואל לאגג מלך עמלק: "כאשר שכלה נשים חרבך, כן תשכל מנשים אמך". לצערנו זה רלוונטי מאוד גם לימינו. כשסינוואר ישב בכלא הישראלי הוא חלה ואנחנו טיפלנו בו והצלנו את חייו, וכעבור מספר שנים הוא הוביל לטבח המזעזע בשמחת תורה.
הכלל השלישי אותו הוא מציין, "חיי חיילינו קודמים לחיי אזרחי האויב שמשתמש בהם כמגן אנושי. אנחנו מצידנו ננסה להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית, נזהיר במידת היכולת ונכוון את התקפותינו כלפי המחבלים. אך אם למרות זאת המחבלים בוחרים להתבצר בתוך אזרחיהם, לא נסכן את חיילינו בגלל רשעותם והפקרתם את חיי אזרחיהם. 'צריכה המדינה להעדיף את חיי חייליה על פני שכניו של הטרוריסט'. אלה דברים שכתב בעבר פרופ' אסא כשר".
לסיום הוא אומר כי עקרונות המוסר היהודי "מבוססים על שכל ישר, ויש להם סימוכין גם בדין הבינלאומי. נראה שבעשרות השנים האחרונות עקרונות אלה נשחקו באופן דרסטי ואי יישומם במלחמה הנוכחית מביא לעיכוב ביכולתנו לנצח במלחמה ולהביס את אויבינו".