תענית אסתר שהשנה תצוין ביום חמישי י"א אדר ב', היא חידה לא פתורה בלוח השנה היהודי. בעוד שהתעניות האחרות בלוח השנה - עשרה בטבת, י"ז בתמוז, תשעה באב וצום גדליה - מוכרות לנו מהספרות המקראית, תענית אסתר לא מוזכרת לא במקרא ואף לא בספרות חז"ל. אדרבה, ממקורות ההלכה נשמע שיש בעיה לצום בערב פורים ובתקופת בית שני חגגו יום זה כ"יום ניקנור".
ואף על פי כן, מתקופת הגאונים (בערך במאה ה-8 לספירה) שמענו על מנהג שהתפשט בישראל לצום ביום זה. מדוע? מספר סיבות ניתנו לכך, אבל המסורת העממית קשרה זאת לסיפור הכתוב במגילה, על אסתר שניגשה אל המלך אחשוורוש כדי לבקש רחמים על עם ישראל וביקשה ממרדכי שעם ישראל יצום עליה.
וכך מסופר במגילה: כשמרדכי שמע על כוונות המן להשמיד ולהרוג ולאבד את כל עם ישראל ביום אחד הוא לבש שק ואפר וניגש אל ארמון אחשוורוש כדי להודיע על כך לאסתר, שתנסה לדבר על ליבו של המלך לבטל את הגזירה. אסתר ענתה לו שהיא לא יכולה להגיע אל המלך סתם כך, ועליה לחכות שהוא יקרא לה. הבעיה: כבר שלושים יום היא לא נקראה אל המלך, ולא נראה שהוא הולך לקרוא לה בזמן הקרוב. אם היא תיגש אל המלך "אשר לא כדת", שלא כחוק, היא מסתכנת במוות, בדיוק כפי שקרה לושתי. אחשוורוש הוא לא מלך שידוע ביחס המכבד שלו למלכה שאיתו.
"אל תדמי בנפשך להימלט אל בית המלך", עונה לה מרדכי. אם אסתר הגיעה למעמד הזה, ייתכן שזה היה אך ורק בשביל נקודת הזמן הזו, כדי להציל את עם ישראל. דבריו של מרדכי משנים את דעתה של אסתר, והיא מחליטה לגשת אל המלך, תוך שהיא מסכנת את חייה. אך בקשה אחת יש לה ממרדכי: "לך כנוס את כל היהודים... וצומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו... ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי". אסתר מבקשת שהעם היהודי בשושן יצום עליה ובעבורה, שיזדהה עמה ויפעל למענה, בעוד היא מכניסה עצמה לסכנת חיים בשליחותו ובעבורו. מרדכי נענה לבקשתה ואכן הוא והעם צמים למענה.
המנהג לצום בתענית אסתר שב ומעורר את הרגעים המכריעים הללו בסיפור המגילה מידי שנה בערב פורים, כאומר: אינכם יכולים לחגוג את חגיגות ההצלה של העם היהודי אם אינכם חווים קודם את הסכנה והקושי של אסתר. רק מתוך המצוקה תגיע הישועה. מכאן הפכה תענית אסתר לצום מיוחד במינו בלוח השנה היהודי: לא צום שמבטא אבלות על חורבן אלא צום שמבטא סולידריות ודאגה. צום שמכנס אותנו כעם אחד, שמזדהה עם האישה שבשליחותו נכנסה תחת שרביט הסכנה.
אם במשך השנים, לתענית אסתר היתה משמעות היסטורית, בשנה זו יש לה משמעות אקטואלית מתמיד. 134 נשים ואנשים נמצאים בימים אלה תחת שלטון זר ואכזר, שעושה בהם כרצונו ורק אלוהים יודע מה הם עוברים שם. הם נמצאים בשבי לא בשם זהותם האישית אלא בשל זהותם הלאומית.
הם חלק מאתנו ומחובתנו לשחררם. אם יש משהו שאנו כבני אדם פרטיים יכולים לעשות זה להזדהות איתם, לצום למענם. כמו העם היהודי שהתכנס בשושן וצם עבור אסתר שהייתה בסכנה, כך המנהג קורא לנו כעת לצום למענם, כאות של סולידריות והזדהות. בכך אנו מבטאים את המסר הפשוט, שכשכואב להם - כואב לנו. לא שכחנו אותם.
תנועת "נאמני תורה ועבודה-קולך" יצאה בקריאה לחברה הישראלית לצום יחד ביום חמישי הקרוב, תענית אסתר. כל קהילה תבטא את הצום בדרכה שלה. הדתיים בבתי הכנסת. החילונים בביתם. אך בלב וגם בגוף, כולנו נהיה מאוחדים, בצער החטופות והחטופים. בתקווה שלמה שהמציאות סוף סוף תתהפך וכולם ישובו במהרה לביתם.
הכותב הוא ראש תחום רבנים וקהילות בנאמני תורה ועבודה