טריק מוכר, מוצלח ופופולרי של שדרני רדיו הוא לשדר שירים ארוכים כדי לארגן לעצמם הפסקה קצרה. צריך לרוץ רגע לשירותים לרוקן את השלפוחית? מנגנים את "הוטל קליפורניה" של להקת האיגלס ("העיטים" בעברית, ולא "הנשרים" כפי שאותם שדרני רדיו נהגו לכנות בטעות במשך עשורים). אותו הדבר תופס גם להפסקת סיגריה או להכנת אספרסו.
ככל הידוע, הילה קורח ודני קושמרו מעולם לא נצפו עם סיגריה ביד בזמן שידור, אך בכל זאת הם השתמשו אתמול בטריק הידוע הזה. בתפקיד קודה הגיטרות המפורסם של ג'ו וולש ודון פלדר הפציע על המסך של המהדורות המרכזיות גדעון סער, פוליטיקאי כל כך אפור שבארץ נהדרת מעולם לא טרחו לדאוג לו לחיקוי של ממש, אלא פשוט שלחו את דודו ארז ואמרו לו לעשות את הדמות היחידה של דודו ארז: דודו ארז.
אף אחד מעולם לא התלונן על החיקוי של דודו ארז מכיוון שלאף אחד לא מספיק אכפת מגדעון סער. זה חלק מהקסם שלו. למרות הפאסון הממלכתי, הלוק הרציני וההתנהלות הפוליטית המוצלחת - ואולי דווקא בגללה - הציבור מעולם לא "התאהב" בגידון. היחידים שהתנחמו בזרועותיו לזמן קצר היו שמאלנים שראו בו כלי אסטרטגי טוב כדי להפיל את נתניהו. הימין שמאס בנתניהו מצא את האלטרנטיבה הזאת דווקא אצל בני גנץ משום מה, ולא אצל סער האידיאולוג.
יותר משבע דקות רצופות ללא הפרעה נתנו בערוצים 12 ו-13 לנאום ההתפטרות של גדעון סער מהממשלה, בזמן שיא הצפייה של פתיחת המהדורות המרכזיות. בזמן שישראל נמצאת במשבר חסר תקדים מול ארה"ב, בזמן ש-137 חטופים עדיין נמקים בשבי בעזה, בזמן שלוחמי צה"ל ממשיכים להילחם בעזה ונאלצים לשמוע על עוד "חוק גיוס" שמשמעותו שמגזר שלם לא יתגייס לצה"ל - המהדורות פשוט נתנו לגדעון סער לדבר בלי הפסקה, ובלי הצדקה.
את כל שבע הדקות של הנאום של סער אפשר היה לתמצת ב-11 מילים. "לאחר שהאולטימטום שהציב לא התקבל: גדעון סער הודיע על התפטרותו מהממשלה". במקרה או לא, זו בדיוק הייתה הכותרת של הידיעה של הכתבת הפוליטית טל שלו כאן באתר וואלה. צופי המהדורות יכלו להסתפק ב-11 המילים האלה, ואם בכל זאת רצו להצדיק את העובדה ששלחו בשבילם צוות לסקר את מסיבת העיתונאים של סער אפשר היה לתבל את הידיעה בסאונד בייט נחמד עם עוד 28 מילים מהנאום: "איני יכול לשאת באחריות כל עוד אין לי, לפי שיפוטי, אפשרות מעשית להשפיע על כיוון המדיניות. פשוט איני רואה בכך עוד תועלת. לא באנו לממשלה כדי לחמם כסאות". זהו. כמו ששלמה ארצי נוהג לשיר: יותר מזה אנחנו לא צריכים.
צריך לזכור כמה דברים: סער - וכמוהו גם יפעת שאשא ביטון - אכן רק חיממו כיסאות בממשלה. את זה, כאמור, הוא אמר בעצמו. ההחלטות החשובות ממילא נעשות בקבינט המלחמה, בו לא מצאו לסער מקום מסיבות ענייניות לחלוטין. לא הייתה שום הצדקה לתת לסער, שקיבל בסקר מעריב בסוף השבוע האחרון 2.7% מהקולות ונשאר מתחת לאחוז החסימה, מקום סביב שולחן מקבלי ההחלטות הגורליות ביותר במדינה. נתניהו לא יכול היה להצדיק את הצבת סער על ארבעת המנדטים שלו בכנסת הנוכחית לקבינט המלחמה, ולהשאיר את סמוטריץ' ובן גביר בחוץ. גם סער יודע את זה, ולכן קשה שלא לחשוב שכל "האולטימטום" הזה הייתה הדרך שלו לצאת מהממשלה ולהציג את עצמו כאלטרנטיבה מהאופוזיציה. אגב, גם שם ממתין לו ליברמן, שמאגף את הממשלה מימין מאז תחילת המלחמה בצורה עקבית.
לאור חוסר החשיבות של הנאום של סער, לא ברורה הבהילות של ערוצי הטלוויזיה לשדר בשידור חי את ההודעה הלא-דרמטית, שכל מי שצפה בחדשות או גלש באינטרנט במהלך אתמול ידע שעומדת להגיע. מתי כבר התקשורת שלנו תיגמל מהגדעון סערים האלה שיודעים לעבוד טוב מול הכתבים הפוליטיים אבל פחות טוב עבור הציבור.
ובכלל, ככל שחושבים על המילים האלה הן הופכות לפחות חשובות. גדעון סער מתפטר מהממשלה. איך אומרים בלעז? ביג פאקינג וופ. המשמעות: יהיו פחות שני שרים בלי תיק בממשלה. המשמעות למי שמחזיק בזיכרון של קצת יותר מדג זהב תהיה שהמילה של סער שווה בדיוק כמו של כל פוליטיקאי, בין אם הוא מציג פסאדה "ממלכתית" או לא.
תזכורת, למי שבכל זאת שכח: סער הצהיר בכל הזדמנות שהוא יישאר בממשלה כל עוד המלחמה תימשך, גם אם גנץ ואיזנקוט יפרשו מהממשלה. בריאיון שנתן ב-4 בפברואר לאראל סג"ל בערוץ 14 סיפר על ישיבת סיעה מתוחה שהשורה התחתונה שלה היא שאסור לפרק את ממשלת החירום. "אני אומר את זה לאורך כל הדרך. ממשלת החירום היא חיונית [בשביל] לקיים סדר יום של ה-7 באוקטובר. מי שרץ לסדר יום פוליטי-פנימי כשאנחנו עדיין נמצאים בלחימה גם בצפון וגם בדרום, מקיים סדר יום של ה-6 באוקטובר. [זה] בעצם לחזור לשסע הפנימי ולמלחמות היהודים כשעדיין יש לנו מלחמה באויב… שמחתי לראות שזו לא רק הדעה בסיעה בקרב חבריי ל'תקווה חדשה' אלא גם בקרב חברי 'כחול לבן'".
מדהים איך תוך חודש וחצי הצליח גדעון האידיאולוג להפוך ממתנגד נחרץ לעזיבת הממשלה, למי שעוזב את הממשלה מסיבה קטנונית על כסא במועדון האקסלוסיבי. איך בתוך חודש וחצי הפך מי שאמר שישיבה בממשלה היא חיונית לצרכי המלחמה באויב, לזה ש"רץ לסדר יום פוליטי-פנימי" ובעצם "מקיים סדר יום של ה-6 באוקטובר". כנראה שבסוף נוח לנו יותר עם מלחמות היהודים.
היחיד שניסה להציג את העובדות האלה בשידור היה עמית סגל, אך דבריו נקטעו באופן אירוני דווקא מכיוון שהשידור עבר ל-7 דקות של גדעון סער מברבר מילים חסרות משמעות כמעט כמו הליריקה של גלן פרי ב"הוטל קליפורניה" של האיגלס. ואולי בעצם כל הקונספירציות נכונות, וכל המהלך הפוליטי התמוה של החודש האחרון של "גידון" יתכנס לקאמבק העשור: איחוד מחדש עם הנמסיס נתניהו במפלגת הליכוד. כמו שאומר השיר: אפשר לבטל את ההתפקדות למפלגה מתי שרוצים, אבל אי אפשר לעזוב לעולם.