רביב דרוקר זיכה את אבי חימי בתחקיר מרתק. הבעיה היא שחימי יצא רע גם ממנו

פעם אמר לי חבר, בכיר באחד מאותם ארגוני ביון שמפעילים בין היתר סוכנות למטרות פיתוי וגיוס של מקורות מודיעיניים, שהדבר שמדהים אותו בכל פעם מחדש הוא עד כמה גברים - אפילו כאלה שנחשבים לחכמים ומנוסים - מתפתים להאמין שאישה צעירה ומושכת תגלה בהם עניין שאין מאחוריו מניע נסתר.

אני לא טוען שרומן כזה לא יכול להתקיים גם בנסיבות טבעיות, אבל אם אתה מועמד לראשות לשכת עורכי הדין ועורכת דין צעירה משליכה את עצמה עליך (לכאורה כמובן), אתה מוכרח - בוודאי עם רקורד של עשרות שנים כעורך דין פלילי - לחשוד כבר מהרגע הראשון.

למקרה שלא הבנתם את הרפרנס, הכוונה היא לתכנית "המקור" של רביב דרוקר, ששודרה אתמול בערוץ רשת 13.

תכף נחזור לפרשה שהחלה כהאשמה בעבירת מין ואולי תתברר כעלילה, אבל קודם כל אי אפשר שלא לראות בה משום חזרה לשיח של ה-6 באוקטובר. כלומר, ברבע השעה הראשונה של המשדר (וגם חמש דקות אחרי סיומו), מתחשק לך לומר: מה אבי חימי עכשיו? יש מלחמה, יש חטופים, יש משבר ביחסים עם האמריקאים, לתושבי הצפון המפונים אין לאן לחזור, המדינה מתפרקת - ואתם באים לי עכשיו עם משהו שמעלה נשכחות מימי המאבק נגד ההפיכה המשפטית?

כלומר, יכול להיות שלפני ה-7 באוקטובר, תחקיר כזה שמרמז לכאורה (המילה שתחזור כאן עוד כמה פעמים בהמשך, מטעמים מובנים, עם הקוראים הסליחה) על איך החליטה אישה צעירה וחסרת מעצורים (יודגש שוב, הכל לכאורה) לחסל איש בכיר, אחרי שלא ניתן לה מבוקשה - ואולי אף בסיוע גורמים פוליטיים (בתחקיר נרמז למעורבות אפשרית - בפעם המיליון, הכל לכאורה - של שופטת ובן זוגה שהוא בעל תפקיד בכיר בחצרו של ראש הממשלה) - היה מסעיר מישהו.

האינטרס של חימי לשמר את מה שנותר משמו הטוב, לטעת ספק סביר בלב כל מי שהיה בטוח שהוא מעין סוטה מין שנוהג להטריד, אולי אף לכפות את עצמו על נשים, כפי שעלה מהחשיפה של איילה חסון - הוא ברור ומובן. הבעיה היא שגם אם נקבל את גרסת חימי לאירועים, כפי שהיא נתמכת בתחקיר של דרוקר, אנו נשארים עם עובדות מטרידות:

יו"ר חזק של אחד המוסדות העוצמתיים במערכת הציבורית הישראלית - לשכת עורכי הדין, גבר לא צעיר ונשוי, שמקיים רומן ממושך עם עורכת דין צעירה (הילה יחזקאל) ממנו בשנים רבות - ובמהלך אותה תקופה, הוא ממליץ עליה לשיפוט כשופטת נוער (לדבריו כך הוא נהג כלפי עשרות עורכי דין אחרים שפנו אליו להמלצה שכזאת). כלומר, יש כאן לכל הפחות טעם לפגם עוד בטרם ניגשים לבחון היבטים פליליים שעלולים להתקיים בפרשה.

אפשר להבין למה חימי חש שחרב עליו עולמו, אפשר להבין למה הוא זועק כנגד הניסיון לצייר אותו כעבריין מין, בשעה שאולי רק "מעד". מה שהוא אומר בין השורות: "אני אולי בוגד - וזה ביני לבין אשתי - אבל לא עבריין מין". ועדיין, עו"ד חימי, תועדת על ידי אישה צעירה שהיו לך יחסי עבודה איתה, בשעה שאתה מענג את עצמך מול המסך.

גם אם מקבלים את גרסתך לאירועים במלואה, גם אם נטמן לך פח, גם אם נחשפת בשילוב של יצר נקמה אישי מצד הקורבן-לכאורה, לאינטרס פוליטי שנועד להשתיק את קולך במסגרת המחאה. במו ידיך הנחת גוש של חמאה על ראשך - ועכשיו אתה רוצה שנזדהה עם העובדה שנכנסו לך טיפות ממנה לעיניים, רק כי העמידו אותך בשמש, אפילו אם בכוונת זדון?

כי מה מטריד יותר: שלשכת ראש הממשלה או מי מטעמה (שוב, הכל לכאורה), מדליפה חומר מגעיל במיוחד לעיתונאית מקורבת במטרה לחסל מישהו שמתחיל להסתמן כבעיה פוליטית, או - גם אם מקבלים את גרסת חימי-דרוקר על כל פרטיה: שאישה חסרת מעצורים שנוהגת לסחוט, לכאורה כשיטה, גברים חזקים שמעורבים עמה בקשרי עבודה, באמצעות תיעוד יחסי מין איתה, כמעט מונתה (בין היתר בהמלצת יו"ר לשכת עורכי הדין) לשופטת נוער?

זו הבעיה העיקרית עם עמדת מי שתחקיר "המקור" בא לתמוך בגרסתו לפרשה: האמונה שהוא הקורבן שמשלם את המחיר האישי הכבד ביותר ולא הנער שהיה עלול לעמוד לפני שופטת שאין בזויה ממנה (וכן, אני יודע שנמאס לכם כבר - גם זה כמובן, לכאורה). הרי אתה מתגאה במסלול המפרך שעשית מקריית שמונה אל צמרת עולם המשפט, בוודאי נתקלת בנערים שהיו כמוך ולקחו את הפנייה הלא נכונה בחיים, אם לא מזיכרונך האישי אזי לפחות מהרזומה המקצועי שלך כעו"ד פלילי בכיר.

אם מה שבגללו אתה לא ישן בלילה עכשיו הוא שמך הטוב ולא העובדה שנער שסרח היה יכול למצוא את עצמו עומד למשפט של מישהי שאתה המלצת עליה לשיפוט (עזוב עכשיו את הרומן שלגרסתך היה בהסכמה מלאה!), בשעה שברור, על פי טענתך שלך, גם אם בדיעבד, שלא ניחנה במידות הראויות, אזי אתה יכול להבין למה קשה לחוש רחמים כלפיך.

בעיה נוספת מתגלית בהבלחה לרגע של "חוכמת ההמונים" בתחקיר. זה קורה כאשר דרוקר וחימי עומדים ברחוב ועובר-אורח מתערב בצילומים. בתחילה הוא טועה לחשוב שחימי, המוכר לו מהטלוויזיה, הוא עורך דינו של רומן זדורוב. אחר כך כשהוא עומד על טעותו, הוא פורש את משנתו לפיה "אישה יכולה להפיל כל גבר שהיא רוצה".

יכול להיות שזה נכון, אבל אנחנו חיים בעידן שבו 95% (גם אם לא דייקתי, אני בטוח שלא טעיתי בקידומת) מקורבנות עבירות המין הן נשים, רוב העבירות לא מדווחות, עוד פחות מאלה הופכות לתלונות, קל וחומר שעוד פחות מבשילות לידי כתבי אישום שמסתיימים בהרשעה.

נכון שהדברים שיקפו את דעתו של אותו עובר אורח בלבד, אבל כשזו מוצגת כעמדת "הרחוב", יש כאן מסר בעייתי מאוד, אפילו נוראי, שעיתונאי ותיק כדרוקר היה חייב להבין את הפוטנציאל ההרסני שלו, ממש כשם שחימי היה חייב להבין את פוטנציאל הנזק שבניהול מערכת היחסים שחירבה את הקריירה המשפטית המזהירה שלו.

אז עם מה נשארנו בתום יותר משעה של צפייה בתחקיר (שיש לציין שהוא מרשים לכשעצמו, בהיקף החומר)?

ראשית עם הרצון לסגור אותו, כלשון העגה המשפטית-משטרתית, מחוסר עניין לציבור. כי כמו שכבר נכתב בפתיח, מדינת ישראל עומדת בפני חורבן ואני צריך לדאוג עכשיו לשמו הטוב של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר? אם עד אמש אפשר היה לחשוב שהעיתוי, הטיימינג, הוא הדבר החשוב ביותר בקומדיה, עתה מתברר שהוא לא פחות חשוב גם בעשייה התיעודית.

שנית - עם תהייה עצובה לגבי הדרך שבה מתמנים שופטים בישראל, כאשר מצרפים לכך גם את חשיפת "הארץ" לתמלילי השיחות בין היו"ר שקדם לחימי, אפי נוה, לאיתן אורנשטיין, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, מתקבלת תמונה נוראית של הקלות הבלתי נסבלת שבה עולים אנשים בישראל על כס השיפוט.

שלישית עם העובדה הידועה כבר מקדמת דנא - ועדיין מצליחה להדהים בכל פעם מחדש: הקלילות המדהימה שבה נופלים גברים מבריקים שלא השכילו לכבוש את יצרם. יהיה מי שיטען שזה מה שהניע אותם להיות מצליחים מלכתחילה, אבל זה באמת כבר נושא לדיון אחר לגמרי, שיתנהל מחוץ לבית דין השדה שבו "הרשיעה" איילה חסון את אבי חימי כעבריין מין ושבו "זיכה" אותו אמש רביב דרוקר, כקורבן להאשמת שווא.