עומר אדם, EP, "חמישה לילות"
אחרי שני שירים מהחדש של עומר מיהרתי לגוגל לבדוק אם נפרד מבת זוגו יעל שלביה ורווח לי שלא. "חמישה לילות" הוא מיני-אלבום פרידה, עם שירים עצובים, המוקדשים לבחורה שעזבה, חשבון נפש, לב שבור, געגועים ודיכאון. כשמאזינים לו אי אפשר שלא לחשוב שהטון הכללי מושפע מההצלחות של אושר כהן ופאר טסי עם "רדיו שטח", במעין היזון חוזר להשפעה עצומה שהיתה לעומר על הז'אנר כולו.
ב"מבת ים ועד הנצח" הוא יושב על קבינה ביאכטה במרינה עם וויסקי ומנדולינה. מוטיב הוויסקי (היי, פאר) חוזר ב"כסף או דמעות" הנובורישי הלטיני שנשמע כמו פרק של "נרקוס" בדובאי, בתחילתו הוא שורף ג'יפ מרצדס בחולות, מספר איך חבר ירה במישהו במדבר ומסביר שמדובר ב"דוגמניות ונובורישים, חבורת אינטרסנטים". הכי עומר אדם של השנים האחרונות.
ב"אקדח" הוא חוזר אל ז'אנר הדיכאון הטורקי ממנו צמח בתחילת הקריירה, כשהפתיחה וקטע המעבר, מזכירים את עופר לוי. ב"לילות וקללות" הוא ממשיך לייבב כשועל עזוב על משבר בזוגיות ומגיע עד "עכשיו את שונאת אותי, הלוואי לא תרצי לעזוב... אני מצטער על הכל, אלוף בליפול".
השיר הטוב באלבום והאחרון בו הוא "רק שלך", שאדם כתב יחד עם אושר כהן, שאחראי ללחן ולהפקה. סוג של המנון עם וידויים כמו "את כבר לא מתרגשת מהשירים שאני שר" וחותם בהבטחה שהוא רק שלה, לפחות עד שלושת הקונצרטים שכבר סגר בפארק ירקון בתוך ארנה מיוחדת.
זה לא מיני-אלבום רע. הוא עושה את העבודה, אבל הוא גם לא מבריק או מטלטל, למרות שעומר מרשה לעצמו לשיר כאן מילים עוצמתיות יותר מבעבר. אם היו מבקשים מבינה מלאכותית לייצר ארבעה שירים קשוחים ועצובים של עומר אדם פלוס בלדה רומנטית, יש מצב שזה מה שהיינו מקבלים. קשה לדרוש ממנו להמציא את עצמו מחדש, כי הוא טוב במה שהוא עושה וצריך גם לספק את הקהל ולהתחרות על ליבו וכיסו, אבל כן יש מעומר ציפייה לבדל את עצמו מהדור הצעיר של המושפעים והחקיינים שקמו לו ולעלות מדרגה אמנותית, להעיז, להעמיק, להיות העומר שנתן לנו את "מודה אני" מצד אחד ואת "אחרי כל השנים" ו"רחוק מכולם" מצד שני.
אייל גולן, סינגל, "מי עוד יחכה לך"
גם אייל גולן נמצא עמוק בעצב בסינגל החדש "מי עוד יחכה לך", שיר פרידה קלאסי, כתוב ומולחן היטב (רותם חן ואופיר מלול), שההפקה של יעקב למאי מעניקה לו טאץ' עדין ומיינסטרימי, ומכניסה אותו מיד לספריית שירי הפרידה של גולן לאורך הקריירה. קלאסי במובן שאם השיר הזה היה יוצא ב 2004 או ב 2014, הוא היה מתקבל בטבעיות, חוץ, אולי, משורות טכנולוגיות כמו "אלף תמונות שעכשיו אני מוחק" ו"את יוצאת מהשיחה".
מהפה של גולן, אחרי תהפוכות חייו האחרונות, המילים על בת זוג שנטשה ושינה באלכסון נשמעות טבעיות, אותנטיות, ואיך אפשר בלי קריצה לאמירה המפורסמת ההיא בשורה כמו "אפילו שוקולד כבר לא טעים יותר והיום לא עובר". ויש כאן עוד שורות יפות כמו "איך הסלון יראה בלעדייך, כמו רהיטים ישנים של מישהו אחר" ו"מכין קפה לשניים, וכמוהו בסוף הלב גם מתקרר".
זה סינגל שמאזן יפה את הרפרטואר הנוכחי של גולן, אחרי ההצלחה הפנומנלית של שיר המלחמה הלאומי "עם ישראל חי", שהפך להמנון, והגיוני שבעקבותיו יגיע בפסח הקרוב אלבום חדש, בואכה ההופעות בבלומפילד בתחילת הקיץ. הילדים של הז'אנר יכולים להמשיך לריב ביניהם על מי עושה יותר מנורה, הבלומפילד המרובע מוכיח שמלך יש רק אחד.
עדן בן זקן, אלבום, "דם שלי"
לא קל להיות עדן בן זקן. כבר הכתירו אותה למלכת השושנים, זמרת השנה כמה פעמים וזמרת העשור (עוד לפני שמלא עשור לקריירה שלה) וצריך לנסות ולשמור על המעמד כיורשת של שרית חדד. לזמרות בז'אנר הפופ הים תיכוני לכאורה מצד אחד יותר קל, כי אין הרבה מהן והן בולטות בנוף, אבל מצד שני התחרות על הקהל מכיוון הבנים, שבאים גלים גלים, וגם כוכבת חדשה כמו אודיה, חזקה מאוד. במקרה של בן זקן, מחוץ לז'אנר היא מתמודדת בשנים האחרונות עם תחרות קשה לא פחות מצד כוכבות פופ כמו נועה קירל ואנה זק, שהפכו לבייביז של המדינה.
"דם שלי", האלבום השמיני שלה בעשר שנות קריירה, מגיע תשעה חודשים בלבד אחרי האלבום הקודם, דרך טובה לעשות ריסטארט אחרי הלם המלחמה. ואם כבר ריסטארט לזמרת פופ, אז אסקפיזם עד הסוף. אין באלבום הזה זכר למלחמה. גרסת הכיסוי שלה ל"מלאכים" של רינת בר, שהוציאה לפני חמישה חודשים לזכר הנרצחים, לא כוללה בו. לעומת זאת הוא כן כולל גרסת דאנס אינפנטילית בהפקת דיג'יי איתי גאלו להמנון של "פרפר נחמד", "תמיד נשאר אני", מתאים במיוחד למסיבות בגני ילדים.
הדאנס מככב גם ב"אווירה" ("רה רה רה רה"), להיט רחבות עם הראפר רון חיון שנמשך רק שתי דקות ומיועד מראש לדיג'יים שימקססו לו את הצורה רה רה רה. המסיבה מככבת גם ב"אהובי", שהפיק ג'ורדי, כשרגע לפני הפרידה היא מבקשת ממנו להגביר את הווליום, שלא ישמע את הלב שלה נשבר. בן זקן תמיד ידעה לשיר דאנס מגניב ואת הטראק הזה המעריצות שלה ירקדו עם דמעות בעיניהן.
"ידיים באוויר" הוא להיט מזרחית למועבטים, שיצרו אבי אוחיון ומתן דרור, ושקטע המעבר שלו אחרי הפזמון הוא הרגע הכי סוחף באלבום. אוחיון ודרור אחראים גם להמנון של האלבום, "כמו מטומטמת" הואלסי, שיר שהקהל ישיר איתה בקולי קולות בהופעות ויש לו פוטנציאל להפוך ללהיט מדינה אם ייצא כסינגל.
גם שיר הנושא "דם שלי", שבן זקן כתבה עם יסמין מועלם ויובל מעיין, הוא סוג של המנון, שמתפתח מבלדה לפופ אורבני קריר עם מילים חמות, שמוקדשות לבן זוג או לבעל. בן זקן (יחד עם אודיה ומשה בן אברהם) כתבה גם את השיר הכן והנוגע באלבום, "היית אחותי", מהפה של אישה נבגדת למאהבת של בעלה.
ב"מקום חזק בלב", "אין לי אומץ" ו"חיפשתי אותך בנרות", שלוש בלדות מזרחית, היא שרה לגבר אחרי פרידה ומצליחה לייצר נגיעות אמיתיות ברגש, למרות שהשירים עצמם סטנדרטיים. אותה יכולת לייצר רגש עם הקול המיוחד שלה, הייתה ונשארה אחד היתרונות היחסיים הכי גדולים שלה מול המתחרות.
"דם שלי" פותח עבור עדן בן זקן את העשור השני של הקריירה, שיהיה כנראה מורכב יותר מהקודם. הגיע הזמן שהיא תשיר גם משהו שייחקק כאן בנצח.