התחקיר על יאיר נתניהו במיאמי היה רציני וטוב. ובכל זאת, זזתי באי נוחות מול המסך

בערב שבת, בערך בתשע, קרה דבר מוזר: הטלוויזיה שלי, שעד לאותו רגע עסקה בחדשות ומשמעותן, כהרגלה, חזרה לפתע בג'ט-לג חצי שנה לאחור ושידרה כתבה שכאילו נלקחה מאחת המהדורות שלפני ה-6 באוקטובר. למי שלא צפה או לא גלל את דרכו בין הרשתות החברתיות במהלך סוף השבוע, נגלה שמדובר בכתבת תחקיר שעסקה באבטחת יאיר נתניהו, בנו הגולה במיאמי של ראש הממשלה: למה הוא בכלל מאובטח וכמה זה עולה לנו?

על התחקיר הופקד אילן לוקאץ', מוותיקי כתבי המגזין של חדשות 12 ואחד שיודע לספר סיפור. הסיפור אכן היה מעניין ולא הותיר שום אבן לא הפוכה בדרך: מי החליט שיאיר זכאי לאבטחה, האם מדובר בצורך אמיתי בביטחון או בגינוני שררה גרידא, מה חושבים בשירות על הנושא - ובכמה נאמדת עלות השמירה על הג'וניור? אם כל אלה הם אכן ראשי פרקים נכונים ומעניינים ואפילו אם אני נותן ללוקאץ' את הקרדיט על כך שכל מילה הייתה בסלע, למה בכל זאת זזתי באי נוחות מול המסך?

כי בואו ונודה על האמת: אבטחה שעלותה מסתכמת בשניים וחצי מיליוני שקלים בשנה לא הייתה מסוקרת בכתבה מרכזית באולפן שישי אלמלא היה מדובר בבנו של ראש הממשלה השנוא על מערכת המשדר ועל לוקאץ' עצמו.

איך אני יודע? לא נזקקתי אפילו לתחקיר: לוקאץ' עצמו מנדב מדי יום את ביקורתו על ראש הממשלה ופועלו לעשרות אלפי עוקביו ברשת. זה בסדר גמור, זו זכותו - ואוסיף גם שאני שותף לחלק גדול מהביקורת - אבל זה לא בדיוק מה שמסמיך אותך לנבור בעניין שמצוי בין החדשותי לרכילותי, שבו אתה מתבקש לבוא ל"תחקיר", עם או בלי מירכאות, בידיים נקיות.

למה המירכאות? לא בגלל שאני מפקפק באמיתות העובדות שהציג לוקאץ', אלא מפני שרובן היו כבר ידועות. יאיר נתניהו, כמו אימו, הוא סדין אדום מול כל מי שחפץ לנגח את נתניהו האבא או בן הזוג. על כן כל מעלליו נסקרים ברחבי המרשתת, לרוב אפילו בלי הממלכתיות המסוימת (או ההיצמדות רק לעובדות) המתחייבת מהפלטפורמה של ערוץ 12.

התחושה היא שלוקאץ' לא ביקש לחשוף באמת משהו חדש שלא ידענו לפני כן על אבטחת בנו של ראש הממשלה, אלא להצעיד בסך דמויות שביניהן אפשר למתוח קווים שיסגירו דיוקן מאוד לא מחמיא של נתניהו ומשפחתו: פחות משפחת קנדי ויותר משפחת אדאמס. כך למשל מובא כמעין עד מומחה עיתונאי הארץ אורי משגב. משגב לא זקוק לאישור שלי על היותו עיתונאי חריף, אבל בה בעת הוא אחד ממבקריו הנשכניים של ראש הממשלה - והייתי עדין: משגב הוא מאלה שרואים בנתניהו אבי כל חטאת, מהשסע הפנימי בקרבנו ועד להתחממות הגלובלית (טוב, נו, אולי האחרונה אינה באשמתו אפילו לפי משגב).

משגב מפרט קבוע של הוצאות הטיסה, השהייה והאבטחה של נתניהו ומשפחתו בנסיעותיהם בארץ ובחו"ל, הוא גם מאמין שבריאותו הרופפת של ראש הממשלה מוסתרת מעין הציבור, ממש כמו נושאים מתחום בריאות הנפש, שנוגעים לכאורה למשפחתו. כל טיסת ניסוי של "כנף ציון" נסרקת על ידו במסרקות של ברזל.

שלא אובן לא נכון: אפשר שהוא מתאר דברים כהווייתם, אפשר שהוא עושה בכך שירות חשוב לציבור קוראיו, אבל מה מכל זה הופך אותו עד-מומחה לתחקיר עיתונאי של קולגה באותו נושא ממש? וכשזה המצב, אי אפשר שלא לתהות האם לוקאץ' אכן בא אל התחקיר שלו מתוך רצון לחשוף איזו אמת נסתרת, או ביקש פשוט לפקוד חטא אבות על בנים.

ייאמר מיד, נתניהו ה(כבר לא כל כך)צעיר הוא אצבע בעין. על פי המיוחס לו בתקשורת הוא ירש את היהירות של אביו עם הרגישות החברתית של אימו.

באוזנים עדיין מצלצלים תמלילים חמורים יותר שלו, כמו הדיאלוג ממועדון ה"פוסיקט" שבו הוא מבקש לכאורה שיממנו עבורו שירותי זנות. רוצה לומר: הגועל זועק לשמיים - הוא זועק גם בשל העובדה שבאותם שניים וחצי מיליון השקלים שמוציאה המדינה מדי שנה על אבטחתו, על פי הכתבה של לוקאץ', אפשר היה (למשל) לשלב כמה ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, אפשר היה לכלכל כמה מוסדות שמצילים נשים מבני זוג אלימים, אפשר היה להציל כמה עסקים קטנים של מפונים מקריית שמונה ועד לשדרות ועוד.

המשפט האחרון לקוח כבר מהשיח של העת הזאת. כלומר, לו היה ראש הממשלה רוצה להפגין אחריות ממלכתית, הוא היה צריך לדרוש מבנו לגור בביתם המאובטח בלאו הכי של הוריו, מה שהיה מקזז חלק גדול מהוצאות האבטחה, שחלק מסעיפיה קשורים לשהות בבית דירות יוקרתי במיאמי ולטיסות הלוך ושוב של המאבטחים.

אפשר בהחלט שיש טעם לפגם בבן עשירים מפונק שחי (גם) על חשבוננו במיאמי, אבל רוב העובדות המביכות שקשורות לנתניהו ומשפחתו היו ידועות כבר לפני התחקיר של לוקאץ', אגדיל ואומר: הן היו ידועות עוד לפני הבחירות האחרונות, אלה שבהן ניצח נתניהו. משמע - מי שמאמינים כבר ממילא סולדים ממנו והצביעו נגדו. מי שבוחרים לא להאמין (או מה שנראה סביר יותר: מאמינים אבל עדיין מעדיפים אותו, ממגוון של סיבות) לא ישתכנעו גם מהתחקיר הזה.

וכשמשולבים בו תיאורים שנוגעים ל"רדיפת השררה והקמצנות המפורסמת" (כך לוקאץ' בקולו), מתעורר החשד שהשמעה של משפטים כאלה כסיכום, הייתה מטרת התחקיר עוד לפני שיצא לדרך. זה לא אומר שהוא לא נכון, אלא שמי שמנאץ את ראש הממשלה בגין אחריותו להתנהלות המופקרת-לכאורה של בנו, בא עם המסקנה מהבית, כלומר - לא יצא אל הכתבה עם המינימום של הסקרנות הטבעית שתהפוך אותה למעניינת.

בניגוד לשמועות שאופפות את משפחת נתניהו מזה שנים, הרי שמאז 7 באוקטובר נוספה עוד ביקורת שאפשר להפנות לראש הממשלה בגין מעשיו ובעיקר בגין מחדליו. לו היה לוקאץ' בוחר באלה (ולא, ציון העובדה שהמאבטחים משתוקקים לחזור לארץ, להתגייס ולהילחם בעזה, אינו מספיק כדי לכרוך את התחקיר באירועי המלחמה), ניחא - הן אפילו מערכת החדשות שבה הוא חבר טענה (בכותרת מהדורת מוצאי השבת) שנתניהו לבדו הוא שמכשיל עסקת חטופים שבה מצדדים כל שאר חברי הקבינט וראשי זרועות הביטחון.

כשהוא נדרש שוב לכמה עולים לנו הרגליה הנלוזים-לכאורה של משפחת נתניהו, הוא מחזיר את השיח בדיוק למקום שנתניהו רוצה להשיבו: לאוהבים את ביבי או שונאים אותו. אם היה בכל זאת חידוש מרענן בכתבה, הרי שהוא הגיע מפיו של מגיש המהדורה, דני קושמרו, שקרא את תגובת משפחת נתניהו ולא הסתפק בלהביא אותה כלשונה, כנהוג, אלא הוסיף הערה שעימתה אותה עם העובדות ולמעשה ביטלה אותה כליל.

זה היה חידוש מרענן וחשוב, נוכח מציאות שבה מסתיימת כל כתבה על מעללי ראש הממשלה בקריאה מייגעת של תגובה, מתחייבת אך לרוב שקרית, מטעמו.

והנה חוכמה קטנה בדיעבד: אם בליל שישי אחזה בי התחושה שלוקאץ', גם אם צדק בפרטים, החטיא את המטרה ו"נבח על העץ הלא נכון", הגיעו מוצאי השבת ואיששו את העובדה הזאת, כשמערכת חדשות 12 פספסה ממטר את התמורה המטורפת שחלה סביב התעצמות ההפגנות למען עסקת חטופים, שנכרכו בתביעות לסילוק נתניהו מכיסאו.

אם חשב מישהו שההפגנות ההמוניות לא יתחדשו כל עוד גנץ ואיזנקוט בממשלה, הרי שהוא טעה - והאירועים שהחלו במוצ"ש (וצפויים להסלים במהלך הימים הקרובים, על פי כל אינדיקציה) הם ההוכחה לכך. את החדשה הזאת, למרות סימנים מוקדמים מעידים, פספסו בחדשות 12 כאילו היו 8200 ערב ה-7 באוקטובר. ההשתעבדות שלהם לקטר הרייטינג של "מאסטר שף" בערב שאפשר שעוד יתברר כניצוץ שיצית להבה גדולה, הייתה מגונה על פי כל אמת מידה.

מגונה עד כדי כך עד שהתעורר חשש שערוץ 12, זה שהקפיד לשמר את נושא החטופים בתודעה ושיש לו מניות גדולות בהפיכת השבתם למטרת העל של המלחמה, נהג בהם כפי שהוא נוהג בכוכבי ריאליטי: מרומם אותם מעלה ככל שהם משרתים אותו, והופך אותם ל"פליטי ריאליטי" כאשר צריך לפנות מקום לכוכבים חדשים, למשל מתמודד צעיר עם סיפור חיים מרגש (בר לוי, חמוד אמיתי) במוקדמות "מאסטר שף". כמובן שהתכנית הוקלטה לפני 7 באוקטובר, אבל הפרק שודר במקום סיקור חי של העימותים בין המשטרה למפגינים.

הערוץ שסיקר בנאמנות שכזאת סיפור צהבהב מסביבת ראש הממשלה (וכאן האשמה אינה בלוקאץ' כמובן, אלא במנהלים שלו), לטובת הקהל הרל"בי של ערב שבת, הפקיר את החטופים לגורלם, למען הקהל המסורתי של מוצאי השבת, זה שאולי מעדיף מטעמים מבית אמא בניחוח אחדות לאומית מתקתקה.

יהיה מי שיאמר שזו טלוויזיה מסחרית, אבל גם אם הוא צודק, הרי שעסקינן בטלוויזיה מסחרית שנתקעה הפוכה כמו הרכבת המכונה "אנקונדה" בלונה פארק, כזאת שיורדים ממנה אחוזי בחילה.