בעלי חיים מזהים רעידות אדמה לפני בני אדם. ההסברים המדעיים לכך מוגבלים, אבל עם העדויות מעשרות זירות של אסונות טבע בהיסטוריה קשה להתווכח. כלבים נובחים, נחשים ועכברים בורחים מהמחילות שלהם וחתולים "מתנהגים מוזר" (מה שזה לא אומר). ראוי לציין שלפעמים כלבים נובחים גם בלי שום סיבה בכלל. בני אדם, לעומת זאת, מתנהגים אחרת. כשהם מזהים סכנה בפתח, הם מוציאים המון כסף וקונים שישיות מים, נייר טואלט וגנרטורים.
את המובן מאליו יש להגיד: זה אנושי לחלוטין להצטייד במוצרים בסיסיים. זה נכון אגב גם בשגרה, ואת זה יודע על בשרו כל מי שנתקע בבית עם גליל נייר טואלט אחרון שאמור להספיק לסופ"ש שלם. במדינה עם איומים ביטחוניים כמו ישראל זה נורמלי לחלוטין להחזיק קצת יותר מדי קופסאות שימורים במזווה ולאגור כמה בקבוקי מים במחסן. אחרי אירועי ה-7 באוקטובר, זה בסדר לגמרי לא להסתמך על ה"יהיה בסדר".
בזמן כתיבת שורות אלה לא ידוע מה יקרה במהלך יום השישי האחרון של הרמדאן, ולכן אין בדברים אלה שום ניסיון להתנבא לגבי העתיד אלא רק להיצמד לעובדות: דובר צה"ל הודיע שאין סיבה לאגור מזון, פיקוד העורף הודיע שאין שינוי ברמת הכוננות, הפרשנים הביטחוניים באולפני הטלוויזיה הודיעו שאין סיבה לבהלה ואפילו צבי יחזקאלי, אולי האדם האחרון שמצופה ממנו לשדר רוגע בסקירה של העולם הערבי, אמר שממה שהוא מבין מהאיראנים, הם לא מתכוונים להגיב בדרך שונה מאשר במקרים קודמים.
אלא שמבחינה טלוויזיונית, צפירת הרגעה הרבה פחות מעניינת מקולות מלחמה. זאת הסיבה שבערוץ 12 החליטו לאמץ את הכינוי שהדביק להם ינון מגל, ובחרו לפתוח ברצף שידורי תבהלה. המהדורה המרכזית של יונית לוי נפתחה עם דיווחים של ניר דבורי, אוהד חמו ודנה ויס. הדיווחים הציגו בצורה רצינית ושקולה את הכוננות הצה"לית מפני תקיפה בשטח ישראל, את האיומים שיוצאים מאיראן ואת ההערכות על כך שמתקפה איראנית תהיה ככל הנראה מוגבלת, אם תהיה. בהמשך ניהלה יונית שיחה עם ראש אמ"ן לשעבר תמיר הימן, שניסה לעשות סדר בכל התרחישים.
בסך הכל, 15 הדקות הראשונות של המהדורות היו רציניות, מקצועיות וכן - גם מרגיעות בדרכן. אלא שאז עברנו לכתבה כמעט קומית, על השיבושים ב-GPS במרכז ישראל בבוקר. ראוי לציין שהשיבושים האלה קיימים מתחילת המלחמה במספר אזורים בארץ, אבל זה כנראה לא היה ראוי לידיעה חדשותית לפני שזה פגע בתל אביב, שם ההזמנות מאפליקציית משלוח המזון "וולט" התעכבו בגלל השיבושים.
בין המרואיינים בכתבה: שני נהגי מוניות שסיפרו שאפליקציית ווייז לא עבדה, בחור צעיר בתל אביב שסיפר שהוא לא ידע מתי האוטובוס שלו מגיע למרות שהוא בדק בשתי אפליקציות שונות (אלוהים, האימה!) ובחורה צעירה בשם בר שלא הסתירה את החיוך כשסיפרה על האסון הגדול שקרה לה: אי אפשר היה לשלם באוטובוס דרך האפליקציה, אז היא נאלצה לנסוע בחינם.
משם הכתבה עברה לביקור בבית של בחור בשם שי מראשון לציון, שכבר מזמן הכין את הבית שלו לארמגדון עם פאנלים סולריים, ספקי כוח וגנרטורים היברידיים שיכולים להאיר במידת הצורך את כל רמת גן. שי החביב סיפר שפעם חברים שלו היו צוחקים עליו, אבל היום כולם מתקשרים לשאול אותו איפה לקנות מוצרי הישרדות שכאלה.מבלבל משהו. אם דובר צה"ל, פיקוד העורף, הפרשנים שלכם באולפן ואפילו האיראנים עצמם (לפי דיווח של רויטרס) אומרים שאין לישראלים מה להיכנס לפאניקה - אז מדוע אנחנו צופים כרגע באיש שכבר מוכן לתקיפה?
הבלבול המשיך גם אחרי הכתבה, כשעורכי המהדורה פינקו אותנו במסך מפוצל שמוכר לנו מאירוע רב-זירתי. הפעם, שמצד שמאל של יונית הופיע ברהנו טגניה, שסיפר לנו עמוק משטח האש של העיר ראשון לציון, שבעירייה פתחו את המקלטים ברחבי העיר. האמת היא, שרוב המקלטים בעיר פתוחים מתחילת המלחמה, ולפי הודעת העירייה המקלטים הסגורים "ייפתחו מיידית במידת הצורך".
ברהנו לא הסתפק רק בראשון לציון, והעלה על המסך את שמות כל הערים בהן נשלחו הודעות הרגעה לתושבים בעקבות המצב. הסאבטקסט שנקלט בבית היה ברור: אם המצב כל כך רגוע, אז למה כל כך הרבה ראשי ערים צריכים להרגיע את התושבים שלהם? ואולי, רק אולי, הודעות ההרגעה נשלחו לאור הפאניקה ששודרה לציבור בתקשורת ביממה האחרונה?
אלא שהסיפור האמיתי התרחש בכלל במסך המפוצל שמימין ליונית לוי, שמצא את כתבת הצרכנות מעיין פרתי בסניף של "אושר עד" כשמאחוריה תור גדול של בני אדם, ומתחתיה באופן אירוני הכותרת: "דובר צה"ל: אין צורך לאגור מזון". אלא שאם בחדשות 12 חשבו שהם הולכים לראות תמונות של ישראלים שנלחמים על חבילת נייר טואלט כאילו היה גביע מילקי בניינטיז, הם הופתעו לראות שהתורים במקום אינם חריגים ליום חמישי בערב, בטח כזה שלקראת חג. פרתי החרוצה לא הסתפקה רק בדיווח היבש, וצילמה עגלות של לקוחות, בהם אפשר היה למצוא דברים שמעידים על הצטיידות למלחמה כמו נייר סופג, חבילת מצות ושני בקבוקי ליטר וחצי של שוופס למונייד. המרענן הרשמי של כל מלחמה.
כן עלתה שאלה שחוזרת על עצמה על בסיס כמעט שעתי מאז שעות הבוקר של ה-6 באוקטובר. איפה ההנהגה של המדינה הזאת? איפה המבוגר האחראי שייצא לציבור וייתן תשובות ברורות. ולא, דניאל הגרי הוא לא תחליף למנהיגים הנבחרים של המדינה, שפעם אחר פעם משאירים את הציבור באוויר, בלי תשובות, ועם המון נייר טואלט, שממילא יהפכו להיות מיותרים ברגע שחבילות המצות ייפתחו.