דריסת מפגיני קפלן היא המשך ישיר לריאיון עם מירי רגב ב"פגוש את העיתונות"

"נמצאים שם אנשים עם לפידים כדי לרצוח ולהרוג את ראש הממשלה", אמרה שרת התחבורה, מירי רגב, באולפן "פגוש את העיתונות" לבן כספית וירון אברהם. השניים התקוממו, הזכירו לה שבהפגנה ההיא היו גם משפחות חטופים, אבל לא עצרו את השידור, לא אמרו לה שהם מסרבים לחדש את הריאיון עד שלא תחזור בה מדבריה או לפחות תבהיר ותדייק אותם. להפך, לרגע היה נראה כאילו השניים שמחו בחלקם על שמירי רגב התבטאה כך בתכניתם, במשפט שיהפוך לכותרת עסיסית.

רק שארבע שעות לאחר מכן נסע רכב לא הרחק מאותו "כוח קפלן" (במילותיה של רגב) שלפי דבריה רוצה "לרצוח ולהרוג" (הכפילות במקור כמובן) ופגע בחמישה מפגינים, במה שנראה כניסיון דריסה, לא לפני שיושביו התעמתו עמם מעל כוס פלסטיק מלאה בוודקה עם רד בול און דה רוקס.

כספית ואברהם אינם אשמים כמובן במה שנראה כמו ניסיון מכוון לדרוס מפגינים, אבל הם אשמים בכך שלמרות חושיהם העיתונאים המחודדים הם לא זיהו את גודל השעה, את חומרת האמירה, את ההבנה שעיכוב בחירות בכל מחיר הוא תקוותה היחידה של רגב ושכמותה להישאר סביב שולחן הממשלה. לכן ההסתה אינה עוד תוצר של "מכונת הרעל" (שלפחות כספית עצמו היה כבר קורבן שלה), היא מכוונת כדי לעורר אלימות.

בכלל רגב מרבה להופיע בתקשורת לאחרונה. יהיה מי שיאמר שזה הגיוני מצד שרה בכירה ויהיה מי שיקשור זאת בכך שמשרד התחבורה בקמפיין: מירי, סליחה, "נילי תמיד צודקת" (שנראה כתשדיר בחירות) הוא אחד המפרסמים הגדולים ביותר בערוצי הטלוויזיה השונים. אני בטוח שאין זיקה בין אופן ניהול הריאיון באולפן "פגוש את העיתונות" לבין העובדה הזאת - ובכל זאת: אין צופה ביקורתי שלא ינוע באי נוחות בכיסאו כאשר השר או השרה שמתבטאים באופן כזה הם לא רק בעלי הדעה אלא גם בעלי המאה.

ליקוי המאורות של חדשות 12 כמובילת הסצנה החדשותית בטלוויזיה (מספר הצופים בימי חול במהדורה המרכזית בחדשות 12 זהה כמעט למספר הצופים בשלוש המהדורות המתחרות), התחיל כבר באולפן שישי, רגע אחרי מהדורה טובה מאוד של אופירה ולוינסון המשתפרים פלאים ממשדר למשדר (בעיקר בזכות העברת המושכות באופן כמעט מוחלט לידי אסייג).

זה היה רגע אחרי שידור (עוד) כתבה מרגשת על אירועי ה-7 באוקטובר, הפעם מקיבוץ ניר עוז שרבע מתושביו נרצחו או נחטפו. הכתבה של שי גל הסתיימה, דני קושמרו פנה אל האלוף במיל' ישראל זיו לתגובה קצרה - ומשם המשיך לנאום קצר בסגנון "הכתובת הייתה על הקיר". למה? כי הנה, אמנון אברמוביץ' הזהיר כבר כמה חודשים לפני ה-7 באוקטובר.

לתומי סברתי כי מהארכיון יישלף מיד איזה קטע מצמרר שבו מזהיר אברמוביץ' מפני פלישה של אלפי פלסטינים צמאי דם מעבר לגדר - ורק בממשלה ובצה"ל לא ראו ולא שעו לאזהרה, אלא שאז משודר קטע בן מספר שניות שבו מספר אברמוביץ' על כך שהיו מספר הזדמנויות לחסל את בכירי חמאס - ונתניהו הוא שמנע את הפעולה כדי לשמור על השקט.

אין ספק שטיפוח מערכת יחסים בהבנה עם החמאס על ידי הדרג המדיני בישראל, שלאורך כמעט כל השנים האחרונות הונהג בידי בנימין נתניהו עוד יככב בוועדת החקירה, אבל להציג את זה כעדות לסימן מטרים - ועוד כשההקשר המיידי הוא הכתבה שזה עתה תמה על הטבח הנוראי בקיבוץ ניר עוז? נו מילא.

הן גם התקשורת הישראלית הופתעה, גם אצלה היו כל הסימנים המקדימים שלא פוענחו כהלכה, גם היא שידרה - עד לערב שמחת תורה ממש (כפועל יוצא של 50 שנה למלחמת יום הכיפורים) כתבות שהשורה התחתונה בהן הייתה: "צה"ל ערוך לכל תרחיש".

אפילו ניר דבורי (בריאיון ב"אינטימי" עם רפי רשף, כחלק מגילוי העריות של קשת 12) הודה שאין לו מנוח מאז אותה שבת על תרומתו ליצירת האווירה לפיה צה"ל שלנו חזק וגיבור (כרגיל בישראל, מי שמכים על חטא הם דווקא אלה שחלקם בו היה הקטן ביותר, בעוד האשמים הגדולים ישנים בשקט בלילה), אז לשלוף מהארכיון ציטוט שקשור רק בעקיפין של אמנון אברמוביץ' - ולהציגו כהוכחה לראיית הנולד?

הקונספציה נמשכה גם אל תכנית הבוקר של ניב רסקין. ארבעה עקבים חדשותיים היו לבוקר הזה, שניים מהם נוספו בשעות הלילה המאוחרות: ארבעת לוחמי הקומנדו שנפלו בח'אן יונס, דריסת המפגינים, חידוש המו"מ עם חמאס בקהיר והחשש מפני התגובה האיראנית על החיסול בדמשק.

רק שבקשת נחושים לקדם כבר את "חגיגות" החצי שנה למלחמה, כך שהם נערכו כבר עם מוקדי שידור בקיבוץ בארי ובקיבוץ שמיר. שלא תבינו לא נכון: היישובים שעמדו בקו האש במשך שנים והפכו ליישובי רפאים הם בעיני הסיפור המרכזי של מה שמתחיל להיראות כמו התאבדות קולקטיבית של הרעיון הציוני, אבל משדר חדשות מחויב קודם כל לצופים שקמו בבוקר כדי לדעת מה חדש - ובמשך דקות ארוכות יכלו ללמוד על החדשות רק מכתוביות קטנות שרצו בתחתית המסך.

למה? כי בערוץ 12 התכוננו ליום שידורים מיוחד והם לא יתנו לחדשות-אמת להרוס להם את התכנון המוקדם, שזה בדיוק כמו דיון של ראשי מערכת הביטחון שבסיומו כולם מחליטים לדבר שוב בבוקר ולראות כבר איך נתמודד.

כמובן שעל מערכת חדשות בערוץ מסחרי לא חלה אותה חובה קדושה ולא רובצת עליה האחריות כבדה שמוטלת על כתפי מקבלי ההחלטות, אבל הנה: בבוקר היום שבו מלאו חצי שנה למלחמה, הצליחו בחדשות 12 להראות היטב כיצד משתעבדים לקונספציה מוקדמת ומתעלמים מהעדויות שמגיעות מן השטח.