"אתם לא תבינו", ניסיתי להסביר למשלחת העיתונאים הזרים שעמדה בבארי שביקשו ממני להסביר להם - מה גורם לאנשים בבוקר אחד לעזוב הכל בבוקר ולרוץ לעזרת אנשים שלא פגשו מעולם.
זה היה כמה רגעים אחרי שאזעקה פילחה את האוויר. העיתונאים רצו מיד כל אחד למיגונית אחרת, ובדרך שכחו את המתורגמנית שלהם שבדיוק האזינה לסרטונים מהשבעה באוקטובר עם אוזניות ולכן לא שמעה את האזעקה. לבסוף היא הגיעה למיגונית לאחר שכמה ישראלים העירו את תשומת ליבה. כשהיא שאלה, נעלבת, את ראש המשלחת מדוע לא קראו לה הוא ענה לה, "במקרים כאלה כל אחד לעצמו". ואני חזרתי על ההסבר לשאלתם ראשונה - "אתם לא תבינו".
ובאמת כיצד ניתן להסביר? איך ניתן להבין בכלל מה גורם לאנשים כמו אלחנן קלמנזון ז"ל לרוץ מביתו בעתניאל המרוחק קילומטרים רבים מהעוטף, ולהגיע למדשאות הקיבוץ המוריקות ביום רגיל והאפלות באותה שבת של שמחת תורה. מה גרם לו לרוץ לתוך התופת ולהציל אנשים שהוא כלל לא הכיר? מה גרם לאחים נועם וישי סלוטקי ז"ל, שאיש לא קרא להם, לחרף נפשם, לרוץ אל האש כמו אל ים, רק כדי לסייע לאנשים שאת שמם לא שמעו מעולם?
"אולי רק ישראלי יכול להבין", ניסיתי בכל זאת להסביר לעיתונאים הזרים שניצבו מולי, "אבל יותר משיש כאן סיפור של גבורה, יש כאן סיפור של אהבה". קשה להסביר אהבה, אך אנו מבינים את המושג הזה היטב, למשל, כשאנו רואים הורה מקריב מעצמו עבור ילדיו. אנחנו גם לא נופתע לרגע אם נראה הקרבה של אהוב לאהובה, או להפך.
זר לא יבין זאת, אולם בסיפור הישראלי שלנו יש מדרגה נוספת של אהבה. אהבת ישראל. אהבה לכל ישראל. לצד עוצמת הפגיעה והכאב בשמחת תורה האחרון, נחשפנו גם לעוצמות אדירות של גבורה, מסירות, הקרבה, תעצומות נפש ואהבה שקשה להבין בהיגיון אנושי. למעשה זה לא מפתיע כי אהבה זה רגש שלא עובד לפי כללי ההיגיון וכך גם ישראל שפועל הרבה מעבר לכל כלל או היגיון אנושי.
כשנגלים לפנינו אנשים המרחיבים את מעגלי אהבתם לכל עמם, כשנגלים לפנינו אנשים שבלי לחשוב פעמיים לוקחים את האהבה הזו עד קצה המסירות, עד כלות הנפש פשוטו כמשמעו, ברור לנו שלפנינו עומדת תופעה ייחודית.
אולי אין זה מקרה שערב יום הזיכרון אנו זוכים לקרוא את פרשת קדושים. פרשת קדושים מצווה אותנו על הקדושה, "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם". אך כמו לדברים רבים, גם לקדושה בעם ישראל מאפיינים ייחודיים. אם באומות העולם אדם שמבקש להיות קדוש מוצא את עצמו פורש מן הציבור - מתנזר, מתבודד ומתנתק מן החיים - הרי שפרשת קדושים מצווה את ההפך הגמור. הציווי על הקדושה הוא ציווי לרבים. רבים כל כך עד שהקב"ה מורה למשה לצוות את הקדושה על "כל עדת בני ישראל".
מי שמחפש להתקדש צריך לחיות בציבור. מי שמבקש להתקרב לאלוהים צריך לדעת איך לחיות עם אנשים. המילים "קדושים תהיו" אינן מרחפות לבד בחלל העולם. איסורי הונאה או הטיית משפט, גזל והלנת שכר שכיר, כל אלה לצד ציווי החסד לעני ולגר מוליכים אותנו ליסודות שעליהם אמורה להיבנות החברה היהודית שבשיאם פסוק אחד, עליו העמיד הלל הזקן את כל התורה כולה - "ואהבת לרעך כמוך". רוצה קדושה? חפש את האהבה, שם תמצא את השגב ואת הקדוש, שם תמצא את השכינה.
השנה, יותר מתמיד, האהבה והקדושה מתחברות לפנינו בחיבור המעורר יראה ופליאה. במעלות קדושים וטהורים אנו מונים את חללי צה"ל ומערכות ישראל. מוקירים ומקדשים את זכרם של מי שחירפו נפשם בעת מילוי חובתם.
אך השנה נוספו אליהם גיבורים רבים אשר שום חובה לא חלה עליהם. קדושים אלו נפלו בעת מילוי אהבתם. דמויות ענק אלו מסרו נפשם למען אחים שלא פגשו מעולם. ביקשו להילחם על החיים, לקדש את החיים, להגן על המדינה, על העם והארץ, כאשר אהבת חיים, אהבת אחים היא זו שקראה להם בעומק ליבם.
"אתם לא תבינו", אמרתי לעיתונאים הזרים על מדשאות בארי. אבל המקום הקדוש הזה הוא מקום אהבה שאין כמוהו בעולם.
הכותב הוא מנהל המרכז החינוכי מגדל דוד - מוזיאון ירושלים וחבר ארגון רבני צהר ובית הילל