אחד הנושאים המרכזיים שעולים לא פעם במהלך מלחמת חרבות ברזל הוא המחלוקות מול ארצות הברית והמתח שבין הרצון לשמור עימה על יחסים טובים לבין הצורך של ישראל לעמוד ביעדי המלחמה שהציבה. עד כמה חשוב לשמוע ולהתחשב בדעת העולם, מתי כדאי לפעול לפי הפסוק "הן עם כבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", ומה האיזון הנכון בין שתי הדרכים. ליהדות יש מה לומר גם בנושא הזה.
"ראשית, המצב כיום מאוד מורכב, חדש ותקדימי לעומת העבר", אומרת מנהלת כולל דעה מרשת אור תורה סטון הרבנית דבורה עברון. "זו לא רק מלחמה צבאית אלא יש בזה גם מעורבות אזרחית, סוגייה של חטופים ונושאים נוספים כמו תקשורת ודעת קהל".
מאחר והמלחמה הנוכחית מורכבת מרבדים רבים, היא מבקשת קודם להסביר שתי גישות בסיס בעולם המלחמה היהודי, "הזווית היהודית מדברת על לחימה לא כנקמה. כלומר אנחנו לא נלחמים על מנת להעניש על מה שהיה, אלא כדי למנוע סכנות בעתיד. או כמאמר הפסוק והציווי להושיע את ישראל מיד צר. זה משהו מאוד מרכזי. למשל, כשחיסלו את מבצעי הטבח באולימפיאדת מינכן, עשו זאת כדי למנוע מהם לעשות פיגועים דומים בעתיד, וכדי ליצור הרתעה בקרב מחבלים אחרים שיירתעו מלעשות מעשים דומים".
הגישה השנייה אותה מזכירה הרבנית עברון היא "בשאלה במי מותר ובמי אסור לפגוע. כאן יש כבר דיון שהתקיים עוד קודם אבל ביתר שאת מאז קום המדינה. גישה אחת אומרת שאם קמו עלינו אויבים מתוך עם מסוים אז כל העם נחשב אויב. בתורה אנחנו מכירים את הגישה הזאת משבעת העממים ומעמלק. שמואל העביר ביקורת על שאול שחס על חייו של אגג מלך עמלק. כלומר לפי הגישה הזאת, עם שמתוכו קמו עלינו, לא רק הקמים עלינו הם אויב אלא כל העם וכולם עם פוטנציאל לפגוע בנו לכן אחנו נלחמים בכולם.
"גישה שניה סוברת שאנחנו נלחמים רק במי שמסכן אותנו עכשיו. לכן ילד בן 6 ששייך לעם שמבוגרים בו קמים עלינו, גם אם אנחנו חוששים שהוא יגדל להיות נער שיפגע בנו בעתיד, מכיוון שכרגע הוא לא מהווה סכנה אסור לנו לפעול נגדו".
על גבי שני הנחות המוצא הללו היא מציינת מתי יש להתחשב באומות העולם ומתי יש חופש פעולה גדול יותר. "יש חשיבות לחתימת מדינת ישראל על הסכמים בינלאומיים ועל מחויבות לנורמות מסוימות בנושאי דיני צבא ומלחמה וכדומה. לחתימה הזאת יש משמעות לא רק אזרחית ודמוקרטית אלא גם יהודית".
ומה קורה כשיש עמדה בינלאומית שנוגדת את עמדת ישראל ואת האינטרסים שלה?
"אם העולם יודע שמדינת ישראל כמדינה יהודית קיבלה על עצמה התחייבות מסוימת והיא אינה עומדת בהתחייבות הזאת, בוודאי כשהיא קשורה לחיי אדם, עלול להיות בזה חילול השם ולהיפך, אם היא עומדת בזה היא מקדשת את שם השם. זה גם עניין שצריך להילקח בחשבון. לכן דרך הפעולה של המדינה גם תלויה בשאלה האם אנחנו חתומים על הסכם או אמנה כלשהי. זאת הנקודה המשמעותית מנקודת מבט יהודית.
"אני לא חושבת שעל כל דבר קטן צריך לקבל את הסכמת אומות העולם וגם אם יש מחלוקת מותר להתעקש על העמדות שלנו ולפעול מתוך השיקולים שלנו, אבל צריך גם לזכור שאנחנו חיים בין אומות העולם וגם לנו יש מוסר, קודים ונורמות שאנחנו מחויבים להם. עם לבדד ישכון זו גישה אחת אבל כשיש לנו מדינה חכמינו דיברו על חובתה להתנהל בצורה ריאלית כחלק מאומות העולם ולא להתעלם לחלוטין מדעותיהן".
גם רב העיר שהם ויו"ר ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו, מציג עמדה מורכבת אך לפניה הוא מבקש להימיד על דיוקו את הפסוק "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". לדבריו, "זו דוגמא נהדרת לפסוק שמשתמשים שלא כדין. הפירוש הנכון לפסוק הוא לא שעם ישראל לא מתחשב בגויים ועושה מה שהוא רוצה. אין כאן החיה פוליטית או ערכית לא להתחשב באומות העולם, אלא שהגויים לא מחשיבים אותנו ולא סופרים אותנו. זה הפירוש הפשוט לפסוק הזה וחשוב להעמיד דברים על דיוקם".
בנוגע לנושא עצמו ולשאלת ההתחשבות בדעת הקהל הבינלאומי הוא אומר כי "אין כמעט ספר נבואי במסורת היהודית שלא עוסק בזה. מצד אחד יש בחלק מהמקרים הנחיות ברורות עם איזה עמים מותר לכרות ברית ועם מי אסור. ומהצד השני יש לא מעט ביקורת מצד הנביאים וחכמים על הפעמים שבהם הפרנו הבטחות לעמים אחרים.
"למשל יהושע מתחייב לגבעונים לקבל אותם למרות שהם מרמים אותו. לבסוף שאול מפר את הברית איתם וחכמינו מבקרים אותו על כך. בפעם אחרת חזקיהו מפר את הבטחתו למלך בבל לא למרוד בו, וגם על כך חכמים מבקרים אותו. למעשה, מה שהתחייבת לעמים אתה חייב לכבד גם אם זה לא נעים ומגביל אותך ביכולת להשתמש בכוח וכדומה. מצד שני, הנביאים מותחים ביקורת קשה על מלכים שונים בעם ישראל שכרתו בריתות עם מלכים אחרים שלא כדין".
בניסיון להשליך את הדוגמאות מהעבר על המציאות הנוכחית מדגיש הרב סתיו כי "השאלה היא לא רק ערכית, אלא מאוד מעשית. מנהיג צריך לשאול את עצמו האם סכסוך עם מדינה אחרת, לצורך העניין ארה"ב, יהיה טוב או רע למדינת ישראל. האם זה יעזור לנו להילחם עם אויבנו או יפגע במאמצי המלחמה מולם. זו לא שאלה דתית אלא ריאלית ופוליטית ובעיניים האלה היא תיבחן.
"אם היה בימינו נביא שמגלה לנו את סוד השם ומורה לנו עם איזו מדינה כדאי לכרות ברית ועם מי לא, ודאי שהיינו שמחים לפעול לפי עצתו והדרכתו, אבל נדמה לי שבמצבנו הנוכחי אנחנו צריכים לעשות מה שטוב לעם ישראל לפי הכלים והנתונים שיש ברשותנו".