הסופר והמשורר איל מגד, מי שהיה בעבר חברו הטוב של ראש הממשלה נתניהו, פרסם טור בעיתון "הארץ" שבו כתב כי ראש הממשלה "יחריב את ישראל".
"הוא יהיה מחריב המדינה, מאחר שאין לו ברירה אחרת", כתב. "נתניהו שבוי בשיגעון הגדלוּת של דיקטטור, שרואה במדינה את רכושו הפרטי. הוא כל כך התרגל לשלוט, שאינו מסוגל להשלים עם מצב שבו מישהו אחר יתפוס את מקומו. מבחינתו, פינוי השלטון כמוהו כהעברת בעלות על נכס. ביבי הוא כמו בעל קנאי, שלא יכול לדמיין את אשתו בזרועותיו של אחר. זו הפרעה שאין לה מרפא. אני מתחלחל כשהמילים האלה יוצאות ממני. בכל זאת, אדם שתמכתי בו לאורך שנים. שהחשבתי אותו לידידי, וחשוב מזה, ראיתי בו מדינאי בעל שיעור קומה, שעיקר מעייניו נתונים לשלומה ולביטחונה של ישראל".
מגד כתב עוד כי הוא חש בושה עמוקה מכך שלראש הממשלה אין שום בושה, ואף כינה אותו "רודן". "דברי הימים מלאים ברודנים מהסוג הזה. בפרק היסטורי שאותו מכיר נתניהו היטב אפשר למצוא דיקטטור ידוע לשמצה עד מאוד, שהיה נוקט באופן סדרתי במילה 'מוחלט': 'ניצחון טוטלי', 'מיטוט טוטלי'. ללא פשרות". עוד כתב כי נתניהו ישלם על חשבון הציבור בישראל כל מחיר ובלבד ששלטונו לא ייפול "ולכן, למרבה הזוועה, אין סיכוי שהמלחמה תסתיים בעתיד הנראה לעין. לא מרצון ולא על פי היגיון. הימשכותה לנצח היא המחסום היחיד שימנע את הקטסטרופה הפרטית שלו. המלחמה תסתיים רק עם הפלתו של נתניהו. מי ששוגה באשליה שאפשר לחכות לגלגלי הדמוקרטיה במסעם האטי לקראת חילופי השלטון — בעיקר אלה הדבקים עדיין בנתניהו — מוטב שיתפכח במהירות מאשלייתו.
פעם אחר פעם אנחנו עדים להחלטות המתקבלות לא לטובתנו, אלא לטובתו האישית של נתניהו, שהישארותו בשלטון היא בעיניו חזות הכל. אבל קצבו של ההרס מהיר ודורסני, ואם חָפֵצי מדינה אנחנו, עלינו לזרז את המהלך שימנע את החורבן הזה".
בחודש ינואר פרסם מגד טור בעיתון "הארץ" נגד נתניהו, שאחריו הסביר בריאיון לארז ואברי בקשת 12 מדוע הוא עומד מאחורי כל מילה ומילה שכתב במאמר. "אני לא חושב שהוא היה דיקטטור תמיד, אבל יכול להיות שיותר ויותר התפתחה אצלו אישיות של דיקטטור, שכל מעיינו נמצאים בהישארות בשלטון".
בתשובה לשאלה האם הוא שילם מחירים על חברותו עם ראש הממשלה, ענה: "ברור שהידידות עם נתניהו סיבכה אותי בסביבה התרבותית-חברתית הרחוקה. הפסדתי הרבה מאוד קוראים אבל לא התחרטתי אף פעם".
"הכרתי את נתניהו כשהיה מובס וכשאמרו שהוא גמור, מה שאמרו עוד עשרות פעמים מאז ולא קרה", סיפר. "לא חשבתי שאני עושה היכרות עם ראש ממשלה אלא ראש ממשלה לשעבר. היה בו משהו מאוד שרמנטי וידידותי מאוד. הוא מאוד קשוב לכל מיני דברים לא קונבנציונליים במדיניות הפוליטית. מה שקסם לי זה שנשמתי יחד איתו את האוויר הטרי והצח של הכישלון. אני מאוד מזדהה עם אנשים שנושמים את האוויר הזה, זה אותו אוויר שנשמתי לא מעט".
מגד נשאל אם הוא ניסה ליצור איתו קשר לפני המאמר, ובתגובה ענה: "ניסיתי לא פעם ולא פעמיים מאז שהתחילה המלחמה. ניסיתי להבין מה קורה שם בתוך המבצר שהוא מוקף בו, המגן האנושי של כל מיני ארחי-פרחי. ניסיתי להעביר לו מסרים שהוא חייב להכיר ולקחת אחריות. הוא היה הקבלן הראשי של העיר שחיילים נופלים כדי לנתץ אותה. איך הוא יכול בכלל להתעלם מזה, לפלוט איזה דבר צדדי ועלוב כשהוא אומר: 'גם אני אענה על שאלות'? איך אפשר לתת לאדם כזה להנהיג את המחנה? איפה הכבוד העצמי שלו, מה קרה לו? הוא לא היה כזה".