מבחינת מגי טביבי, מגישת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 14, השנה החולפת הייתה רוויית הישגים מרשימים בקריירה. רצועת החדשות בהובלתה התברגה למקום השני בנתוני הרייטינג מול המתחרות הוותיקות; היא נבחרה להנחות את טקס המשואות בהר הרצל ביום העצמאות הקרוב בשנה הכי מורכבת שידעה מדינת ישראל; ובשבוע שעבר נכנסה לרשימת 30 הצעירים המבטיחים של מגזין "פורבס".
"אני מודה לקדוש ברוך הוא על כך. זה שלו. אני עבדתי ועדיין עובדת קשה כדי להרוויח כל הישג כזה ביושר", אומרת טביבי בצניעות. "לא מחפשת הנחות או טובות, אלא להיות מוערכת בזכות מי שאני. כל 'לא' שקיבלתי, כל אדם שזלזל, כל מי שלא נתן לי סיכוי, רק חיזקו וממשיכים לחזק את הרעב לפרוץ קדימה. לכן, אמונה ועבודה קשה הן התשובה, לכל מי ששואל איך".
הסופרת מגי אוצרי אמרה על בחירתך, "עכשיו גם 'פורבס' משתתפים בתהליך ההלבנה של ערוץ התעמולה הזה, עם פרגון למגישת המהדורה שלהם. ככה זה עובד. בהדרגה. מתחילים בפרזנטורית קלה לעיכול ובסוף מגיעים לאייטמים מפרגנים לינון מגל. מעדיפה לאכול מהזבל ולא לעבוד בערוץ 14". איך את מגיבה לדבריה?
"ההגדרה המדויקת לאמירה כזאת היא 'רעשי רקע'. צר לי שמי שמגדירה את עצמה כפובליציסטית ומתגאה בהיותה פמיניסטית, בוחרת להתבטא באופן כזה נמוך תוך שפיטה צרה של אחרים. אני גאה לעבוד בערוץ. מאחלת לה שהזבל שהיא מעדיפה לאכול יערב לחיכה. בתיאבון".
מה מסמל עבורך טקס המשואות?
"זו זכות גדולה, דווקא בשנה כל כך טעונה וכואבת שעוברת המדינה. הטקס מסמל בעיניי לא רק את האחדות בעם אלא גם את החיבור לערכים משותפים של אהבת האדם והארץ. אני באמת מתרגשת מהמעמד ומודה על הבחירה וקבלת ההזדמנות להיות חלק מאירוע כל כך חשוב".
את ודאי מודעת לביקורות על בחירתך להנחיית טקס המשואות על ידי ממשלת הימין שערוץ 14 מזוהה איתה. מה גם שלפני שנה נבחרת להנחות את טקס הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל וגם את העצרת הממלכתית לציון 56 שנה לשחרור ירושלים.
"הצצה בארכיון מגלה שלא מעט עיתונאים ומגישי חדשות הנחו טקסים כאלה ואחרים לאורך השנים. אם מגישה אחרת, מערוץ מקביל, הייתה יושבת בכיסא הזה במקומי, הייתה נשאלת השאלה? כנראה לא. כנראה גם לא היו נרשמות ביקורת או הרמת גבה. נהפוך הוא. הובלה של המהדורה המרכזית היא לא קריטריון סביר בעינייך? בשורה התחתונה, אם לא הייתי ראויה, לא הייתי נבחרת. זאת המשוואה".
נבחרת להגיש לצד כתב חדשות הדרום של הערוץ המתחרה, תמיר סטיינמן, נראה כאילו יש פה ניסיון לשים את ערוץ 12 ו־14 באותו לבל, כשבפועל הפערים ברייטינג ובניסיון משמעותיים.
"הבחירה בתמיר ראויה ואני מברכת על ההנחיה המשותפת. אם היה נבחר מגיש מ'כאן' או מ'רשת', ערוצים הנמצאים בפער הרבה יותר גדול מערוץ 12, מה היית אומרת אז? שיש ניסיון לצייר את השניים באותו קו? נקודה למחשבה. לדעתי דווקא בחירה כזו מחדדת מציאות שבה אפשר גם ביחד".
ערוץ 14 רושם הישגים יפים, בין היתר ברצועת החדשות, והתברג למקום השני בנתוני הרייטינג. הישג מפתיע בהתחשב בפז"ם של הערוץ, ובביקורות הרבות שהוא סופג.
"ערוץ 14 עשה מהפכה בשנתיים וחצי האחרונות. הצלחנו לפרוץ אל המיינסטרים ובתהליך הדרגתי לזכות באמון הציבור שמצביע היום בשלט. הצופה מקבל אלטרנטיבה שלא הייתה קיימת במשך שנים. הערוץ משקף קול של חלקים לא מבוטלים מהעם ומוסיף להגדיל את קהל הצופים גם במעגלים נוספים. ערוץ 12 אומנם מוביל בפער על המקבילים, אבל החלום להגיע למספרים שלהם, שבעבר היה מופרך, היום הוא לא דמיוני. אנחנו בכיוון הנכון. מייצרים מציאות חדשה".
הערוץ מצליח לזכות בכותרות בגלל שהוא שנוי במחלוקת, בגלל פרובוקציות, אמירות בזויות שנאמרות בשידור, מארי שמאי שקרא לשחרר את יגאל עמיר והביא להחרמה של מפרסמים, לפתחי ושי שביקשו מנטלי דדון לירות בכוס ולדמיין שזאת שקמה ברסלר. לא מפריע לך להיות מזוהה עם מסרים כאלה?
"אתחיל מהסוף. אני מסתייגת בתוקף מכל אמירה חריגה - ולא פעם הבעתי בפומבי את דעתי עליהן. מוזמנת לבדוק. ובכל זאת אם נצלול מעט פנימה - הדברים השנויים במחלוקת נאמרו במסגרת הבעת דעה אישית שאפשר להסכים או לא להסכים עליה, אך היא מותרת.התבטאויות קשות, בוטות ולעתים אף מכתימות מגזרים שלמים נמצאות גם בערוצים מקבילים, אבל איכשהו אותנו נוהגים לשפוט תמיד אחרת. לכן לייחס את העלייה ברייטינג לפרובוקציות שיש בערוץ, זו טעות בקריאת המציאות".
הקולגות שלך ריקלין, סג"ל ומגל מדווחים על תגובות קשות ברחוב, האם גם את חווה אותן?
"אני בהחלט מודעת למה שהם חווים. צר לי ובאותה מידה זה מקומם, שעיתונאים, שהם לפני הכל בני אדם, נאלצים להתמודד עם הטרדות או איומים אלימים רק בגלל שמישהו החליט שאין מקום לחשיבה אחרת. לשמחתי, לא נתקלתי בתגובות כאלה באופן אישי. הרחוב מחבק מאוד. אנשים קטנים נמצאים רק מאחורי המקלדת, שם הם כנראה מוצאים נחמה".
איך היחסים שלך עם ינון מגל? לחששו לי שאת מאוד מקצועית, רצינית וקפוצה, ולא מתחברת לאחרים.
"הקשר שלי עם ינון מעולה, נפגשים כמעט בכל ערב בתפר בין התוכניות ויש בזה מן הקסם. אם המיקוד שלי בעבודה משמעו 'לא מתחברת לאחרים', אוכל לחיות עם זה בשלום".
את עושה רושם של אדם מאוד מודע ופרפקציוניסט, יחד עם זאת את מאוד רגישה. עד כמה קשה לך עם הביקורות?
"קודם כל תודה. החתירה למקצועיות נדרשת, בטח בעבודה שלי כעיתונאית ומגישת מהדורה. התפקיד טומן בחובו הרבה מאוד אחריות לצד מחויבות ניכרת למערכת ולצופים בבית, ולכן השאיפה היא לחתום על המוצר הכי טוב שיש. יש בזה אתגר גדול, בדגש על עבודה תחת לחץ, אבל הסיפוק הוא אדיר. אין ספק שיש סיפורים שאת לוקחת איתך בסוף היום הביתה, שם הרגש גם זולג החוצה.לעניין הביקורות - ביקורת היא עניין לגיטימי וטוב שיש ביקורת, אבל כשהיא מגיעה ממקום לא ענייני ומוכתבת מראש זו כבר אינה ביקורת אלא פוליטיקה קטנה. זה מאכזב, אבל למדתי להתעלם. דבקה באמת האישית והמקצועית שלי".
לעומת הטאלנטים הימניים הפרובוקטיביים את בולטת כפליים, בשקט, במקצועיות, ברהיטות, בעבודה הקשה. לא בכדי בחרו בך מכל חברי הערוץ להנחות את הטקס.
"אני מסתייגת מההגדרה שלך לטאלנטים ימניים פרובוקטיביים, שהרי מה ייאמר על מי שנמצא בצד השני של המפה - הלא הם השמאל הפרובוקטיבי? יש לנו נבחרת טאלנטים מוכשרת, נשים וגברים כאחד, שלא מהססת להביע דעה. לעניין עולמי כמגישת חדשות, לא הרבה מכירים את המתרחש מאחורי הקלעים.יום העבודה שלי מתחיל בשעות המוקדמות. רגע ההגעה למערכת פותח תהליך למידה שלם. החל מכתיבת הטקסטים, השאלות, הכרת החומרים, ישיבה עם כתבים ועד למעורבות לא קטנה בעריכת המהדורה. עבודה קשה ונחישות הן המפתח. מי שמחפש קיצורי דרך, ימצא את עצמו בחוץ".
עברת כברת דרך בחודשים האחרונים. קפיצה רצינית, החל מראיונות יותר בועטים, כתבות שטח, נכנסת לעזה, התחלת לשדר במהדורת מוצ"ש.
"עברתי כברת דרך ארוכה מבחינה מקצועית בפרק זמן יחסית קצר במונחים של המקצוע. את הקפיצה שאת מדברת עליה אני חבה לסקרנות שלי, להתמדה ולרצון ללמוד ולהתמקצע, מתוך אמונה שיש תמיד מקום לעשות יותר, ללמוד יותר, להפוך לטובה יותר. תהליך הלמידה הוא אינסופי. זה מה שהוביל אותי בין היתר לרצות להתפתח באפיקים נוספים שלא נוגעים בהכרח רק לתפקידי כמגישה.ראיונות הם עולם מרתק - כיסא המרואיין לא משתנה - אבל לובש החליפה כן. מנגד, יציאה לכתבות שטח היא התחברות לשטח. לתכלס. הרגשתי את זה כשצילמתי בעזה. את מקיימת תהליך לידה שלם. מיצירת הרעיון ועד הפחת חיים בסיפור של אחר שמפקיד אותו לידייך".
איך היו היחסים שלך עם שרון גל? סיפרו על עימותים מאחורי הקלעים, עכשיו כשהוא עוזב לתוכנית אחרת בערוץ, האם יש אנחת רווחה? האם תגישי לבד או שנמצא מחליף?
"היחסים עם שרון היו טובים ומקצועיים. עשינו דרך יפה יחד. כמו בכל זוגיות מקצועית על המסך תמיד יש אתגרים אבל למדנו לגשר על הכל. בכל אופן, מאחלת לו הצלחה בתוכנית החדשה בערוץ. ולא, אין כאן אנחת רווחה. אמשיך להוביל את המהדורה כפי שעשיתי עוד מתחילת דרכו של הערוץ".
אמרת בעבר שיונית לוי היא הרול מודל שלך. עדיין?
"אכן אמרתי בעבר שהיא מודל. מעריכה את עבודתה המקצועית, אבל היום אני במקום אחר. עברתי כברת דרך ארוכה, מתפתחת ומוסיפה להתפתח ולכן ההשקעה הכי טובה שלי היא במודל של 'מגי'".
אם היית מקבלת הצעה מפתה להגיש בחדשות 12, היית עוזבת את ערוץ 14? האם לטובת המעבר היית גם משנה אג'נדה פוליטית?
"קיבלתי ומקבלת הצעות. לגופו של עניין, ערוץ 14 היה הראשון להאמין בי, ולכן אני חבה לו את הכרת הטוב. זה הבית. הזכרת דעות פוליטיות. דעותיי לא אמורות לעניין איש ובטח שלא את הצופה בבית, לכן לעולם לא תרגישי בהן על גבי המסך. אני מחויבת לאמת המקצועית שלי ולה בלבד. גילוי נאות - עצוב שמקצוע העיתונות הפך שם קוד למונח מיושן שנסתלק מן העולם".
אז היות שאת פחות משמיעה את דעותייך הפוליטיות במהדורה, אשמח לשמוע מה דעתך על נתניהו שלא לקח אחריות עד היום על ה־7 באוקטובר. האם היה צריך להניח מפתחות?
"כל מי שידו הייתה במחדל, צריך לשאת באחריות ולפנות את מקומו ביום שאחרי המלחמה. מהדרג המדיני ועד הדרג הביטחוני. אני מניחה שלשם כך תקום גם ועדת חקירה ממלכתית. זה לא הזמן לסגור חשבונות פתוחים כשהלוחמים שלנו נמצאים עדיין בחזית. בשעה הזו, כוחנו באחדותנו".
בואי נחזור לשבת השחורה, איך ואיפה תפסו אותך אירועי ה־7 באוקטובר?
"הייתי באותה שבת בבית של אמא בחולון. קמתי ב־6:30 בבוקר כמו כולם למשמע האזעקות. ניסיתי לקבל את תמונת המצב באותן דקות, אבל לקח זמן להבין מה באמת קורה. על התיעודים הקשים שהחלו לזרום ברשתות עדכן אותי אחי (לא הייתי עם הטלפון), רק אז הבנתי שאנחנו הולכים להיכנס לאירוע מטלטל, בסדרי גודל שאיש מאיתנו לא הכיר".
מה הרגע הקשה ביותר שסיקרת מאז ה־7 באוקטובר?
"מפגש עם השכול מעורר בי בכל פעם עצב, רגש שלא הכרתי. ארסנל המילים מצטמצם גם בהתאם. איך אפשר לנחם אמא שסופדת לבן גיבור או אישה שאיבדה את היקר לה מכל? אי אפשר. נקודה רגישה לא פחות היא סיקור העדויות של הנשים שחזרו מהשבי והחשיבה על אלה שעוד נותרו שם. הלב יוצא מהמקום".
מאמינה בסיסמאות של עד הניצחון המוחלט?
"לא מאמינה בסיסמאות אלא במעשים. השבת החטופים היא מטרה נעלה, וזוהי החובה המוסרית שלנו כחברה לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה. באותה נשימה, הניצחון לעולם לא יהיה מוחלט אם לא נגיע לכל אותם מרצחים שפלים שטבחו ואנסו. כניסה לרפיח נדרשת - ויפה שעה אחת קודם".
הזכרת את החטופים. נשמעו טענות שערוץ 14 כביכול מסקר פחות את נושא החטופים.
"זו טענה שגויה ולא הוגנת. מזמינה אותך לבדוק את הסיקור שמקבל הנושא בכל התוכניות בערוץ. יתרה מזאת, משפחות החטופים חצויות גם הן בתוך עצמן - צד אחד קורא לעסקה בכל מחיר, מנגד, הצד השני משוכנע שרק לחץ צבאי אפקטיבי יעשה את העבודה. שתי העמדות מקבלות מקום של כבוד".
ערוץ 14 זוכה לשמות כמו ערוץ תעמולה של נתניהו. עד כמה זה מפריע לך?
"לא מתעסקת ברכילות זולה. זו פשוט סטיגמה שקל לדבוק בה ומשרתת בעיקר את אגף השמאל בתקשורת החושש מהגדילה המאיימת של הערוץ. זה נכון שיש אצלנו מגישים שתומכים בנתניהו באופן גלוי, אבל זה לרגע לא מונע מאחרים, ממגישים ועד פרשנים או כתבים בערוץ, למתוח ביקורת עניינית ולגיטימית גם על מהלכי הממשלה".
מה דעתך על הרפורמה שפילגה את העם? למהדורת החדשות בהגשתך היה חלק בזה.
"ידעת ששלושה מתוך ארבעה ישראלים מביעים הסתייגות מבית המשפט העליון? לא רק שרפורמה במערכת המשפט נחוצה, אלא לטעמי היא הייתה צריכה להתבצע עוד הרבה קודם. מדובר במערכת אליטיסטית שבמשך שנים הצליחה לשחוק את אמון הציבור בה כשהיא מרוויחה זאת ביושר. איפה הגיוון העדתי? מוכיחה זאת היטב ההתבטאות של נשיא העליון בדימוס אהרן ברק שלא הצליח לטענתו למצוא שופט מזרחי אחד ראוי. זו המערכת שאמורה לייצג אותי או אותך? כנראה שלא. לעניין הרפורמה שהובילה הממשלה, הרעיון 100 אך הביצוע שואף לאפס. אם הרפורמה הייתה בשלבים תוך יציאה למסע הסברה ברור לציבור, היינו נמצאים היום במקום אחר. הטענה שערוץ 14 הוא זה שלקח חלק בפילוג היא טענה מנותקת מהמציאות. מה שהוביל לפילוג ולשסע העצוב בחברה הוא 'שנאת אחים' שלא האמנתי שקיימת - הרפורמה הייתה רק התירוץ"
מספר השרות והמנכ"ליות בממשלה הנוכחית קטן מתמיד. איך את מגיבה לזה כאישה עצמאית וחזקה שרושמת הישגים מרשימים בזכות יכולותייך וכישורייך?
"קחי נתון מעניין. מאז קום המדינה ועד היום מונו 32 נשים כשרות בממשלות ישראל ו־16 נשים כסגניות שר. במילים אחרות, ישראל מפגרת אחר רוב מדינות העולם המערבי בשיעור הנשים בעמדות מפתח, וזה לא נולד אתמול.דרוש שינוי שורשי עמוק במציאות הקיימת בדגש על תפיסת העולם החברתית שבמשך שנים הושתתה על יסודות פטריארכליים. המלחמה האחרונה הוכיחה ומוכיחה עד כמה נשים ראויות, נחוצות ומסוגלות לעשות הכל גם בשדה הקרב".
יש לך חברים שמתנגדים לממשלה? שמאלנים, מהקהילה, מפגינים בקפלן?
"אני חיה בדואליות פנטסטית. יש לי חברים שהם תומכי הממשלה הנוכחית וכאלה שיוצאים בכל שבת להפגין בקפלן. אנחנו מסכימים שלא להסכים תמיד על הכל אבל המשותף לכולנו הוא שאת הפוליטיקה אנחנו משאירים מחוץ לדלת, יש ממנה גם ככה מספיק".
רוב המפורסמים הבולטים בתעשיית הבידור שברו שתיקה בשנה האחרונה, כשהשמיעו ביקורת נוקבת נגד הממשלה. איפה זה מעמיד אותך מולם כמי שתומכת בממשלה? האם את מרגישה אאוטסיידרית בתעשייה?
"איך הגעת למסקנה שאני תומכת בממשלה או לחלופין מתנגדת לה? אנחנו מדינה דמוקרטית ולכל אחד עומדת הזכות להשמיע את קולו. רק מי שמוצא לנכון למתוח ביקורת, ראוי שלפחות ידע שהמקום לשינוי הוא בקלפי. כך נבחרת ממשלה וכך היא גם מתחלפת. בדעת רוב".בחמש השנים האחרונות החלה מגישת החדשות תהליך של חזרה בתשובה, הכולל שמירת שבת. "מתנת השבת היא אוצר ולא רק בפן ההלכתי", היא אומרת. "אני חיה בווליום גבוה לאורך השבוע ולכן השבת היא הזמן היחיד שמאפשר לי להיטען מחדש. אני מתנתקת מכל מה שקורה מסביב ומתחברת לא רק לעצמי אלא גם למשפחה שמקיפה אותי. אין לזה תחליף".
מה היה הטריגר שגרם לך להתקרב לדת?
"תהליך החזרה בתשובה שלי הוא הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי. האמונה הפכה עם השנים לעוגן, שומרת אותי שפויה על הקרקע. היא הכוח גם בשעות קשות. אם אנסה להניח את האצבע על הטריגר, ככל הנראה זה יהיה אי שם, זמן קצר אחרי היציאה מהתוכנית ('האח הגדול') שבה נחשפתי לראשונה.יצאתי לנקודה מאוד חשוכה בחיים, איש לא היה שם לעמוד לצדי. בדיעבד, נקודת השבר הזו הייתה ההיוולדות שלי מחדש. היום שמירת השבת, התפילות או ההליכה לבית הכנסת הפכו לחלק בלתי נפרד ממי שאני. לא פעם העדתי שהסוכן שלי הוא הקדוש ברוך הוא. אמשיך לומר זאת בקול. אני חבה לו כל מה שיש לי".
איך הגעת לחדשות? איך הצלחת לפרוץ את גבולות הריאליטי?
"התחלתי את הדרך לפני כשלוש שנים כמבזקנית ואחר כך כמגישה בערוץ 20, שלימים הפך לערוץ 14. תחום החדשות קסם לי. מהר מאוד התגבשה השאיפה להפוך לעיתונאית ומגישת חדשות חוקרת. השקעתי לילות כימים ללמוד, לחקור ולייצר תוכן מעניין. מנהלי הערוץ נתנו לי בהמשך להגיש תוכניות אקטואליה מרכזיות, השיא היה כשנבחרתי להגיש ב־2021 את המהדורה המרכזית. אני לא חושבת שיש נוסחה אחת להצלחה, למען האמת, זה גם לא העסיק אותי במעבר בין עולם אחד לאחר. הדרך לא הייתה קלה ולוותה בהרבה מאוד אתגרים. סגרו בפניי את הדלת לא מעט, וכשסגרו, חיפשתי את החלון. אמונה היא המפתח. האמנתי בקדוש ברוך הוא, האמנתי בעצמי. הטיפ הכי גדול שאולי אוכל לתת לקוראי השורות עכשיו הוא לא לאפשר לפחד שלכם להיות גדול מהאמונה. הכי קל להתייאש. תעזו לחלום גם על הבלתי אפשרי, פריצת גבולות מעולם לא הייתה מילה גסה".
לא פשוט למצוא מועד פנוי בלו"ז הצפוף של טביבי, בטח בתקופה הנוכחית, כשמדי ערב היא מגישה את המהדורה המרכזית של ערוץ 14, בבוקר היא מצלמת כתבות שטח, בין לבין נמצאת בחזרות לטקס המשואות ליום העצמאות, שומרת שבת ומגישה את מהדורת מוצ"ש. אבל כשטביבי הצליחה סוף־סוף למצוא פרצה קטנה פנויה, היא הייתה מושקעת כולה בראיון, כשהיא עונה בחוכמה ובשיקול דעת, יודעת בדיוק איזה מסר היא מנסה להעביר, לא חוששת להשיב גם לשאלות הקשות, וטוטאלית לתהליך. תכונת המצוינות ליוותה אותה כל החיים, גם בשירותה הצבאי, שם שירתה כלוחמת מעברים במשטרה הצבאית. במהלך השנים גם הספיקה לעשות תואר ראשון במשפטים, וכילדה הייתה ספורטאית, שחיינית מצטיינת ותחרותית. כשהיא נשאלת מדוע פרשה, היא עונה בפשטות: "מיצוי".
"התחלתי ללמוד לשחות בגיל 6 למרות ששנאתי את המים", היא מספרת. "מה שהתחיל כקורס שחייה הפך לאהבת חיים גדולה. 11 שנים של עבודה קשה, מסביב לשעון. התמכרתי לתחרות, לאדרנלין, לחשיבה שאתה יכול בכל יום להיות טוב יותר או מהיר יותר ממה שהיית אתמול. בפרישה הגדולה, רגע לפני הגיוס, הבנתי שהגעתי לתחושת מיצוי, שכנראה החלום הגדול הוא לא להיות ספורטאית בגיל 30".
עשית כברת דרך בקריירה. מה עם זוגיות, בית ומשפחה?
"כל דבר בעתו. אני לא במרדף אחר הגיל ובטח שלא עומדת עם שעון לשאלה 'מתי זה יקרה?'. מתמקדת כרגע בכתיבת פרק מאוד משמעותי בחיים שלי, והוא זה שמקבל וימשיך לקבל את מלוא תשומת הלב עד שאחליט שהגיע הזמן לכתיבה של פרק נוסף. סדר העדיפויות שלי ברור, ואגב היה ברור עוד מגיל צעיר, אמא תעיד על כך".טביבי נולדה וגדלה בחולון בשמה המקורי, מרגרט קקולי, להורים ממוצא פרסי, ולה אח אחד. הוריה התגרשו כשהייתה בת 7, והקשר עם אביה נותק לשנים רבות וחודש ממש לאחרונה. "לא הרבה אני זוכרת מאותם ימים", היא מודה."אבא חזר לחיים שלי כשהייתי בת 18, ונפגשתי איתו לראשונה לא מזמן. אני חייבת לנכס את ההתקרבות שלי אליו לחזרה שלי בתשובה, כי היא זו שהובילה אותי למקום מאוד מפויס ונקי. אומנם מדובר בתהליך שלא קורה ברגע, אבל המטענים וסימני השאלה הפכו לנחלת העבר. החיים קצרים מדי להלקאה עצמית. היום אני שמחה ומברכת על הקשר איתו".
למה בחרת לשנות את השם בגיל מאוחר?
"נולדתי בשם 'קקולי' ולקראת גיל 20 החלטתי לשנות לשם הנוכחי 'טביבי' מתוך תחושה עמוקה של כבוד והערכה לאמא שלי. היא לביאה אמיתית שנלחמה עליי ועל אחי לאורך השנים. זה המעט שיכולתי לעשות עבורה".
הגעת רחוק ומהר בקריירה, לאן עוד את שואפת? פוליטיקה?
"שאלת מיליון הדולר. לא אחת שואלים אותי אם התחנה הבאה בחיים היא פוליטיקה. לפני עשור הייתי ככל הנראה משיבה לך בחיוב לשאלה. חלמתי תמיד להשפיע, להיות חלק ממובילי השינוי בחברה, לכן התחום סקרן ומשך אותי פנימה.הייתי משוכנעת שזו הבמה להגשמת חלום המגירה שלי. לשמחתי, השנים לימדו אותי אחרת. מאמינה שדווקא היום, במקומי הצנוע, יש לי את היכולת להשפיע הרבה יותר ולייצג את קולן של הרבה מאוד נשים, ולא רק אותן. אז מה הלאה מכאן? כל מה שיחליט הקדוש ברוך הוא - יתקבל בברכה".
ולסיום, הביטחון קרס, חיילים איבדו את חייהם, החטופים נמקים בעזה, חמאס לא נוצח, חזית חדשה מול איראן, משפחות פליטות בארצן כבר חצי שנה, האינפלציה גואה, האשראי ירד, הפילוג בשיאו, החינוך כשל, וזה רק על קצה המזלג. האם אנחנו בדרך לאבדון? מה יקרה פה לדעתך?
"אנחנו לא בדרך לאבדון. נקודה. ההיסטריה מיותרת. אנחנו עם חזק שידע לאורך ההיסטוריה להתמודד עם מציאות קשה ככל שתהיה. אני מאמינה ומתפללת לקדוש ברוך הוא, שנדע עכשיו יותר מתמיד להתעלות מעל כל מחלוקת ולקיים חברה שיודעת להכיל ולכבד גם את השונה".