הקולקציה החדשה של בית האופנה זומר היתה הצלחה בטוחה עוד לפני שראשונת העבודות נמדדה על הקירות. כשלוקחים את טרייסי אמין, רפי לביא, קארן קילימניק, פאבריס היבר, גרשוני, סטפן באלקנהול ועוד 30 אמנים, ברור שאיכשהו, גם אם לא התכוונת, תצליח לפגוע.
אם אפשר לקרוא לתצוגת העבודות למכירה שיש בזומר תערוכה, הייתי אומר שהתערוכה תלויה בסגנונו - שהפך קלאסי לא מכבר - של זוכה פרס טרנר וולפגנג טילמנס. במילים אחרות, העבודות פזורות על הקירות בגדלים שונים ובגבהים שונים.
בדף שצירפה לתערוכה מזמינה אותנו בעלת הגלריה "לבחון יחד את סוגיית מעמדם של האינטימי והאישי ביצירה האמנותית". כמות העבודות, והפגנת הכוח שיש בשמות האמנים הנבחרים, סותרות את החתירה לאינטימיות שמובעת בטקסט. אז אמנם אסור לשכוח שאינטימיות היא מילה עם הרבה הברות, אבל כשמציגים את רפי לביא ליד טרייסי אמין ואת גרשוני ליד פאבריס היבר, בעצם מבקשים מאיתנו לבטל את האישי שבכל אחד מהם ולוותר על האינטימיות איתם.
בשורה התחתונה, יותר משזו תערוכה, זוהי הצגה, ויותר משזו תערוכת רישום, זו תצוגה למכירה, ויותר משזו תערוכת רישום אינטימית, זאת הפגנת כוח.
שדרת המעצבים
7.1.2001 / 15:13