וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הכול בחיים זו בחירה. ערוצי הטלוויזיה בחרו אתמול ללקק לביבי ולמירי רגב

עודכן לאחרונה: 15.5.2024 / 0:35

החלטת הערוצים 11, 12 ו-13 לשדר את טקס המשואות הייתה החלטה רעה מיסודה. אמש הובהר כי לא מדובר בכלבי השמירה של הדמוקרטיה אלא במשרתי שלטון לכל דבר. הם ידעו בדיוק מה המשמעות של ההחלטה להעביר את השידור המהונדס והפחדני הזה - ובכל זאת בחרו בה

בווידאו: מצעד הדגלים והסמלים בטקס יום העצמאות ה-76/צילום: המערך לטקסים ולאירועים ממלכתיים

הכל בחיים זו בחירה. יש נסיבות מקלות, יש מורכבויות, יש גזרות גורל - אבל בסוף, לטוב ולרע, אנחנו הבחירות שאנחנו מקבלים. בהרבה מובנים, האמונה היהודית מתבססת על הגישה הזאת. אלוהים ברא את השמיים ואת הארץ, אלוהים ברא את בעלי החיים ואת האדם, אבל השאיר את האחריות על החיים שלנו בידינו. לאדם יש בחירה חופשית, והוא צריך להתמודד עם הבחירות שלו. בפתיחת הסיפור המקראי של קין והבל פונה אלוהים לקין ושואל אותו מדוע נפלו פניו, ואז אומר לו: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ". המילים האלה מבלבלות את פרשני המקרא כבר אלפי שנים, מכיוון שאפשר לפרש את המשפט בשתי דרכים סותרות לחלוטין. למעשה, לפי חז"ל מדובר ב"מקרא שאין לו הכרע", או במילים אחרות: אחד מחמשת המקרים הבולטים בתורה בהן אין דרך לדעת מה הפירוש המדויק. מה שכן ברור במשפט הזה הוא השימוש במילה: "אתה". אלוהים לא משאיר שום ספקות, הוא ברא את האדם עם חופש בחירה. מי שיכריע אם קין יצליח להשתלט על היצר הרע שלו או לא הוא לא אלוהים, אלא קין עצמו. בפסוק הבא הוא כבר רוצח את אחיו.

בתקשורת הישראלית מקבלים עשרות ולפעמים מאות החלטות חשובות ביום. האתר בו אתם גולשים כרגע לא שונה משאר כלי התקשורת במובנים האלה. הבחירות הן לרוב טכניות, אך מהותיות: איזה סיפור יהפוך לכתבה, איזו כתבה תיהפך לכותרת ראשית, איזה טור דעה ייצא בפוש וכו'. יש מקרים בהם ההחלטות מתקבלות כמעט על אוטומט, כמו ההחלטה לשדר את טקס המשואות הממלכתי מהר הרצל בערב יום העצמאות.

תמיר סטיינמן מגי טביבי טקס המשואות. קשת 12, צילום מסך
סטיינמן וטביבי/צילום מסך, קשת 12

מדובר באחד מהאירועים המקודשים של התקשורת הישראלית. דוגמה נהדרת לאותם דברים שנראים לנו כל כך נורמליים עד שמעולם לא עצרנו לבדוק אם הם לא מופרכים, מוגזמים ומופרעים בצורה בלתי רגילה. לרוב מדובר בעניינים מגוחכים אך לא מזיקים כמו בחינת פיד האינסטגרם של גל גדות בחיפוש אחר הפעם האחרונה שהיא התבטאה לטובת ישראל, או לחילופין הסיקור חסר הפרופורציות של אירועים כמו האירוויזיון או פיינל פור היורוליג, בפעמים שמכבי תל אביב מגיעה אליו.

לראשונה מאז החלו שידורי הטלוויזיה בישראל, הבחירה הקלה הזאת לשדר את טקס המשואות הפכה ללא נורמלית בהכרח. למען הסר ספק, על הנייר זו עדיין הייתה החלטה מאוד לגיטימית, ואולי היא אפילו הרגישה כמו הבחירה הנכונה, מהטעמים הכי נקיים, אצל עורכי הערוצים השונים. בכל זאת מדובר באירוע לאומי שהפך במרוצת השנים למסורת כיפית ומרגשת, שבין השאר, ואי אפשר להפחית מהחשיבות של זה, מניב רייטינג חבל על הזמן.

ובכל זאת זו הייתה החלטה רעה מיסודה. נשים בצד את ערוץ 14 שניצל עד תום את זכותו להיות שופר של השלטון (וזו בהחלט זכותו), ונתייחס לערוצים 11, 12 ו-13 שפשוט החליטו להפוך להיות ערוץ 14 ליום אחד. בדיוק כמו ערוץ 14, זו זכותם - אבל בפעם הבאה ששלמה קרעי יפעל כדי לפגוע בהם או לסגור אותם - וזה חד משמעית נמצא בלו"ז שלו מתישהו בעתיד - יהיה קשה לקבל את תחנוני העזרה שלהם על כך שאסור לפגוע בחופש העיתונות. לא מדובר בכלבי השמירה של הדמוקרטיה, מדובר במשרתי שלטון לכל דבר. הייתי כותב שאולי הם לא מודעים לזה, אבל האנשים שעושים את הטלוויזיה בישראל לא טיפשים ולא מנותקים, הם ידעו בדיוק מה המשמעות של ההחלטה להעביר את השידור המהונדס הזה - ובכל זאת בחרו בה.

sheen-shitof

הסוד? שחיית חתירה

ביקור קצר בבריכה שינה לי את החיים - וגם לכם זה יקרה

בשיתוף TI SWIM
מתוך טקס הדלקת המשואות בהר הרצל 13.05.24. 1, מערכת וואלה
אמיר אוחנה בטקס המשואות/מערכת וואלה, 1

תשאלו מה בעצם השתנה השנה שהפך את שידור הטקס המסורתי לכל כך שנוי במחלוקת? מירי רגב השתלטה על הטקס? זה הרי ממש לא חדש; שרה נתניהו מופיעה בכמה פריימים ללא שום הצדקה (אפילו שלא נכחה פיזית בטקס)? יאללה, התרגלנו; ראש הממשלה יזכה לשדר קליפ בניחוח צפון קוריאה למרות שזה מנוגד לפרוטוקול לפיו רק יו"ר הכנסת נואם באירוע? נו, אנחנו לא חדשים פה. זה מחיר שכבר התרגלנו לשלם. אבל אז הגיעו הצדדים היותר קיצוניים ששינו את הטקס מהקצה אל הקצה: הטקס נערך ללא קהל, צולם מראש, נערך ולמעשה הגיע מוכן לשידור לערוצים השונים מראש. חשבו על האבסורד: טקס יום העצמאות בכלל לא נערך ביום העצמאות.

חשוב להתעכב גם על הסיבה שהטקס נערך ללא קהל. הסיבה הרשמית היא אילוצי אבטחה. אם יש מישהו שמאמין לתירוץ הזה, יש לי נסיך ניגרי להכיר לו. באיזו שנה אין אילוצי אבטחה בטקס הזה? כל מי שנכח אי פעם בטקס הדלקת המשואות, ובוודאי בשנים האחרונות, יודע שאזור הטקס הוא כנראה המקום הסטרילי והבטוח ביותר בישראל. הנוכחים צריכים לעבור לפחות שלושה מעגלי אבטחה מתישים, שכוללים שיקוף מלא ובדיקה גופנית שאפילו בנתב"ג לא עושים לנוסעים (לפחות לא ליהודים). מה גם שלא נחתנו פה אתמול ממאדים. המדינה הייתה מלאה אתמול בטקסים אלטרנטיביים, כמו גם במסיבות יום עצמאות המוניות, ובשום מקום לא הייתה שום היערכות מיוחדת מטעמי אבטחה. איך זה שדווקא את נוכחות הקהל בטקס הכי ממלכתי שלנו ביטלו מטעמי אבטחה? התשובה פשוטה מאוד: זו לא הסיבה.

הסיבה המרכזית להקלטת הטקס מראש ללא קהל היא כי מירי רגב, הזרוע הביצועית של גדודי אל-ביבי, חששה ממחאות של הקהל או של מי מהמשתתפים. אם אין קהל, אין מי שיקים קול זעקה מהטריבונות או חלילה יניף שלט נגד הממשלה. אין בעיה לעשות שיקוף ל-5,000 משתתפים כדי למנוע מהם להכניס כלי נשק לאירוע, אבל עדיין אי אפשר לדעת מה עובר לבן אדם בראש. ובכלל, מה אם עברי לידר יחליט לחרוג מכללי הטקס ולהגיד מעל המשואה משהו על האלימות המשטרתית נגד משפחות החטופים? אפשר פשוט לחתוך ולהוריד בעריכה. כמה קל, ככה דיקטטורי.

איריס חיים אמו של יותם חיים משיאה משואה טקס יום העצמאות ה-76 13 במאי 2024. ל, מערכת וואלה
היחידה שריגשה. איריס חיים משיאה משואה/מערכת וואלה, ל

חשוב להזכיר, כי נראה שבתקופת המלחמה הרבה יותר קל להתרגל לדיקטטורה, שהטקס הזה הוא לא באמת של מירי רגב. בחיי, תבדקו בגוגל אם אתם לא מאמינים. הטקס נערך מאז שנת 1954, ומירי רגב נולדה רק ב-1965. אכתוב שוב את המילים המדויקות: זה לא הטקס של מירי רגב, ולא הטקס של אבא של מירי רגב, למרות שבכל מקרה לא הייתי נוגע באלכוהול באירוע. זה הטקס של הכנסת, שהיא שיקוף של החברה הישראלית כולה. במשך עשרות שנים אגב, ככה זה באמת היה.

בכל הערוצים ששידרו את הטקס עלתה בסיומו שקופית כחולה שתפסה שליש מהמסך, ועליה נכתב בפונטים לבנים גדולים ומודגשים המילים המדויקות: "השרה הממונה על אירועי יום העצמאות ה-76 למדינת ישראל. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים תא"ל (במיל') מירי רגב". אם גבר היה כותב את זה על עצמו, היינו חושבים שיש לו משהו קטן, אתם יודעים איפה. במקרה של רגב מדובר במשהו גרוע יותר.

מירי רגב ניחנה בכמויות של חוסר מודעות וחוסר פאסון ברמה פלילית. אם הייתה משקיעה בתחבורה הישראלית את אותם מאמצים שהיא עושה כדי לשרת את המשפחה המלכותית, יכול להיות שכולנו היינו עוברים מזמן לנסוע בתחבורה ציבורית. היה מצופה ממעריצה כל כך גדולה של סרטיו של קוונטין טרנטינו לדעת שיש כוח דווקא בלחתום בראשי תיבות לפעמים. ובכלל, מי ירצה לקחת את הקרדיט על טקס המשואות הכי מושמץ בכל עשרות שנותיו? אם השקופית לא הספיקה, שמה של מירי רגב, כולל כל התואר שלה, הוזכר על הבמה על ידי מנחי הטקס תמיר סטיינמן ומגי טביבי. שניהם היו בסדר גמור אגב, למרות שלעולם לא אבין למה עיתונאים צריכים להנחות טקסים כאלה, כאילו חסרים דוגמנים ושחקניות שיודעים להקריא טקסט מפרומפטר. ובכל מקרה, זו הייתה עוד הזדמנות לראות שבמהות אין באמת שום הבדל בין ערוץ 14 לערוץ 12.

כל האמור לעיל לא אמור להוריד לרגע מהכבוד שמגיע למדליקי המשואות הרבים שזכו לומר את המילים המוכרות "לתפארת מדינת ישראל" במעמד המרגש בהר הרצל. להפך, חבל שהאנשים היקרים האלה, שבאמת זכו בכבוד הזה בזכות, לא זכו לעשות את זה מול מחיאות כפיים סוערות של 5,000 ישראלים שחבים להם תודה גדולה. התוצאה הייתה טקס סטרילי, נטול נשמה ומשעמם מהרגיל. יוצאת מן הכלל הייתה איריס חיים, שהדליקה משואה לכבוד בנה יותם, שנחטף לעזה על ידי חמאס ונהרג בשוגג על ידי חיילי צה"ל, שגם בתוך הוואקום המהונדס של מירי רגב הצליחה לרגש באותנטיות שלה דרך הסרטון שצולם מראש.

עינב אמו של מתן  צאונקר בטקס "כיבוי" המשואות באמפי שוני. הפקת טקס כיבוי משואות והדלקת תקווה, אתר רשמי
עינב צנגאוקר בטקס כיבוי המשואות/אתר רשמי, הפקת טקס כיבוי משואות והדלקת תקווה

רגע השיא של שידור הטקס מירושלים בערוצי המיינסטרים הגיע דווקא בהחלטת העריכה לשדר במסך מפוצל קטעים מתוך הפגנת התמיכה במשפחות החטופים בתל אביב, ובשידור ללא סאונד של קטעים מתוך הטקס האלטרנטיבי של כיבוי המשואות מאמפי שוני. כך יצא למשל שבערוץ 12 שודר הנאום הממלכתי של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, כשבצד שמאל של המסך ראו אלפי ישראלים אוחזים בשלט שעליו כתוב: "אין חטופים - אין עצמאות". זו כנראה הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שטקס המשואות עבר לחצי מסך, אבל מי שיצא לחפש אתמול חגיגות גדולות ברחבי הערים גילה שזה המסר שקיים אצל רוב אזרחי ישראל בלב.

בהמשך בחרה יונית לוי להציג לצופים את תרגילי הסדר מהטקס האלטרנטיבי באמפי שוני, שיצרו את המילה "הפקרה" - לצד תרגילי הסדר בירושלים שהציגו את סמל צה"ל. גם זו הייתה בחירה, ואולי בחירה טובה (סביר שכל מה שגורם לינון מגל לצווח "תרעלה" בטוויטר זו החלטה טובה) אבל היא רק הדגישה את החטא הקדמון של שידור הטקס המהונדס של ממשלת המחדל במלואו מלכתחילה.

רגע השיא

דמיינו אם בערוץ 12 או 13 היו בוחרים לשדר קטעים נבחרים מתוך הטקס של מירי רגב, לרבות הנאומים של מדליקי המשואות. אפשר היה להשאיר לצרכנים את האפשרות לצפות בטקס במלואו באתרי האינטרנט של הערוצים - בעוד על המסך היינו מתחברים בשידור חי לטקס מאמפי שוני. במקרה הזה הצופים היו זוכים לשמוע בלייב את הנאום המצמרר של גלית דן מקיבוץ ניר עוז, שבתה נויה ואמה כרמלה נרצחו בשבת השחורה, ובנוסף שלושה מבני משפחתה נחטפו לעזה.

"בלב שבור ומרוסק, אני מכבה משואה זו בשל ההתעלמות המוחלטת, הבוטה והרת האסון מביטחוננו האישי", אמרה גלית מעל המשואה הבוערת והוסיפה: "זו הממשלה שלי שאחראית לרצח הזה. היא זו שיצרה אצלי ואצל כל תושבי העוטף אשליית ביטחון שהתנפצה לנו בפרצוף... כמה טעינו. לאיש לא היה אכפת מאיתנו". למה העדיפו בערוץ לשדר את המילים המכובסות שהוקלטו מראש ועברו עריכה וצנזורה מטעם השלטון ולא את הדברים האותנטיים שנאמרו בשידור חי? האם הדברים של גלית דן חשובים פחות מתרגילי הסדר בהר הרצל? יכול להיות שמישהו בנווה אילן לא הבין שזה לא יום עצמאות רגיל בו אנחנו מתרגשים מלראות חיילים הולכים בצורה של מגן דוד?

הטקס בשוני היה מצמרר. זה התחיל מהקראת קדיש מותאם ל-7 באוקטובר של דרור קרן. מדובר באחד השחקנים הטובים בישראל, אבל הוא מעולם לא הצליח לחדור מתחת לעור כמו במונולוג הקשה הזה. מכאן זה רק הפך להיות קשה יותר, כשאחד אחרי השני עלו לבמה אזרחים ישראלים מהשורה, שכל אחד מהם סיפר את סיפורו האישי המצמרר לפני שכיבה את המשואה הסימבולית.

כל הנאומים היו קורעי לב, אבל בסיוטים של כל מי שצפה בטקס יחזרו המילים של רביד מנשה, ממקימות המטה להכרה בפגיעה בנשים במלחמה של "בונות אלטרנטיבה", שתקפה את הממשלה על כך שהיא "מנכסת ביד אחת את הפגיעה המכוונת בנשים כבסיס ללגיטימיות להילחם, ואילו ביד השנייה משתיקה, מנרמלת ומחבלת בעסקאות להשבת החטופות תוך התעלמות ממשית ממה שעובר עליהן בשבי".

היחידה שלא כיבתה משואה בטקס הקשה בשוני הייתה עינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף בעזה, שהדליקה את "משואת התקווה". עינב ניצלה את הבמה שניתנה לה כדי לשלוח לבנה מסר קשה. "יש לנו עם, אבל המדינה שלנו חטופה", אמרה, "יש לנו אנשים מדהימים אבל אין לנו שלטון שמוביל אותנו". המשמעות של הנאום, כמו של כל הטקס, הייתה ברורה: אי אפשר להפריד בין המאבק על החזרת החטופים לבין המאבק על הצלת המדינה. מבחינתם יום העצמאות הוא בדיוק היום להדגיש את זה, ותפקיד העיתונות הוא לכל הפחות לתת במה למסר הזה. ערוץ נישתי אחד שרובנו לא יודעים שקיים בכלל בחר לשדר את המסר בלייב, כל השאר הזכירו לנו שיש לנו ארץ נהדרת. זו הבחירה שלהם, אבל זה לא אומר שזו האמת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully