תוכניות הבוקר בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, היו דומות אלה לאלה. פותחים עם קצת חדשות, עוברים ללייף סטייל ומשם במעבר הדרגתי לנושאים שנעים על הציר בין יוזמות יחסי ציבור לתוכן שיווקי בתשלום. אפרופו תשלום, זה היה התשלום היחידי בקטגוריה: הפאנליסטים בתכניות הגיעו בחינם. אני זוכר איך מפיקים היו מתקשרים אלי לעת ערב - "נשלח לך מונית" אמרו, כאילו מדובר בחופשה יוקרתית במלדיביים. אני מצדי הקפדתי לדרוש תשלום, אפילו צנוע, מה שסיים את הקריירה המזהירה שלי במשדרי הבוקר כבר לפני שנים רבות.
לא רק על עצמי לספר ידעתי, שכן ההוויה הזאת הולידה שני סוגים של משתתפים קבועים בתכניות הבוקר: מי שאוהבים להראות ולהשמיע את עצמם עד כדי כך שישכימו קום, ישימו פעמיהם אל האולפן, יתאפרו, יזכו ל- 5-15 דקות התהילה שלהם וישתחררו מותשים אל פקקי הבוקר של גוש דן. לצידם הופיעו אלה שהיה להם מה למכור: ממרכולת פוליטית בשקל, בדרך כלל מצד חברי כנסת שלרוב לא עומדים באור הזרקורים - ועד למוצרים, פטנטים ושירותים מצד אורחים שבאו כדי להתפרנס.
הנחת העבודה הייתה - ובמידה רבה עודנה, שמי שצופים בשעה הראשונה של התכניות האלה הם מכורים לחדשות, שעבורם הטלוויזיה פתוחה ברקע הקפה של הבוקר כמו רדיו עם תמונות, בטרם ייצאו בדרכם לעבודה ויעברו לרדיו שברכב. לעומתם הצופים בחלקים המאוחרים יותר מתאפיינים בהשכלה והכנסה נמוכה יותר ואם להיות פחות פי. סי ויותר מפורש: בעיקר נשים לא עובדות.
לוינסון בתורנות מטבח
כל זה השתנה כמעט מהקצה אל הקצה מאז ה-7 באוקטובר. פתאום הפכה תכניות הבוקר לתכניות חדשות פר-אקסלנס, המשך ישיר של תכניות האקטואליה של הערב. הצופים החלו לפתוח את הטלוויזיה בבוקר לא כדי להתבדר אלא בעיקר כדי להתעדכן, מה שהכריח את הפאנלים השונים לערוך כמה שינויים מרחיקי לכת.
תוכניות הבוקר הפכו למעין "תורנות מטבח" עבור הכתבים והפרשנים הבכירים, שנאלצים בתורם להקריב בוקר אחד בשבוע. הבוקר היה זה חיים לוינסון שנקרא אל הדגל. משדרי הבוקר אינם זרים ללוינסון. כמו כדורגלן שעלה מקבוצת הנוער לקבוצה הבוגרת, חשוב לו שנדע שהוא כבר "פריים-טיימריסט" ונראה שקשה לו עם מה שאצל אחרים מתקבל בטבעיות כמטלה חד-שבועית. אולי בשל כך מנסה המגיש, ניב רסקין, לתחזק אותו במחמאות: "אתה בא לשעה, אבל נותן עבודה", מחמיא לו רסקין רגע לפני שהוא משחרר אותו מהמשמרת, ומוסיף - "בהמשך תהיה אתנו נועה קירל, שתדבר על זוגיות, עבודה ועדן גולן". מי מחליף את לוינסון? עדי כרמי, בכיר שב"כ לשעבר, ידען אבל לא פאנליסט מרתק, בלשון המעטה.
מי עוד בפאנל? נציגות מכובדת לעיתון ישראל היום. נראה שלקשת ולעיתון יש הסכם שכולל את תכניות הבוקר, שכן לישראל היום נציגות קבועה בפאנל הן מהתחום הצבאי והן במדיני. לילך שובל, הכתבת הצבאית הוותיקה, כמעט שאינה מחמיצה תכנית ולצדה מופיע כתב מדיני מתחלף: לפעמים יהודה שלזינגר, לפעמים (כמו הבוקר למשל) אמיר אטינגר. הבוקר השתתף גם ברק סרי, משתתף קבוע בפאנלים שהיה יועץ התקשורת בעבר של אריה דרעי ומתמודד לשעבר על ראשות עיריית אשדוד.
אלא שעם כל הכבוד למשתתפים, עיקר התועלת למי שצופה בתכניות האקטואליה של הבוקר הוא חדשות מארה"ב, שמוגשות כמעט טריות בגלל הפרשי השעות. הבוקר גם מדובר בכותרת גדולה, בזכות ריאיון שהעניק נתניהו ל-CNN. למרבה הצער, אותם פרשנים - הן בערוץ הזה והן במתחרה - לא הצליחו להעניק לצופה פרשנות מעמיקה כפי שהיינו מצפים. אך בטרם נעבור לאותו ריאיון מדובר, שלטטנו את דרכנו אל המתחרים.
רכב בלי נהג
אם באולפן של רסקין מסתופפת "הקבצה ב'" של העיתונאים והפרשנים, הרי שאצל המתחרים בערוץ 13 הרימו ידיים. רותם ישראל ועומר ירדני מגישים את השעה בין שש לשבע בבוקר באופן שמזכיר את רובין שרבטסקי (קובי סמולדרס) כוכבת "איך פגשתי את אמא", שהגישה את חדשות הלילה בערוץ כבלים מקומי בניו יורק. כלומר הם מתנהגים כאילו הם יודעים שאיש ממילא אינו צופה בהם, אז לפחות שיהיו קצת דאחקות.
זה לא שאין בפאנל שלהם אנשים רציניים, כמו ההיסטוריון ד"ר הראל חורב ממכון דיין באוניברסיטת תל אביב או ד"ר שי הר צבי מאוניברסיטת רייכמן, אבל בגדול הם מזגזגים בין נושאים כמו הנהג שנתפס נוהג "בלי הגה" וכיכב בחדשות אמש לכלבת הים מאיה (או מיה) שנצפתה בחופי ישראל - רגע לפני שהם מבטיחים אייטם בכיכובו של הכתב פז רובינזון שיאכל גלידה.
הדיבור על הגלידה מצית דיון סוער באולפן על מהו הטעם המועדף על הנוכחים: פיסטוק או קרמל מלוח? אם זה מה שבא לכם לראות בשש וחצי בבוקר, כוונו את השעון המעורר למחר ותצאו נשכרים. על הרקע הזה אפשר רק להפתיע לטובה ואכן הפתעה כזאת מתגלה בדמותה של עמית הררי, שמוכיחה שאפשר להגיש מבזק חדשות בעמידה ובעברית רהוטה מבלי להתבלבל, וכן - זה הדבר הטוב היחיד שאפשר לומר על השעה הראשונה בתכנית הבוקר של רשת.
בשעה השנייה ניכר שיפור מסוים, במיוחד אם מישהו שרד את דיווח הבוקר המשמים של נריה קראוס מוושינגטון (אקצר לכם: הם מאוכזבים מנתניהו ומממשלת ישראל בגין דחיית התכנית הסעודית) והגיע אל התחקיר של אתר פוליטיקו, לפיו רק 30% ממחבלי חמאס נהרגו עד כה בקרבות בעזה וכן, כך על פי התחקיר, קרוב ל-65% ממנהרות חמאס עדיין פעילות ומשרתות את הארגון. אם הנתון הזה נכון הרי שאין טעם לחכות לוועדת חקירה או לסיום המלחמה כדי לשלוח הביתה עוד היום את כל הקצינים הבכירים בצה"ל.
כולם שקרנים
ככלל עוסקות "החדשות שבחדשות", כלומר ידיעות חדשותיות שאינן אלא שאריות מכותרות ליל אמש, בארצות הברית: אנתוני בלינקן מגיב להאג, דובר הפנטגון מודה שרק חלק מהסיוע שנפרק במזח הארעי בעזה מגיע לידי האוכלוסייה וה-CIA בשוק מכך שהמודיעין המצרי שינה את המתווה שהוגש לחמאס. כך היה שכאשר כולם חשבו שהושגה התקדמות במשא ומתן על שחרור החטופים, התברר שלא מדובר במתווה שהוגש לצד הישראלי ולאמריקאים.
יחסית למי שמתיימרת להיות המעצמה הגדולה בעולם, ההלם האמריקני מהעובדה שבמזרח התיכון כולם שקרנים, מצליח להפתיע בכל פעם מחדש. הבעיה היא שלא מדובר רק בערבים, שכן גם ממשלת ישראל יוצאת רע מאוד מהאבחנות האלה.
הנה המשפט המרכזי באירוע המרכזי של הלילה, הריאיון של נתניהו לרשת CNN (יבוא יום שבו יתראיין גם בעברית?): "יישוב מחדש של עזה מעולם לא היה על הפרק", מכריז נתניהו באוזני מראיינו. אכן מילים כדורבנות. הבעיה היא שביקום מקביל לעולמו המופלא של נתניהו, זה שבו יישוב מחדש של עזה לא נדון מעולם, לא רק שהנושא נדון, אלא אפילו התקיים כנס עצום ומסוקר בעניין הזה ממש. נכחו בו שרים בכירים בממשלתו (למשל שר האוצר והשר לביטחון פנים) וחברי כנסת ממפלגתו. בכנס ההוא קראו מפורשות לטרנספר ("מרצון, מרצון", קרץ בן גביר לקהל, מעל הבמה) והתנחלות מחודשת בעזה.
נתניהו לא גינה את הכנס ואת הנאמר בו, לא קרא לאף אחד משריו לשיחת הבהרה ולא נקט בפעולה, אפילו ברמה ההצהרתית, נגד איש מחברי מפלגתו שנטלו בו חלק. אז מה יכולים האמריקאים, שפחות מבינים את האינטרס הפוליטי הצר ושיקולי ההישרדות של נתניהו, להסיק מלבד העובדה שראש ממשלת ישראל הוא שקרן? האם יש מישהו שיכול שלא להסכים עם האבחנה הזאת?
הימין החדש
תאמרו בוודאי שמה זה כבר משנה - ממילא חלק מאזרחי ישראל עוינים את נתניהו ועבור אלה שעדיין תומכים בו, אין אמירת אמת מעלה או מורידה. נכון? את התשובה מספק במפתיע הערוץ שלא נוטל חלק בחגיגת תכניות הבוקר, כאן 11. שם משודרות עד שלב מסוים כתבות ממהדורות החדשות של אמש, לפני המעבר אל אולפן הרדיו המצולם של אריה גולן.
כך אני נחשף לכתבה שהחמצתי בזמן אמת על משפחת קוניו מקיבוץ ניר עם, אחת מאותן משפחות שהצליחו לבלוט בסבלן אפילו על רקע הטרגדיה שהכתה בשכניהם ליישובי העוטף. הוריו של דוד קוניו החטוף בעזה התראיינו לכבוד יום הולדתו ה-34 שצוין בעודו בשבי. אביו הסביר מדוע הוא מתנגד לסיוע ההומניטרי לעזה, בעת שחוטפיו של בנו לא מעבירים בתמורה אפילו בדל מידע. הוא מסביר שתמיד האמין בפתרון של שלום עם הפלסטינים, אבל לא מבין מדוע ישראל לא עושה את הנדרש כדי להגן על עצמה, נוכח המהלומה שספגה באותה שבת.
לא רק משפחת קוניו נמצאת במחנה הזה שתמיד חשב שמאל אבל מצפה עכשיו לפתרון שנמצא מימין לימין. מאות אלפים, אולי מיליונים מאזרחי ישראל נמצאים שם. מגיע להם יותר מראש ממשלה שלא מסוגל לומר משפט אחד מבלי לשקר.