"דמיינו לרגע את ההמבורגר המושלם", הכריזו הקדימונים למאסטר שף, ששודרו לאורך כל סוף השבוע - והציגו גם את אסתר, שרקחה מנה דמיונית (שהוסוותה בקדימונים). ברשותכם נזרום עם הטיזר של "קשת" ונדמיין מנת המבורגר מופלאה: לחמניות שנאפו במיוחד, נמשחו בחלמון ביצה ופוזרה עליהן מנה נדיבה של שומשום, שריחו ממלא את החלל, הפנים הרך נמרח במיונז הולנדי מובחר ובחרדל מדיז'ון שבצרפת, פרוסות דקיקות של מלפפון חמוץ, כבוש בכבישה ביתית הונחו אף הן על פרוסת עגבנייה שעוד הבוקר התעוררה בשדה ועתה התאחדה לה עם עלה של חסה פריך כקריסטל.
אלא שדווקא אז, אל תוך השלמות המוקפדת הזאת, השליך מישהו קציצה שהוצאה מן המקפיא והונחה במרכז הלחמנייה - לא רק מבלי שנצלתה אלא אף בטרם הופשרה, משמע - אפילו נגיסה אי אפשר לתת בה.
למה טרחתי להרים את הדימוי הקולינארי הזה רק כדי לרסק אותו עם המבורגר אפרפר וקפוא? כי זה בדיוק מה שעשו אמש ב"פגוש את העיתונות". זו לא הפעם הראשונה שבה נכתב כאן שההתעקשות על הפורמט (הנכון לכשעצמו) של בן כספית משמאל ועמית סגל מימין, בתכנית שמשודרת בלייב בימי שיא שעון הקיץ, היא בעייתית נוכח שמירת השבת של צד ימין במשוואה.
שלא אובן לרגע אחד לא נכון: אין לי בעיה עם שמירת שבת, חלילה, אלא עם העובדה שבימי שיא שעון הקיץ משודרת תכנית אקטואליה שנפתחת כשעתיים וחצי לפני צאתה, מה שמכריח את ההפקה לצלם אותה כבר ביום שישי - ואז לנסות להטליא את המנה שנשלפה מהמקפיא, בעזרת פיסות אקטואליה בשידור חי, שבהן רק כספית נמצא באולפן.
זה עלול להיות בעייתי בימי שגרה, זו צרה צרורה בימי מלחמה (שלא נעצרת כידוע עם כניסת השבת ומתחדשת רק עם צאתה) וזה בלתי אפשרי כאשר החדשה המרכזית של הערב - בעצם למה לנקוט לשון המעטה: החדשה היחידה שמעניינת בסוף השבוע מתרחשת לאחר כניסת השבת.
עמית סגל משוכנע כמובן (אם לשפוט על פי המשתמע מדבריו עת יצאה השבת, כשעלה לשידור בסביבות 20:30) שנאום ביידן היה מזימה מתוכננת ומתוחכמת נגד שלטון נתניהו. אולי, אני לא מתווכח, אני רק מוסיף שלדעתי ביידן חתר לא רק תחת נתניהו אלא אף תחת מעמדו של סגל כפרשן בכיר בחדשות 12.
למי שלא ישב מול המסך, אנסה לתאר את הגרוטסקה: בשש וחצי בערך, עת נאסף קהלה של "פגוש את" ממנוחת השבת שלו וביקש להבין עוד קצת את נאום ביידן, נאלץ כספית להעביר את השידור לריאיון מוקלט עם גדעון סער, שעסק בענייני השבוע שעבר (מי שמרגיש שהוא נרדם שיעמוד עצמאית בבקשה, לפני שאני אתחיל להקים כאן אנשים, כן?).
נשברתי ועברתי אל מי שאמורים להיות המתחרים (כי הרי אין תחרות באמת) ברשת. באולפן שלהם ניסתה לוסי אהריש לנהל פאנל סוער. אהריש אינה מצטיינת בניצוח על פאנליסטים דעתנים, אבל היי - לפחות עסקו שם בענייני השעה. כך גם אפשר לומר על האולפן המקביל של איילה חסון. אמנם זה משמש אכסניה לכל תומך נתניהו שאינו שומר שבת, אבל גם לה עומדת אותה הזכות כמו לאהריש: לפחות דנו שם בחדשות, לא בכותרות של שלשום.
אפילו הכותרות שלא נוגעות לנאום הנשיא האמריקאי היו טריות יחסית: עוד יום של תבוסה בצפון, עם פגיעות ישירות בבסיס "גיבור", עם נזק משמעותי לקניון ביציאה הצפונית מקריית שמונה, עם כטב"ם שהופל על ידי חיזבאללה ועם אזעקות בעכו (אולי נפנה גם את נהריה ועכו - ואחריהן את הקריות בואכה חיפה?!).
גם הדרום סיפק חדשות טריות: צה"ל השלים את ההשתלטות על ציר פילדלפי המפורסם, שהפך ליעד לניצחון מוחלט (האמנם?), אבל באולפן של קשת עסקו הפאנליסטים: ג'קי לוי, עינב גלילי, משה קלוגהפט ונדב אייל בדקויות שבנאומו של ביידן... סליחה, של יאיר גולן מהשבוע שעבר וכן בניואנסים שמאפיינים את מערכת היחסים הסוערת בין השר לביטחון לאומי למפכ"ל. תגידו, קשת - יש לכם את זה בניחוח קצת חזק יותר של השבוע שעבר?
לא משנה עד כמה ניסה כספית להציל מהקו, בעזרת שיחה בשידור חי עם אוהד חמו - ומאוחר יותר בעזרת ריאיון סולו עם יאיר לפיד (תודה לאל על שזה לפחות לא הוקלט לפני כניסת השבת), דמה הדבר להשקעה בשני חצאי הלחמנייה העגולה שעטפו המבורגר קפוא.
הנה כי כן, יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על עמית סגל השידור מוקלט. האם יימצא מישהו שיפסיק את הפארסה הזאת בכל מוצאי שבת? תנו לעמית סגל ליהנות מהשבת שלו, תפסיקו להטליא את מוצאי השבת שלי עם פאנלים מהשבוע שעבר - ואז תנו לי כוס של עמית סגל להבדלה.
צ'יפס צנזורה
מאחר שפתחתנו בדימוי קולינארי עם המבורגר, מתבקש לסיים את ההתייחסות לטלוויזיה של סוף השבוע עם מעט צ'יפס, באישור הצנזורה כמובן.
עם ישראל שעוסק בכל יום בסוגיית החטופים, למד לראשונה על המתווה הישראלי לעסקה מפי נשיא ארה"ב. למה? באולפנים מיהרו להתנצל: הצנזורה לא אישרה. תולדות המאבק בין העיתונאים לצנזורה הולידו תקדים אחד שבתי משפט נוהגים לפסוק לאורו כבר עשרות בשנים: מבחן הוודאות הקרובה (לפגיעה בביטחון המדינה) שהיא בעצם הגרסה הישראלית למבחן "סכנה ברורה ומיידית" של בית המשפט העליון בארצות הברית. כלומר - באילו תנאים ניתן להגביל את חופש הביטוי ובמקרה דנן - את זכות הציבור לדעת.
האם החלטת הצנזורה הצבאית למנוע את פרסום פרטי ההצעה הישראלית עמדה במבחן הזה? אלבש לרגע גלימת שופט ואקבע בוודאות שלא. יש כאן יותר שיתוף פעולה מרצון מצד התקשורת הישראלית. יהיה מי שיחשוב שזה בסדר ואף ראוי להערכה (האם בהחלטתה שלא להיאבק בצנזורה היא משרתת את ביטחון החטופים או מזיקה לעניינם?), יהיה מי שיחשוב שהתקשורת הישראלית מוכרת בקלות רבה מדי את זכותו לדעת.
הפספוס של התקשורת הישראלית שנמצאה לפתע מתפתלת ומתנצלת (לא את נתניהו הוציא ביידן מהארון, אלא את התקשורת הישראלית כולה!) מתכתב עם הימנעות למשל משידור הפגיעות בעזה. במרבית הדיווחים על הנעשה שם מופיעים עיי חורבות ומעט מאוד אנשים. פצועים והרוגים לא נראים כמעט כלל.
עלי להודות שבעיני זה הזוי: האם הקייס הישראלי למלחמת אין ברירה צודקת הוא כה חלש עד שתמונת אזרחים פלסטינים שנהרגו עלולה לגרום לצופים לאמץ את הנרטיב הנגדי? ואפילו אם כן (ממש לא, לדעתי לפחות) האם לא תפקידה של התקשורת הוא להניח בפני צרכניה את העובדות כולם, יפרש כל אחד את המציאות הנשקפת אליו כאוות נפשו?
הסיקור התקשורתי של המערכה (כבר ספרתם היום פרסים?) בישראל הוא כה חסר, עד שהאזרחים בישראל לא מבינים איך יכול להיות, למשל, שבעולם (בהכללה) בטוחים שאנו מבצעים רצח עם (למען הסר ספק, אני בטוח שאנחנו ממש לא). ובכלל, את מי משרתת המציאות החסרה שניבטת אלינו מן המסך? את השאלה הזאת היה צריך לשאול את עצמו כל צופה ישראלי בנאום ביידן, שחשף את מה שלישראלים אסור היה לדעת על עצמם, הרבה לפני התגובות הצפיות של פיד ימין להצעה שיזמה ואישרה הממשלה הכי ימנית בתולדות מדינת ישראל.