וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שמונה חיילי צה"ל נפלו ברפיח, אבל בקשת שידרו "לקט" עמית סגל

עודכן לאחרונה: 16.6.2024 / 9:13

בין אסון אמיתי למחדל תקשורתי: בעוד הצופים יוצאים מהשבת שלהם אל בשורות איוב, הגישה קשת 12 לצופיה מארג הזוי שדילג בין חדשות לקטעי ארכיון. לא תאמינו, אבל זה עוד המחדל הקטן יותר של משדרי האקטואליה אמש

פושטים על בתים ומאתרים אמל"ח: תיעוד מפעילות כוחות צה"ל ברפיח/דובר צה''ל

הנה כלל לאדם הדתי, שלא תמצאו בין תרי"ג מצוות או בין פסקי הלכה קודמים: יהודי שומר שבת לא יכול להגיש תכנית אקטואליה שמשודרת בשעות שנתפסות כמוצאי שבת בעיני רוב ציבור הצופים, אך השבת עדיין חלה עליהן.

חלפו כבר למעלה מחודשיים מאז שכתבתי זאת פה לראשונה, ולא בכדי זכור לי מראה המקום הכמעט-מדויק: תחילתו של שעון הקיץ שכפתה על עמית סגל, יהודי דתי, להמשיך ולשמור את השבת בזמן שתכנית האקטואליה בהגשתו (ביחד עם בן כספית) משודרת לציבור הרחב.

אתמול זה הגיע לשיא: בניגוד לידיעה המשמחת מהשבוע שעבר, אודות שחרור ארבעת החטופים, ידיעה שחלחלה לא רק לשכונות דתיות אלא אפילו לחרדיות בטרם יצאה השבת, הרי שהחדשה שוברת הלב של השבת הזאת, דבר נפילתם של שמונת חיילי ההנדסה הקרבית - ועוד במה שנראה כמארב מתוכנן היטב, הכתה ברוב הישראלים ברגע שבו התחברו מחדש לאקטואליה.

אצל האחד זה הטלפון הנייד ששלח אליו "פוש", אצל האחר זה היה כשחזר ברכב מארוחה משפחתית והדליק את הרדיו כדי לשמוע קצת מוזיקה עם דיווחי תנועה, אצל השלישי זה אירע עת הפעיל את הטלוויזיה כדי לראות אם התחיל כבר המשחק המוקדם ביורו.

גם בעידן שבו אנו חשופים לפלטפורמות שונות של תקשורת, האינסטינקט שלנו, בוודאי של בני הארבעים פלוס, הוא להתכנס לכיוון הטלוויזיה. יש בזה לא רק צורך בעדכון אלא גם בהסתופפות משותפת שנועדה לחלוק שמחה מתפרצת כמו המראה של נועה ארגמני מחובקת על ידי אביה, בשבת שעברה, או לחוות כאב משותף כמו זה שפילח את ליבנו אמש, נוכח עוד פרק בסדרה הנוראית "הותר לפרסום".

עת החדשות הן כאלה, קשה להגדיר כמחדל או כשערורייה שגיאה תקשורתית חמורה. ובכל זאת - את מה שאירע בשעתיים הבאות בשידורי "קשת 12", אין להגדיר אלא כמעילה באמון הצופים.

עמית סגל. פרטי,
7שוב הוקרב האינטרס הציבורי-חדשותי כדי לשמר אותו בכוח על המסך גם בשבת. סגל/פרטי

צמד לא חמד

תכף נחזור לטמטום, כי פשוט אין מילה אחרת, שאפף את מחלקת האקטואליה של ערוץ הטלוויזיה הנצפה בישראל, אבל קודם כל כמה מילים על "פגוש את העיתונות" ובעיקר על אחד משני ראשיה, עמית סגל.

"פגוש את העיתונות" היא תכנית אקטואליה סבירה. אמנם חלק מייחודה ניטל ממנה בימי המלחמה עת אולפנים פתוחים עוסקים באקטואליה כמעט 24/7, ועדיין - זו תוכנית אליה באים פוליטיקאים בכירים להתראיין אצל צמד מגישים שהם גם עיתונאים ופרשנים - ואלה (שהחליפו את רינה מצליח בדיוק בזמן) מצליחים לרוב לחלץ מהם כותרת סבירה.

גם עמית סגל הוא צלע חשובה לא רק בתכנית הספציפית הזאת אלא גם בחדשות 12 בכללן. אני כותב את המשפט הזה כשיד שמאל מונעת מיד ימין מלנתק מגע עם המקלדת, כלומר - לא בגלל שאני מסכים עם רוב מה שהוא אומר אלא דווקא להפך, מפני שאני מתנגד לרוב מסקנותיו, לפעמים עד כדי החלפת ערוץ. כלומר, משום שאני יודע שעם כל הכבוד לדעה הפרטית שלי, יש לסגל משקל חשוב הן כשהוא משמש פה לאחרים והן כשהוא מאתגר אותי ושכמוני. הנה אמרתי את זה.

ואחרי כל זה, מה שאירע אתמול על המסך של כולנו היה בגידה באינטרס של הצופים כדי לשמר טאלנט שפשוט לא יכול להגיש תכנית אקטואליה שמבוססת, לפחות בחציה, על נוכחותו באולפן.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

תרפיית מציאות מדומה: טיפול להתמודדות עם חרדה

בשיתוף zap doctors
בן כספית ועמית סגל בחדשות 12, במהלך מלחמת עזה, 21 באוקטובר 2023. קשת 12, צילום מסך
תכנית זוגית במעמד צד אחד. מי נפגע? הצופים. "פגוש את העיתונות"/צילום מסך, קשת 12

לפני שניגש לעניין עצמו נוסיף עוד שניחא לו הייתה זו הפעם הראשונה שהצופים יוצאים מופסדים בגלל התעקשותה של קשת לשדר תכנית חדשות שהוקלטה ברובה מראש. אלא שרק בחודש האחרון זו כבר הפעם השלישית: לפני כשבועיים הייתה זו תכנית ביידן שהוצגה לאחר כניסת השבת, בשבוע שעבר היה זה מבצע החילוץ ההרואי של החטופים והשבוע - מות שמונת לוחמי ההדסה הקרבית.

שאון קיץ

יותר מששמרה השבת על ישראל, שמרה קשת על עמית סגל. הצורך הקדוש להפעיל גם את אגף ימין, גבר על כל שיקול דעת חדשותי.

הכוונה היא להתלכדות הזירות בין המלחמה הנמשכת כבר מאז 7 באוקטובר לשעון הקיץ שהחל לפעול כאן לפני קצת למעלה מחודשיים. סגל הדתי שבעבר היה יכול להשתתף בחלק הארי של התוכנית, ששודרה ברובה לאחר צאת השבת (שבשיא ימי החורף יוצאת כבר בחמש) נאלץ להתרחק מהמצלמה עד לאחרי שהשעה שמונה בערב, שלא לדבר על להגיע לאולפן.

אלא שהמלחמה לא עוצרת בין הדלקת נרות השבת להבדלה בין קודש לחול. כך אירע שבעוד עם ישראל נחשף בהדרגה לדבר נפילת שמונה חיילי צה"ל, נאלץ בן כספית הנבוך באולפן להעביר את השידור ל"ארכיון" - ולא פעם אחת אלא שלוש פעמים:

פעם אחת לטובת ריאיון עם אורלי לוי שנפרדה לפני 10 ימים מאביה, בפעם השנייה לטובת הפאנל - פאנל אקטואליה שמסכם את חדשות השבוע שעבר ובו דאחקה אינה מילה גסה (כך קיבלנו את חברי הצוות: ג'קי לוי, נדב אייל, עינב גלילי ומשה קלוגהפט מתבדחים על גינוני בני גנץ, בשעה שמתינו מוטלים לפנינו) ובפעם השלישית עבור ריאיון עם השר לשעבר יזהר שי, שאיבד את בנו ב-7 באוקטובר (את הריאיון זה, החשוב לכשעצמו, אני מודה שהחמצתי מאחר שכבר עברתי לרעות בשדות זרים, במקרה שלי של כאן 11).

מבחינה חדשותית מדובר בלא פחות מאשר גול עצמי, לאמור: עם כל הכבוד לדוד לוי המנוח, מה הקשר אורלי לוי עכשיו? ומה הקשר לשיחות מהשבוע שעבר על ההצבעה על חוק הגיוס? לקשת 12 פתרונים.

ישראל זיו. נועם ריבקין פנטון, פלאש 90
אמר באומץ את מה שכתב צבאי מן השורה לא יעז לגלות לצופים. ישראל זיו/פלאש 90, נועם ריבקין פנטון

רגע לפני שעברו באולפן פגוש את העיתונות לקטעי ארכיון בכיכובו של עמית סגל, התנהל באולפן דיון אקטואליה רציני, בו בלט מאוד האלוף במיל' נועם תיבון. תיבון לא עשה הנחות לאף אחד: הוא הבהיר כי אחת הבעיות הגדולות שלנו היא שהאנשים שאחראיים למחדל ה-7 באוקטובר, עדיין מנהלים כאן את האירוע.

"אתה מתכוון לדרג המדיני או הצבאי?" שאל בן כספית - ותיבון השיב: "אני מתכוון לשניהם". או ברידוד התשובה למילות מפתח - גם ביבי וגם הרצי הלוי. בעוד ביקורת פוליטית היא דבר שבשגרה, הרי שצריך להכיר את המנגנון של גנרלים במיל' כדי להבין עד כמה המחצית השנייה של המשפט קשה להם.

נישאר עם הביקורת הזאת על הצבא - ונחליף אלוף באלוף: ישראל זיו לא יכול לשאת את העובדה שמדובר כבר באסון שלישי בעל מאפיינים דומים מאז הכניסה לעזה וטוען שיש כאן לכל הפחות עיכוב בהפקת הלקחים מאירועים קודמים.

ואולי הבעיה היא במיסגור של האירוע כ"אסון"? כלומר, אני לא כופר חלילה בעובדה שאירוע בו נהרגו שמונה חיילים הוא אסון, אפילו אסון גדול. רק שהחלת שם תואר שבו מתארים מחלה, תאונת דרכים, שיטפון או מכת ברק, עלולה להסליל את הדעה (לא רק של הצופים, מסתבר) לכך שמדובר בגזרת גורל - ולא היא.

בזהירות נגיד שיש כאן מה שנראה כהצלחה גדולה לאויב, פגיעה מדויקת ומכוונת לא רק בשיירה משוריינת של צה"ל, אלא בכלי שהיה עמוס בחומרי נפץ. הדברים נכתבים לא חלילה כדי לפאר אויב שראוי אך למוות, אלא כדי שנביט במציאות נכוחה ונבין שאנו עוברים אט אט ממלחמה שבה יש לצה"ל יכולת להפגין את יתרונותיו של צבא מתקדם, למלחמת חפירות שבה מטען צד או טיל נ"ט בידי מחבל בודד, לוחם גרילה, מקבלים מכפילי כוח.

זו לא פרשנות צבאית אלא תקשורתית, כי בהמשך לדברים שאמר תיבון, אולי יש צלע שלישית לסיפור והבעיה שלנו אינה רק שמי שכשלו מנהלים אותנו מדינית וצבאית, אלא גם תקשורתית: אותם "דוברי צה"ל" שאינם אלא פרוקסיס של דניאל הגרי ומביאים לנו לא את האמת על תפקוד הצבא אלא את מה שהיה רוצה שנחשוב.

אז צודק מי שאומר ש"אין לנו צה"ל אחר", לכן אנו מחויבים למשנה זהירות, אבל האם אין לנו כתבים צבאיים אחרים, כאלה שגם אם לא יבקרו בתקיפות, לפחות לא יהיו רק משתפי פעולה?

דבר אחד בטוח: גם אם ימצאו כאלה וגם אם עבודתם המאומצת תניב מציאות תקשורתית שונה, אם אתרע מזלכם לצפות בערוץ 12 במה שנתפס עבור רובנו כבר כמוצאי שבת, תיאלצו לצפות בשעתיים של "לקט עמית סגל" שנשמר במקפיא מהשבוע שעבר והוגש לכם כספיישל טרי, זה שמתחייב מהשם המפורש: "תכנית אקטואליה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully