בעקבות הוצאת "אַיָּלָה", סינגל ראשון מתוך אלבומה החדש "אני משם", הזמרת והמוזיקאית יהודית רביץ העניקה היום ריאיון נדיר לאסתי פרז בן-עמי ודורית אסרף מזרחי בתוכנית "בחצי היום" בכאן רשת ב'.
בשנים האחרונות, רביץ בחרה שלא להופיע וגם מיעטה מאוד בריאיונות. בתשובה לשאלה מה עבר עליה בשנים האחרונות ואיפה הייתה, אמרה: "הייתי עם עצמי ועשיתי המון דברים. הייתי ממש במצב של יצירה. כל עוד לא שומעים מאמן אז יש להניח שהוא עושה דברים, כי כששומעים - אז הוא פחות עושה, הוא פשוט רק מופיע, נמצא. עיקר העבודה היא פנימית. לגדול אישית. זה משפיע ישר על האמנות, על הבית ועל האמהות".
בתשובה לשאלה מתי תשוב להופיע אמרה: "נראה לי שנה הבאה, מתישהו", אבל בהמשך הריאיון נראה שהסתייגה קלות בחיוך מדבריה ואמרה: "לא, לא עוד שנה". בתשובה לשאלה אם היא מפחדת לחזור לבמה אמרה: "עכשיו, במציאות הזאת, מזה אין מה לפחד כבר. יש דברים יותר קשים. הכל לגמרי מקבל פרופורציה. אני יודעת שאנשים צריכים את זה, ויותר מהכל אני צריכה את זה. כן, אני מרגישה יותר נכונה לזה - וזה יגיע. זה בהחלט בתוכניות, אבל לא ממש מחר".
בריאיון שיתפה רביץ בתחושות שמלוות אותה מאז 7 באוקטובר. "בחוסר האונים שהרגשתי, אמרתי שיש לי שתי ברירות - להיכנס לייאוש, לחרדה או לפוסט טראומה, כי אני דור שני לשואה וכל זה. פשוט קמתי והתחלתי לנסוע לאנשים, למפונים. פתחתי את האינסטגרם, שמתי את הטלפון שלי שם, אנשים פנו ובאתי, ישבתי עם אנשים. הגבול ששמתי הוא שאני לא עושה הופעות כי אף אחד לא צריך הופעות בימים כאלה. פשוט לשבת עם אנשים באופן פרטי, אחד אחד. כל מקרה זה משהו אחר. אני עכשיו בקשר עם די הרבה קבוצות ויחידים, שאנחנו מקושרים ונפגשים, פעם, פעמיים ולפעמים יותר. זה דבר שנתן לי הרגשה שאני נחוצה, שיש משהו שאני צריכה איכשהו לבוא ולתת את מה שיש לי, שקשור למקום ולתקווה ולשירים שהיו קודם, שאולי יובילו למציאות החדשה לאנשים ששכלו בנים, שנרצחו להם אנשים. קרו דברים שאין להם מילים בכלל. השיר הקטן שלי יכול להיות גשר בין אתמול למחר, כמו שלאה גולדברג כתבה, כדי להמשיך את החיים. היו רגעים שהרגשתי ששיר יכול טיפה להשהות את הכאב קצת. בשבילי זה כבר הרבה. זה מה שאני עושה בעצם עד היום".
אלבומה החדש יוצר 12 שנה לאחר אלבומה הקודם, "סופות של חול". "עבדנו עבודה עמוקה שלוש שנים, יזהר אשדות ובנו עיליי", סיפרה בריאיון. "הייתה עבודה איטית, כאילו נחיה 250 שנה בערך. אני חושבת שזה התקליט אולי הכי טוב שלי, מבחינתי". עוד אמרה כי "זה לא אלבום להיטים אלא יותר אלבום האזנה, ששולח פנימה".
על שירה החדש, "אילה" שכתבה יונה וולך, אמרה: "הרבה שנים אני יודעת את הטקסט הזה בעל פה. יש לי כמה כאלה. ידעתי שהמון הלחינו אותו ואמרתי 'אני לא רוצה לשמוע שום גרסה, אני יודעת שיום אחד אלחין את זה'. וזה קרה, לפני שנתיים".
רביץ אמרה שהאלבום החדש אינו קשור למלחמה, ובתשובה להשפעת המצב על יצירתה אמרה: "מכיוון שהאלבום הזה כבר גמור, עכשיו אני בבית עובדת על עוד חומרים, אני כל יום במצב של יצירה. משהו במלחמה הזאת עורר בי דחף הישרדותי כזה, והישרדות זו יצירה בשבילי. זה מה שמחזיק אותי, זה והמפגשים עם אנשים, המציאות עצמה. עם בני אדם שאפשר להגיד שנחרב עליהם עולמם. אני מרגישה אחת מהם. זה העם שלי, האנשים שלי. אכפת לי מאוד".