הבלקן ביט בוקס הראו אמש שיש דברים בעולם המוזיקה שלא משתנים. 21 שנה מאז הקמתה ועם אלבום שישי ("Wild Wonder") ביד, שבע שנים אחרי הקודם, הם עדיין מהרכבי ההופעות הטובים בארץ, שלא לומר הטוב ביותר, שלא לומר הרכב ברמה בינלאומית, שראוי להמשיך ולכבוש כל במה בעולם, שרק יתנו לו לנגן עליה, ושגם כשהבארבי עובר למשכן חדש, הם עדיין מרעידים אותו ומרימים אותו באוויר.
הם הראו אמש שתומר יוסף הוא עדיין פרפורמר ברמה העליונה, מהטופ של כל הזמנים בישראל. אורי קפלן (סקסופון) ותמיר מוסקט (תופים) הם מוזיקאים בינלאומיים מהרמה הגבוהה שלמזלנו פועלים בארץ, איתמר ציגלר (בס), רון בונקר (גיטרה) ויעל זלינגר (קלידים ומחשב) הם צוות מסייע מנצח, שלא מתבייש לגנוב לפעמים את ההצגה, ספי ציזלינג (חצוצרה) וירון אוזנה (טרומבון) המעולים השלימו את הצליל העשיר לשמינייה אדירה, שהעניקה לקהל שעה וארבעים של חגיגה מטריפה בבארבי. בצעידה החוצה לחנייה נשמעו דפיקות מתוך המקררים של הדייגים בנמל יפו, אפילו הדגים המתים המשיכו לרקוד עם הגרוב.
גרוב הוא המונח הכי קסום במוזיקה. הוא האלמנט הנסתר והמורגש בה, שגורם לך לרקוד, לזוז, להתחרפן. או שיש לך אותו, או שאין לך. אחרי ההופעה פתחתי ויקיפדיה בעברית. ליד ההגדרה של המילה "גרוב" היתה תמונה של תומר יוסף. זה מי שהוא. זה סימן ההיכר שלו. האורי גלר של ההיפ הופ מסוגל להזיז חפצים דוממים מרבצם. האיש בגילי והוא עף על הבמה של הבארבי כאילו חיברו לו כבלים נסתרים מאחורה כמו במחזמר פיטר פן. והוא זמר מצויין וראפר מדהים. נכון, הוא לא ספידי כמו טדי נגוסה שעלה להתארח ("בבידוד", "זה בדם"), שהיה כל כך זריז, שעוד קצת מהירות והיינו חוזרים בזמן לאחור, ואין לו את הפלואו הכובש בעברית שיש לאורח השני אמש, טונה ("גם זה יעבור", "סרט ערבי"). אבל כל זה בגלל שתומר יוסף עושה ראפ באנגלית, דרגת קושי גבוהה בהרבה, שמעמידה אותו מעל כל שאר הסצנה. וכשהוא עובר לשירה, הוא גם יודע לרגש, כמו ב"Every one of us is God", שיר שהביצוע הבימתי שלו אמש היה יפה מהמקור שנמצא באלבום החדש.
הבלקן פתחו את המופע עם לא פחות מחמישה שירים מתוך האלבום הטרי, ובהמשך הוסיפו עוד שלושה מתוכו, כלומר כמעט חצי מהשירים. זה דורש אומץ, ובעיקר היכרות אינטימית עם רוח הקהל הנאמן שלהם, שהכיר את החומר החדש מאלבום, שיצא לפני פחות משלושה שבועות. "זה בסדר שאנחנו יורים עליכם מיד בהתחלה את כל החדשים?", שאל יוסף את האלפייה בבארבי, ונענה ב"כן!" מהדהד. קהל חכם. לפני "I Trusted You", הלהיט על מאבק בין גבר לאישה, הוא ביקש מ"הבנים" ומ"הבנות" לעשות רעש בנפרד, וגילה שלבנות יש רוב משכנע. הן באו לרקוד במסיבה הכי טובה בעיר.
מבין השירים החדשים בלט במיוחד "Avalanche", שהוא כל כך יפה וסוחף, שצפוי להיכנס לקלאסיקה שלהם, מהשירים שמנגנים בהופעות גם בסיבובים הבאים. לצד החדשים הם הפציצו עם להיטי ענק מאלבומים קודמים (Move it, Hermitico, shout it out וחבריהם), שהקפיצו את הבארבי באוויר, פיזית, פעם אחר פעם, עד שהרצפה רעדה מעוצמת הרקיעות והקפיצות של הקהל. אם בבארבי הקודם, רצפה רועדת היתה עניין שבשגרה, הרי שבמועדון החדש, מדובר בחוויה ראשונית ודי מטלטלת.
"Wild Wonder", האלבום החדש אותו השיקו אמש (וערב קודם בשישי), נוצר בשנה שעברה בקיבוץ צאלים שבנגב, בו עבר תומר יוסף להתגורר. תאריך מופע ההשקה שלו נקבע ל-23 בנובמבר בהאנגר 11, מופע שכמובן לא קרה. כאירוע שנוצר לפני המלחמה, הוא לא קשור אליה ומעניק חוויה מושלמת של בריחה מהמציאות. גם המופע אמש היה מנותק מהחוץ, חוץ מהפושים בטלפונים עם ה"הותר לפרסום" וההפגנות בקפלן, שהמשיכו לזרום למסך.
כל זה היה נכון עד שעלו להדרן, ותומר יוסף הקדיש את המופע לנעמה לוי, התצפיתנית החטופה בעזה, שאתמול מלאו לה 20 שנה, וכמובן לשאר החטופים. "אנחנו צריכים כולנו יחד לעשות הכל כדי שהם יחזרו", הדגיש - וזה הספיק. כי הבלקן ביט בוקס כהרכב היפ הופ בהחלט פוליטיים, בחלק מהטקסטים שבאלבומים הקודמים, אבל בגלל האנגלית לא תמיד שמים לב. לכן הפוליטיות שלהם לא זועקת כמו זו של הדג נחש או שב"ק ס'. גם לא בטוח שהקהל שבא לרקוד בהופעות שלהם, עושה את זה בגלל שיר פוליטי כזה או אחר, או בגלל שבאירוח של טונה הם שרו את "סרט ערבי". הופעה של בלקן ביט בוקס נתפסת כמסיבה, לא כמניפסט. בתקווה שהמסיבה הזו לא תיגמר.