העברתי ל"מרוץ למיליון" והשתגעתי. התמונה של עינב צנגאוקר בכלוב לא יצאה לי מהראש

"לפני שהקולנוע הפך לאומנות, הלכנו אליו לחלום", כתב פעם אהוד מנור (הלחין שמוליק קראוס וביצעה לעילא שלישיית "הטוב, הרע והנערה") ואנחנו נחדד בקפיצה קדימה במנהרת הזמן: לפני שהמציאות הלמה בפנינו, ברחנו לריאליטי לחלום.

תוכניות הריאליטי שפלשו לחיינו אי שם לפני יותר מ-20 שנה, נשארו כמעט כשהיו. קחו לדוגמה את השתיים שמשודרות עתה: "המרוץ למיליון" ו"האח הגדול", שניים מהוותיקים שבפורמטים, מאושיות הז'אנר ממש. הפורמט שלהן לא עבר שינוי, החוקים - למעט ניואנסים קלילים - כמעט שלא השתנו, ובכל זאת הדרך שבה אנו צורכים אותן השתנתה לגמרי: האח הגדול החל (עבור הישראלים) מחיקוי של האוהל בטירונות, זה שבו מוצא את עצמו הבן של הייקים מרמת השרון לצד בנם של העולים מאתיופיה ובת הקיבוצניקים מהשומר הצעיר לצד מי הדתיה הלאומית שגדלה בהתנחלות.

בעוד במקומות אחרים בעולם הוביל המתח המיני בין הדיירים את העלילה, הרי שאצלנו עפו על הקונפליקט בין שפרה לבובליל. לאט לאט איבדנו גם את הסקרנות הזאת והתכנית הפכה, ובכן, אולי לא לפריק-שואו של ממש, אבל לצפייה באוסף של בני אדם שנבחרו אליה בשל היותם בעלי אישיות גבולית, שמצבם הלך והחמיר נוכח תנאי הכליאה-מרצון.

למה שמישהו יסכים לדבר שכזה? כי מליהיא גרינר (האח הגדול) ועד ליטל סמדג'ה (היפה והחנון), שימשה התכנית מקפצה אל התהילה שבפרסום, כזאת שאפשרה להפוך את 15 דקות התהילה למקצוע. המרוץ למיליון נחשב לפורמט פחות מניפולטיבי: אם נניח שתפקידה של הטלוויזיה הוא לבדר, לספק מפלט לשעה קלה מצרות היום, הרי שעל הציר שבין משדרי ספורט (לפחות בעיני, הסוגה העילית של תכניות הריאליטי, הגם שאינם מוגדרים כאלה) לריאליטי שכולו טראש, הייתה המרוץ למיליון במקום די גבוה על הסקאלה.

נכון שגם היא מפיקה עניין מרגעי השבירה של גיבוריה, אבל לרוב היא לא מבצעת מניפולציות רגשיות זולות בכל פעם שנדמה לה שהכל הולך על מי מנוחות (לכל היותר מסתייעת בעריכה מגמתית).

למה סקרנו את כל אלה? כי אם להמשיך את ההשראה ממילותיו של אהוד מנור, הרי ש"אבל היום דבר איום. לא נעים להתנשק בסרט של פליני, איך אפשר שיתחשק בסרט פאזוליני?". או בתרגום למציאות הטלוויזיונית של קיץ 2024: איך אפשר להתרגש מהזוגות המתמודדים במרוץ למיליון כשהם תלויים על קרחון שחור באיסלנד, כשבחדשות תולה את עצמה אימו של חטוף בעזה, בתוך כלוב, במיצג שנועד לזעזע את כולנו?

איך אפשר לפרגן לבכי שבו פורצות אמא ובת (אחד הזוגות במרוץ) כשהן מתקשות לאתר סוודר בדוגמה מסוימת בתוך חנות בריקיאוויק, כשמעט קודם לכן, בחדשות, ראינו דמעות של אם שכולה, בהלוויית בנה ששמו "הותר לפרסום" שלשום? ואם להמשיך את אותו הקו: איך אפשר להתרכז בהדחה הדרמטית בבית האח הגדול, זו שבמסגרתה לא ידענו עד לרגע האחרון אם יודח אור או יהב, כששני בני גילם, בשירות מילואים, שחולקים את אותו נמ"ר, מפקידים בידי חיילי המפקדה שלהם מכתבים של מילים אחרונות, למקרה שלא יחזרו?

לא מדובר בהתחסדות או בצדקנות, אפילו לא בביקורת על רשת או קשת - והרי זו פרנסתן - אלא רק בתמיהה, בשאלה, האם מישהו מסוגל להתרגש מזה, או אפילו למטה מכך: למצוא בזה מפלט מהמחשבות הנוגות שעוררה בו הצפייה בחדשות, שזה עתה תמו.

זו לא מחאה נגד עצם קיומה של אלטרנטיבה בידורית, שהרי עלי להודות בהכנעה שמשחק טוב במסגרת היורו עדיין מצליח לספק לי כמה רגעים שכאלה, שבהן איני חושב עוד על הישגיה המינוריים של המלחמה או על נכלוליותו של ראש הממשלה, אפילו שוכח לרגע את הנופלים והחטופים וצועק "יש!" כאשר נבחרת שיש לי סימפטיה אליה מצליחה להעביר את הכדור אל מעבר לשוער היריבה. זהו רק הספק שמנקר: זה באמת עושה לכם את זה?

הן אפילו בכדורגל, זה שתמיד היווה עבורי (ועבור רבים אחרים) פורקן אולטימטיבי, אני כבר בקושי לוקח ללב: לך תשנא את מכבי חיפה (אני אוהד הפועל חיפה) כשאחת לכמה ימים מופיעה תמונה של חלל צה"ל - או להבדיל חטוף חי בעזה - כשלצווארו צעיף ירוק של הקבוצה שכל כך אהבתי פעם לשנוא?

כלומר, תכניות הריאליטי ישבו מראש על היכולת שלנו לקחת דברים בקלות, לגחך נוכח הטיפוסים שנאספים בבית האח, להסתלבט עליהם ברשתות החברתיות עם משפטים כמו: "זה לא בית האח אלא קן הקוקייה" או אפילו, ברמה הנמוכה ביותר של הבידור האסקפיסטי - להיקרע מצחוק נוכח מועמד שמן (חפשו תמונה שלי לפני שתאשימו אותי בשמנופוביה) שמשתלשל מחבל בסנפלינג או גולש באומגה במסגרת המרוץ למיליון.

אלא שעתה, משנדמה שהיכולת שלנו לקחת דברים בקלות נוכח הטבח, החללים, החטופים, החללים, הצבא המדשדש, הכלכלה הקורסת והשחיתות הפורחת, נפגמה אנושות (לפעמים אני תוהה אם אבדה לנו כליל), תכניות הריאליטי פשוט כבר לא מספקות אפילו את הסחורה הקלילה שנועדו לספק מראש.

נחדד שוב: זו לא ביקורת מוסרית על זכייניות הערוצים המסחריים, זו לא התחסדות נוכח "איך אתם מעזים". זו באמת תהייה אחרי שעתיים של ישיבה "מזופזפת" במקביל מול המרוץ למיליון והאח הגדול, שבמהלכן לא משה מראשי הידיעה המרכזית בחדשות אמש, אודות ראש הממשלה שמנסה לטרפד את המשא ומתן שאליו שלח את נציגיו לדון בהצעה שהוא עצמו הציע. יש יותר ריאליטי מזה?