ערוץ החדשות i24NEWS עלה לאוויר לפני שבוע וחצי, ובאופן טבעי הוא עדיין מחפש את מקומו בעולם. זו לא דעה, זו המציאות. קשה לשפוט ערוץ בהרצה על סמך כל כך מעט שעות שידור. זה גם מוקדם מדי לשפוט את לוח השידורים שלו או את כמות הצופים. אלה דברים שעוד יכולים להשתנות. ההשוואה באופן טבעי תהיה לערוץ 14 כערוץ האחרון שעלה לאוויר, עם סדר יום דומה של שידורי אקטואליה בלבד. כדאי להזכיר בהקשר הזה שערוץ 14 לא נראה תמיד כמו שהוא היום. זקני השבט, וגם ילדים בני 8, זוכרים שאפילו תכנית הדגל "הפטריוטים" שנוגסת היום עמוקות ברייטינג של ערוץ 12 (את ערוץ 13 היא כבר דרסה מזמן) - ירדה מהאוויר בשנת 2018 למשך שנה.
סביר להניח שב-i24NEWS רצו לשחזר את ההצלחה הנוכחית של "הפטריוטים" ולכן החליטו להציב מולה תכנית די דומה במהותה, ואפילו עם שם די דומה: "הישראלים". פאנל דעות עם אנשים שאוהבים לדבר ו/או לשמוע את עצמם מדברים. מסוג הטאלנטים שאנחנו מכנים "פה גדול" או "הולכים עם האמת שלהם עד הסוף" או "אין לו אלוהים" או "אותנטי, בלי פילטרים". על הנייר זה אמור לעבוד, בפועל מדובר בשעה של קשקוש.
סביב המנחה אורי קואל, לא בדיוק תואם ינון מגל (וטוב שכך) התרכזו אמש ארבעה טאלנטים. מימינו של קואל ישבו אורלי לוי-אבקסיס ואלי אוחנה. משמאל ישבו פיני גרשון ויוסי מרשק. שתי אגדות ספורט, שחקן דרמטי-קומי נהדר ופוליטיקאית בדימוס. החלוקה לימין ושמאל מלאכותית לחלוטין, ואף הובילה להתלוצצות מצדו של פיני גרשון על כך שהושיבו אותו ליד השמאלני מרשק. ובכל זאת, אם לעשות השוואה לפאנל של ינון מגל, או אפילו לזה של איילה חסון בכאן 11, מדובר יחסית בפאנל שקול ומאוזן, שדי משקף את הדמוגרפיה הפוליטית בישראל, אם מתעלמים מחסרונם של חרדים וערבים.
מטעמי חמלה יהודית, אדלג על השלב בו אני מספר בהרחבה כמה משעממות וחסרות טעם היו 40 הדקות הראשונות של המשדר. כאמור, הערוץ עדיין מחפש את הקצב שלו, וסביר להניח שמאחורי הקלעים אנשי הערוץ מבינים שמשהו פה לא עובד. אין מבחינתי טעם לסובב את הסכין. מדובר במקרה מובהק בו השלם קטן מסך חלקיו. כל המרכיבים נהדרים, אבל הסלט חסר טעם לחלוטין.
התחושה הייתה קצת כמו להקשיב לשיחה בשולחן סמוך בבית קפה. מין פרלמנט חברי שמדבר על דברים חשובים כמו תקיפה בצפון, שחיתות בממשלה ועל חברת התעופה החיפאית החדשה. כל מיני דברים שקיבלנו עליהם פושים במהלך היום ודיברנו עליהם, אבל לא נראה שלפאנליסטים - המעניינים כשלעצמם - יש משהו חדש או חכם להגיד על הנושאים האלה. אף אחד מהם לא מומחה או בעל ניסיון בנושא, ולזכותם ייאמר שהם מודעים לזה מספיק כדי לא להיות נחרצים יותר מדי. מצד שני, זה לא יוצר טלוויזיה מעניינת. הם אפילו לא באו להתווכח. לא ייתכן שאנשים דעתניים כמו אלי אוחנה ויוסי מרשק, שנמצאים בצדדים הפוכים לגמרי של הסקאלה הפוליטית, מסכימים כמעט על כל דעה.
התכנית קיבלה תפנית לחיוב בשלב "הראיון" של התכנית. שוב, בדיוק כמו באחות התאומה "הפטריוטים" של ערוץ 14, גם לאולפן החדש מגיעים אורחים כדי לתבל את התכנית. להבדיל, לערוץ החדש כן מגיעים חברי כנסת מהשמאל, שמחרימים בילדותיות חסרת היגיון פוליטי את ערוץ 14. אמש הגיעה לאולפן חברת הכנסת אפרת רייטן, והוכיחה שיש לתכנית החדשה פוטנציאל ולו רק בגלל היתרון שיש לה על "הפטריוטים" ברמת השיח. אם היו ספקות עד אותו רגע לגבי הליהוק של קואל לתפקיד המנחה, הן נעלמו, כשהוא הזכיר שהוא קודם כל מראיין נהדר שיודע להתמודד עם מרואיינים קשים. להבדיל מינון מגל הוא לא מגיע כשופר של אף גורם פוליטי, והוא גם טורח לעשות שיעורי בית על המרואיין. התוצאות בהתאם.
יש לציין כי אפרת רייטן, שנחשבת יחסית לפוליטיקאים אחרים בזירה המקומית לאישה נעימה, אולי בזכות עברה בעולם הבידור, היא מרואיינת קשה מאוד. לרוב זה יוצא לטובתה, כי רוב המראיינים בארץ מתבטלים מולה. קואל הצליח להוציא אותה מהאלמנט שלה, והוכיח כמה שטחי וחלול הוא המסר של השמאל הציוני החדש. לא ברור מה המסר שרייטן ניסתה להעביר באולפן, אבל היא בהחלט לא התכוונה לענות על שאלות. לזכותו של קואל, הוא התעקש שהיא תתייחס למילים שיוצאות לו מהפה, והציג אותה במערומיה.
זה התחיל בשאלה מאוד פשוטה: האם עכשיו, אחרי שמפלגת העבודה ומרצ התאחדו, אפשר כבר להודות שההתעקשות של מרב מיכאלי לפני הבחירות הקודמות לא להתאחד עם מרצ הייתה טעות? התשובה לכך אגב פשוטה מאוד: כן, זו הייתה טעות. מרצ לא עברה את אחוז החסימה, נתניהו הקים ממשלה ומרב מיכאלי פרשה מהפוליטיקה בעקבות הכישלון. לא צריך להיות פרשן פוליטי בכיר כדי להבין, בטח בדיעבד, שמדובר באחת השגיאות הפטאליות בתולדות הפוליטיקה המקומית. להודות בטעות הזאת היום זו לא חולשה, זו הכרה במציאות. אפרת רייטן, מסיבות שבאמת קשה להבין, סירבה אפילו להתייחס לשאלה.
"תשמע, אני חושבת שלהתעסק במה שהיה ולא להתעסק במה שקורה זה מיותר", ענתה לקואל. אין הרבה דברים יותר מעצבנים ממרואיין שמנסה לקבוע למראיין את השאלות. רייטן, על ניסיונה הטלוויזיוני העשיר, יודעת את זה. ובכל זאת, היא התעקשה עם קואל שהוא שואל אותה את השאלות הלא נכונות. קואל, שבחושיו החדים קלט שהיא הכניסה את עצמה לפינה שהיא לא יודעת לצאת ממנה, התעקש על תשובה. "אני אגיד לך שבעיניי זה ממש ממש מיותר לעשות עכשיו איזה פוסט מורטם. פשוט נראה לי לא דבר שמעניין את האזרחים". קואל התעקש שאותו זה מעניין, ולכן הוא דורש תשובה בפעם השלישית לשאלה. "הקשבתי לכם באולפן, ואני לא חושב שאף אחד מכם היה בוועדה לחוץ וביטחון", היא ענתה בניסיון נואש להסיט את הדיון בצורה מאוד גסה לנושא לא קשור. קואל לא נתן לה, ובפעם הרביעית דרש ממנה להתייחס לשאלות שהוא שואל אותה. ספוילר: זה לא קרה.
לא ברור מה המסר שרייטן ניסתה להעביר, אבל התחושה הייתה של פיגוע הסברתי מצדה. חברת הכנסת רייטן, שמסיבותיה שלה לא הצטרפה לתמונה החגיגית של יאיר גולן וחברי הרשימה המשותפת של מרצ והעבודה, סירבה להגדיר את המפלגה החדשה כמפלגת שמאל. "בסוף אנחנו מתייחסים להכל אחרי ה-7 באוקטובר בצורה שונה לחלוטין", אמרה כמין מנטרה מכובסת. קואל שוב התעקש איתה על מהות ושאל מה המטרה של השמאל. "עזבו", היא אמרה, שוב קובעת בעצמה שהשאלות שמטיחים בפניה לא חשובות, "השיח הזה לא פוגש אותי".
בשלב זה נשבר יוסי מרשק, השמאלני המוצהר היחיד בפאנל. אנחנו רגילים לצחוק כשאנחנו רואים את מרשק על המסך, מהכוכבים הגדולים של "היהודים באים" ו"מה שתגידו" של כאן 11. הפעם הוא לא היה בתפקיד. לא היה לו טקסט. הוא דיבר מדם ליבו כשהוא אמר לרייטן שהוא מרגיש שהיא תוקעת לו סכין בלב. "זה ממש כואב לי באופן אישי שאת לא מסוגלת להגיד את המילה 'שמאל'", הוא אמר, והוסיף שאלה משל עצמו כלפי אחת מארבע הנציגות היחידות בכנסת הנוכחית של השמאל הציוני: "כיבוש זו עוד מילה רלוונטית במפלגה? אתם עוד משתמשים במילה הזאת?". אפרת רייטן הגיבה לו תשובה עניינית ומלאת כבוד. סתם, לא באמת. אם קראתם עד פה כבר אתם יכולים לנחש שגם במקרה הזה היא הגיבה בצורה הכי מזלזלת שיש: "אני לא יודעת מה זה 'אתם'", פלטה כאחרונת הדמגוגיות.
בשלב זה אפילו אלי אוחנה, שכמעט רץ לכנסת במפלגת "הבית היהודי" של בנט עד ששאר חברי המפלגה גילו שאוחנה זה לא שם אשכנזי, הצטרף לצד של מרשק ודרש מרייטן שלפחות תגיב לשאלה הפשוטה של השמאלני האחרון בעולם. "אתם זו המפלגה שלך!", הוא הזכיר לה, ובצדק גמור. רייטן חזרה לקו ההגנה המקורי שלה שכל השאלות ששואלים אותה לא חשובות בכלל. "לא צריך לתת כאן פתרונות קסם ולא סיסמאות. אתה רואה לאן הסיסמאות מובילות אותנו", אמרה, ומיד אחרי זה אמרה שהדבר היחיד שמעניין אותה זה לא העבר ולא העתיד אלא להפיל את ממשלת נתניהו - שזו, כמובן, לא סיסמה.
בין לבין, האישה שלא רוצה לדבר בסיסמאות, הספיקה להגיד שהבעיה מבחינתה בממשלה היא שאין בה בכלל נשים, וספציפית אין בה בכלל אימהות, כי נשים מקשיבות יותר מגברים, לנשים יש יותר אינטיליגנציה רגשית מגברים, ולנשים יש יותר תבונה מגברים. שזה דבר שמוכיח על תבונה רבה כמובן. אורלי לוי-אבקסיס, אישה ואמא לארבעה בעצמה, תיקנה אותה ואמרה שדווקא יש אימהות בממשלה ואף מנתה בשמותיהן. רייטן תיקנה את עצמה ואמרה שהיא לא התכוונה לממשלה אלא לקבינט. לוי-אבקסיס הזכירה לה שדווקא יש אימהות בקבינט. רייטן שוב תיקנה את עצמה ואמרה שהיא התכוונה לקבינט המלחמה. בשלב הזה לוי-אבקסיס יכלה להזכיר לה שאין יותר קבינט מלחמה, אבל כנראה שיש גבול גם לכמה אפשר להתעלל במרואיין.
רייטן לא נתנה לציבור המצביעים המתנדנד שום סיבה להצביע למפלגה החדשה שלה, ולמעשה לא הצליחה לבדל את עצמה מהמפלגות של יאיר לפיד או בני גנץ. גם כשנשאלה שאלה עניינית לחלוטין על האופציה של הקמת ממשלת מרכז-שמאל שנשענת על המפלגות החרדיות, רייטן התעקשה פשוט לא לתת תשובות. "אני חושבת שהשאלות הן כל כך לא האירוע שבו אנחנו מתעסקים. אתה מדבר איתי על דברים היפותטיים", הטיחה בקואל כאילו הבעיה היא בשאלה שלו, ולא בעובדה שמישהי שמבקשת מהציבור להצביע לה לא מסוגלת לענות על שאלות מאוד בסיסיות. זה גם השלב בו פיני גרשון, מהאנשים החדים בישראל, הוכיח את חשיבותו בפאנל כשזרק בעקיצה ברקע שמה שמגדיר את השמאל הישראלי היום הוא דבר אחד: "הוא פשוט שמאלה מהימין".