פרשת חוקת הנקראת השבת בבתי הכנסת היא פרשה עשירה ורבת-משמעות המציגה בפנינו מגוון של אתגרים, לקחים ותובנות על החיים. היא מובילה אותנו במסע מרתק של התמודדות עם אובדן, למידה מטעויות, קבלת המסתורין שבחיים, וחיפוש דרכים לצמיחה והתחדשות.
הפרשה פותחת בחוק הפרה האדומה - מצווה שנחשבת ל"חוקה". כלומר, מצווה שאין לה הסבר רציונלי מובהק. זוהי תזכורת חשובה לכך שלא תמיד אנו יכולים או צריכים להבין את כל רזי החיים והבריאה. לעתים, עלינו לקבל דברים באמונה ולפעול גם כשאיננו מבינים את התמונה המלאה. כפי שאמר הרב קוק: "האמונה היא המעיין הנובע ממעמקי הנשמה". חוק הפרה האדומה מזמין אותנו לחבר את השכל עם האמונה, ולקבל את המסתורין כחלק בלתי נפרד מחיינו.
בהמשך הפרשה, אנו קוראים על מותה של מרים הנביאה. על הפסוק "וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה" כותב רש"י: "מִכָּאן שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה לָהֶם הַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם" מכאן? רק מכאן? 40 שנה בני ישראל מסתובבים במדבר ומרווים את צימאונם בבאר הפלאית שממשיכה להשקות אותם בכל מקום שאליו הם מגיעים. רק עכשיו, בנקודה הזאת בה מרים נפטרה, פתאום הם שמים לב שאין מים?
מדגיש רש"י שמכאן, מנקודת הזמן הזאת, הם מבינים שאין להם מים. תשומת הלב העדינה הזאת של רשי, מפנה אותנו להתבונן בכך שלפעמים אנחנו לא מספיק מעריכים את האנשים שנמצאים סביבנו. הנוכחות שלהם טבעית לנו במרחב ואנחנו לוקחים כמובן מאליו את התרומה שלהם לחיינו. אך פתאום, כשבן אדם נפטר מהעולם, בבת אחת החלל העצום שנפער גורם לנו להבין את התרומה שלו לחיינו.
מיד לאחר מות מרים מתרחש אירוע "מי מריבה", שבו משה רבנו מכה בסלע במקום לדבר אליו כפי שנצטווה. טעות זו גוזרת עליו ועל אהרן שלא ייכנסו לארץ ישראל. הרב יוסף דב סולובייצ'יק מתייחס לאירוע זה באופן מעמיק שקושר את האירועים שקדמו לאירוע הנוכחי. בספרו "מן הסערה" כותב הרב: "העצב והתשישות עלולים לגרום גם לגדולים שבגדולים לעשות טעויות. כך קרה למשה ולאהרן אחרי מות אחותם. לכולנו יהיו נהרות שלא נחצה, ארצות מובטחות שלא נזכה להיכנס אליהן. אנחנו בני אדם, ולכן אנחנו טועים".
דבריו של הרב סולובייצ'יק מזכירים לנו שגם המנהיגים הגדולים ביותר אינם חסינים מפני טעויות. אך הלקח החשוב הוא שטעויות אלה אינן מבטלות את גדולתם או את תרומתם. זוהי תזכורת חשובה עבורנו להיות סלחניים כלפי עצמנו וכלפי אחרים ולראות בטעויות הזדמנות ללמידה וצמיחה.
השבוע חל יום פטירתו של הרבי מילובאוויטש. בהקשר לפרשה ולנכתב כאן, מעניין לציין את דבריו: "כשרואה טעות אצל עצמה, העצה אינה לצער את עצמה, אלא לחפש דרכים שאינן כרוכות בכאב כדי לתקן". הרבי מלמד אותנו גישה חיובית להתמודדות עם טעויות. במקום להתייסר בחרטה, עלינו לחפש דרכים בונות לתיקון ולצמיחה. זוהי גישה שיכולה לשנות את חיינו לטובה ומאפשרת לנו ללמוד מניסיונינו ולהתקדם בביטחון.
הפרשה ממשיכה בתיאור מסעם של בני ישראל במדבר, כולל התמודדויות עם אויבים ומכשולים בדרך. זוהי מטאפורה עוצמתית לחיינו שלנו - מסע מלא אתגרים, שבו עלינו להתמודד עם קשיים, לעמוד מול אויבים (פנימיים וחיצוניים), ולמצוא דרכים להתגבר ולהתקדם. ההליכה במדבר עם כל ההתמודדויות, ההצלחות והכישלונות הטמונים בה, מלמדת אותנו שיש צורך ב"תורה של הדרך". וכזו היא הפרשה שלנו - מתארת לנו פרידה ואבלות, טעויות ומחירים שאנחנו נדרשים לשלם. אך הפרשה מתארת לנו גם תהליך של ריפוי ותיקון, בניה מחודשת ותקווה.
בימינו, כאשר אנו מתמודדים עם אתגרים רבים ברמה האישית והלאומית, המסרים של פרשת חוקת רלוונטיים מתמיד. הם מזכירים לנו שעלינו לקבל את המורכבות של החיים, להתמודד עם קשיים באומץ, וללמוד מכל ניסיון, גם מהכישלונות. עלינו לזכור שיש דרך לתקן ולרפא, גם אם היא קשה. אל לנו לרפות את ידנו מהניסיון לבנות מחדש.
"ופדויי ה' ישיבון" בתפילה עמוקה להחזרת החטופים, להצלחת חיילנו, וברפואה שלמה בגוף ובנפש לכל מי שזקוק לכך.
שבת שלום
הכותבת היא רבנית קהילת "שירת התמר" באפרת