פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רביעי, 26 במרץ 2003: ניל סטיבנסון

      קטעים מיומנו האישי של אהד פישוף

      הגשות בלבן ולשם שינוי אין לי אבחנות גורפות. אולי זה סימן טוב. בכל זאת, עזבתי את הבניין בתחושה לא נוחה; משהו שקשור למיקוד, לעיקר וטפל, לרעש רקע ותנועות מיותרות, לשילוב המתסכל בין יותר מדי ולא מספיק: נראה שאף פעם אין שם זמן לדברים החשובים באמת. אחד הביטויים של התחושה הזו הוא שבאותו רגע, בסביבות שתיים וחצי בצהריים, על רציף הרכבת בדרום מזרח לונדון, אין לי מושג קלוש מה חשוב.

      החיים נהיו עסוקים פתאום. מהבחינה הזו, אני שמח להתפנות עכשיו מהוראה לטובת עיסוקים אחרים. אחר הצהריים הלכתי לראף-טרייד. יש שם עכשיו מוכרת סופר-נחמדה. מרענן לפגוש מוכרת ממין נקבה בחנות תקליטים. מזג האוויר עדיין פנטסטי וקובנט-גרדן מפוצץ בתיירים ובפסלים חיים. מעניין שמופע הרחוב השכיח ביותר מתבסס על הפגנה של היכולת לא לעשות כלום.

      "קריפטונומיקון" של ניל סטיבנסון ממשיך לספק הנאת אין קץ. סטיבנסון הוא אחד הסופרים העכשוויים האהובים עלי. אני נפעם בכל פעם מחדש, מרוחב היריעה של התמונות הספרותיות שהוא מצייר. הווירטואוזיות שלו מתבטאת בכישרון לנתב באלגנטיות כמויות לא סבירות של אינפורמציה ופיתולי עלילה, ולהעמיד אותם בשירות תימות פילוסופיות גדולות. לפני שאתה מספיק להבין מה קורה, אתה מוצא את עצמך במעין היכל מראות רעיוני, של אינסוף מטאפורות המשתקפות זו בזו. כל זה קורה תוך הקפדה על נאמנות למסגרת, של מה שהוא שבאופן בסיסי סיפור מתח, ועוד יותר מזה, סיפור מתח מצחיק. "קריפטונומיקון" גורם לי לחשוב על ההבדל בין סיפורים רחבים וסיפורים צרים. דוגמה לסיפור צר: "אדפטיישן" של ספייק ג'ונז. סיפור רחב: "טוקיו סטורי" של אוזו.

      בניגוד לספרים אחרים של סטיבנסון, "קריפטונומיקון" אינו ספר מדע בדיוני אלא רומן היסטורי, עם שתי עלילות מקבילות שנפגשות לפינאלה מסחררת. האחת עוקבת אחר איש מודיעין אמריקאי במלחמת העולם השנייה, קולגה של אלן טיורינג ומפצח צפנים כפייתי בפני עצמו. השנייה מוצאת את הנכד שלו, האקר ופרח סטארט-אפ בשנות התשעים, מסתבך בקונספירציה סבוכה בפיליפינים. הוא שזור בכמויות אדירות של ידע מרשת רחבה של תחומים: מתמטיקה, היסטוריה של מלחמת העולם השנייה, גיאוגרפיה, הנדסה, תיאוריית אינפורמציה, תורת הצפנה, עסקים, מיתולוגיה, כלכלה ותכנות מחשבים. זה הספר הכי טוב שאני מכיר על ההיסטוריה החברתית של גיק המחשבים ועל המרכזיות של תפישת עולמו בעיצוב המאה העשרים.

      בערב, ארוחת פסטה משעממת (אפרורפו הדברים החשובים באמת). בזמן האחרון אין לי סבלנות לבישולים.