לרגע אחד היינו כולנו אחים וכמעט שביחד ניצחנו, "הפטריוטים" ואני. זה היה בשלב מוקדם של הערב, שבו ביקרו ינון מגל וחבריו את השמאל (להלן: "הסמול" ויש הגורסים "אסמול") על העלבונות שהוטחו בנועה ארגמני ואביה על הצטרפותם למשלחת נתניהו לוושינגטון. צדקו המבקרים באופן שאיני יכול לחלוק על מילה מדבריהם: מילא שההתקפה, בשוליה, הייתה מכוערת בסגנונה, היא בעיקר ביטאה את אחדות השורות המטומטמת במחנה שמחשיב עצמו לפלורליסטי.
מדובר באותם אנשים שהזילו דמעה נוכח תמונתה של ארגמני על המסך, עד שלפריים נכנס גם נתניהו. אני כועס עליהם דווקא מפני שבעיקרון אני מסכים איתם: ראש הממשלה מנצל ניצול ציני פדוית שבי לצרכי תעמולה פנימית (ניחא לו היה זה לצרכי הסברה למדינות העולם), ובכל זאת: איפה הכלל שביקשו מבקריה של ארגמני להחיל - ובצדק - על הימין הישראלי, מנבחרי הציבור שלו ועד למשטרה שפיזרה בכוח הפגנות של משפחות חטופים?
ייאמר מיד, את הטענה הזאת אפשר גם להפנות לעבר "הפטריוטים": אם כבוד החטופים ומשפחותיהם יקר כל כך לליבכם, איפה הייתם עת היו למרמס בידי אנשי שלומכם (כולל אצלכם באולפן)? ובכל זאת, לרגע אחד ציינתי לעצמי שדעתי כדעתם וקיוויתי שיוסיפו לאתגר את הרתיעה שיש לי מהתכנית, בהסתמך על צפייה בכמה אפיזודות קודמות.
הרוסי שמת בתל אביב?
למעשה לא חלפה אפילו דקה - ומגל, שלמרות שהוא מקיף עצמו בכמה פאנליסטים, "הפטריוטים" היא בעיקר מופע יחיד שלו, בעט בדלי שזה עתה מילא באולפן. זה היה כאשר אחד מחברי הפאנל כעס על מבקרי נתניהו שמחו נגד הצילום שלו יושב זחוח בכנף ציון בטרם הוציא הודעת תנחומים למשפחות החטופים שנרצחו בשבי. "לא נתנו אפילו זמן להתאבל", קונן - והעלה על נס את פועלו של ההיסטוריון אלכס דנציג.
אלא שמגל כבר עבר למצב טורבו: "מי זה דנציג? ההוא שנהרג מהכטב"ם בתל אביב?", שאל (אולי "אלכס" נשמע לו כמו שם של רוסי). נו באמת, מאיש אקטואליה צריך לצפות ליותר. הנה כי כן רגע האחדות סביב הסיפור של משפחת ארגמני התפוגג חיש מהר, גם כאשר חבר הפאנל איתמר פליישמן מיהר לקשור בין הביקורת עליה לבין הסכנה לרצח פוליטי. "נהיה מסוכן", הוא מסכם (תוך שאינו שוכח להזכיר את ניסיון ההתנקשות בטראמפ. אלא מה?). נו באמת.
ואז לרגע אחד שוב שרתה אווירת פיוס בין הפטריוטים לביני, כשמגל הציג מכתב ששלח אחד מארגוני המחאה בדרישה לחקור את הקידום המסחרי שעשה לכאורה לנתניהו לכובע "הניצחון המוחלט" שהוא משווק. יכול להיות שיש טעם לפגם במעשה, אבל בזה מתעסקים? אלא ששוב, בעודי מתענג על צו הפיוס הקטן הזה, שוב נלקחה מהצופה השפוי האפשרות הזאת, כאשר הוצג מכתב שכתבו "מפקדים למען ביטחון ישראל" לחברי הקונגרס, בו הם מבקשים מהם להבחין בין הכבוד שראוי לתת לנתניהו בהיותו ראש ממשלת ישראל לבין הסכמה עם מדיניותו. בינינו? סופר-לגיטימי בכל מקום שאינו אולפן ערוץ 14.
שחורה וחכמה
מכאן העסק הלך והידרדר למופע "טראמפי" שדן באישיותה של קמלה האריס, כולל תובנה מצד פרופ' משה כהן אליה שקונן על כך שמדובר בבושה למפלגה הדמוקרטית, שכן אפשר היה למצוא "אישה שחורה חכמה". ואחד מחבריו הוסיף: "השם ישמור אם נצטרך לעבוד איתה ארבע שנים". בכלל, האמונה שיש להם קדנציה נוספת מובטחת כתכנית החצר של סביבת נתניהו היא האמונה החזקה ביותר שמלכדת את "הפטריוטים": "נתניהו ייבחר בעזרת השם לעוד ארבע שנים", אמר בהמשך הערב הפאנליסט ידידיה מאיר ואילו דנה ורון (שלקח לי משהו כמו 40 דקות לשים לב שהיא בפאנל מאחר שכמעט לא פצתה פה) התמוגגה מאיך השתנה השיח התקשורתי (ההצלחה של הפטריוטים אכן גדולה, אבל עם כל הכבוד, באותה שעה ממש צפו הרבה יותר באח הגדול ברשת 13 ובמרוץ למיליון בקשת 12). איך הוא השתנה? בעיקר בגלל שמגי טביבי סיימה את מהדורת החדשות שקדמה לתכנית בהכרזה על סיום צום י"ז בתמוז - מה שהביא אותנו אל האירוע המרכזי של התוכנית, ריאיון עם שר החינוך.
הלהט של הפטריוטים צובע אפילו פוליטיקאי שמכר את נשמתו לשלטון כיואב קיש בצבעים מתונים למדי. קיש חש בנוח בין חברי הפאנל - לא זה המקום שבו ישאלו אותו שאלות קשות, אפילו לא כדי לשוות לתכנית מראית עין של עיתונות. אולי בגלל האווירה הנוחה מדי, הבקיע קיש גול עצמי מפואר. הוא ציין, אפרופו י"ז בתמוז, עד כמה התנתקה מערכת החינוך מתכנים של זהות יהודית. הוא אומר שהיכרות עם היום והצום הזה אינה בבחינת "הדתה" (הוא צודק כמובן, אבל מיד מקפיץ את ידידיה מאיר שנזעק "מה רע בהדתה?") ושמדובר בהזנחה של שנים ארוכות מצד מערכת החינוך. כמעט מתבקש לשאול מיהו אותו ראש ממשלה פושע שכה הזניח במשך שנים ארוכות את החינוך בישראל, אבל גם באולפן שבו לא יעז איש לאתגר את קיש בביקורת על הבוס שלו, השאלה הזאת מרחפת בחלל האוויר.
לירן חולצה אפורה
מאחורי קיש ישב לירן חולצה אפורה, לועס מסטיק ומוחא כפיים למערכת החינוך שכוללת, לדברי השר: "מאות אלפי מורים". עשיתי חשבון קטן ויצא לי שמדובר ביחס של כ-3-4 תלמידים למורה. איך זה מתיישב עם צפיפות של פי עשרה בכיתות? שוב, הנה עוד דוגמה לשאלה שלא תישאל בפטריוטים, בניגוד לשאלות למשל על סרבנותם-כביכול של "אחים לנשק".
בכלל, אם להשתמש באולפן הזה כמד רוח לזו הנושבת מכיוון לשכת נתניהו, הרי שהמסר הוא ברור: "אחים לנשק" אחראים לאסון ה-7 באוקטובר. קיש עוד מנסה לומר שגם אם אחים לנשק תרמו לאווירה, הרי שהם לא היו חלק מהכישלון המבצעי באותו יום, אבל הפאנל כבר באטרף על ארגון המחאה. הם כידוע האחראים הבלעדיים לאירוע שראש הממשלה לא לקח עליו אחריות. לראות ולא להאמין. אגב, אם לא ידעתם הם אלה שקרעו את העם בכך שהפגינו נגד הרפורמה - ולא חלילה יוזמי ההפיכה המשפטית ומקדמיה, ככה זה בעולם ההפוך של "הפטריוטים".
קיש הלך, אבל "אחים לנשק" נשארו על המוקד - ואם עד עתה עסקנו בתעמולה, האייטם הבא היה כבר בבחינת רשע טהור. מגל מציג "כתבת יח"צ בערוץ תבהלה 12" שהעלתה על נס את התרומה של אחים לנשק לכיתות הכוננות בצפון. היה גם ניסיון נואל לחשוף כביכול איזו "אמת" אודות אחים לנשק בעזרת "תחקיר" שבו סיפרה מי שביקשה לתרום לחמ"ל האזרחי שלהם, שהתרומות היו חייבות לעבור דרך הארגון (הגיוני בסך הכל. לא רוצה לתרום דרכם? יש עוד דרכים לתרום לחיילי צה"ל).
למה רשע? כי במשך דקות ארוכות התחרו ביניהם חברי הפאנל במי ישתלח יותר בארגון שתורם לא בסתר. הם גינו את רדיפת הפרסום, כביכול של אחים לנשק, אבל התעלמו מהעיקר: החמ"ל האזרחי תרם ציוד כיבוי אש, מציל חיים, לכיתות הכוננות בצפון, ביום שבו דחתה ועדת הכספים, בשליטת הקואליציה, את הדיון בהעברת תקציב חירום ללוחמי האש בצפון, בעודה חומסת עוד 17 מיליון שקל לקייטנות עבור הזרם הקיצוני של מערכת החינוך החרדית והלא מפוקחת.
מה עושים כשחרפתה של ממשלת נתניהו כה גדולה? משתלחים באחים לנשק. בכלל נדמה שהארגון הזה מוציא את שופרותיו של נתניהו מדעתם. שוב ושוב חוזרים בפאנל על כמה שהארגון הזה מלא בכסף. יכול להיות שזה נכון, אבל ראשית - מדובר בכסף שהוא מתרומות, ושנית, לממשלת ישראל יש הרבה יותר כסף מאשר לאחים לנשק - ובכל זאת הארגון הזה מתייצב למען עם ישראל בכל חזית שהממשלה ברחה ממנה והעדיפה להפנות את הכסף לשימור הקואליציה.
פיוס היסטורי מעלי אקספרס
תקצר היריעה מכדי למנות את חצאי האמיתות, לעתים גרועים משקרים מוחלטים, שהצליחה תוכנית "הפטריוטים" להציג במשך שעת שידור אחת בלבד, אבל הנה דוגמה לטיפול בנושא אקטואלי. דווח בערוץ על הסכם פיוס היסטורי, שנחתם לכאורה בין חמאס לרשות הפלסטינית. לפי הדיווח, ההסכם נחתם בסין ואפילו הידיעה של ערוץ 14 עצמו הסתייגה מהתוכן וציינה שאפשר שמדובר בניסיון לרצות את המארחים הסינים ולא בהסכם ממש.
למגל זה לא שינה. יש לו תזה להוכיח, שהחברים של ציפי לבני מהרשות הפלסטינית גרועים באותה מידה כמו חמאס. הטענה הזאת היא לגיטימית לכשעצמה וראויה לדיון מעמיק יותר מאשר התבססות על "חצי פייק", כך גם הטענה של יותם זימרי על כך שגופי הביטחון של מדינת ישראל מונעים מהציבור מידע על מחבלי פתח שמעורבים בטרור, אבל גם כאן - זימרי מותיר את ההאשמה החמורה באוויר, מציג אותה כעובדה מבלי שיסביר על מה הוא מתבסס.
אלה רק דוגמאות שמעידות על כך שגם מי שיתיישב מול התכנית עם אג'נדה ימנית שפויה שמבקשת לאתגר את הלך הרוח ששולט ברוב אמצעי התקשורת, יתקשה למצוא בה את מבוקשו. היא לא מכבדת את צופיה אלא רק מחלצת מבין החדשות את מה שמתאים לאג'נדה: אפילו לא לאג'נדה הימנית אלא רק לזו הביביסטית. אבל העובדות לא חשובות, חשובה רק השורה התחתונה, הנחרצת, המוכרת לצופה יהדות בשקל, פטריוטיות בשנקל וכובעים בשבעים ומשהו שקל. או במילותיו של ידידיה מאיר, שביקש לשבח את עצמו (במשפט ששמע מפי אחת הנוכחות בערב שארגנה חסידות חב"ד): "אתם מלמדים אותנו איך לראות טלוויזיה".
אכן כך הוא: הפטריוטים אכן מנסים להמציא את האקטואליה מחדש, חבל רק שזה כרקוויאם לדיון אמיתי, ענייני, מכובד ומכבד בענייני השעה.