זה היה ניצחון גדול לנתניהו, אולי גם למדינת ישראל. למה הראשון הוא בטוח והשני הוא רק בחזקת "אולי"? תכף ננסה להיכנס בעובי הקורה, אבל קודם כל על מה שהפך, עם כל דקה של תשואות חברי שני בתי הנבחרים של ארצות הברית, לנאום חייו של נתניהו.
עוד לפני שנדרשים לרטוריקה, צריך להכיר בכך שנואם שסוחט עשרות "סטנדטינג אוביישן" מקהל שומעיו, אפילו אם מדובר בחלק מהתרבות האמריקאית כפי שהיא באה לידי ביטוי מעצרות בחירות ועד למופעי הטפה דתיים, עשה את העבודה בגדול - ונתניהו של הנאום הזה, עשה אותה ועוד איך. אחר כך אפשר לבדוק את התגובות - ומה שאירע אתמול היה לא פחות ממדהים: ניסיתי לצפות בתגובות במקביל, בארבעת הערוצים 11-14, מי היה לדעתכם הערוץ שהתפעל הכי פחות מהנאום? לא תאמינו, אבל זה היה דווקא ערוץ 14.
ראשית, נאום נתניהו נפל קרבן לפורמט השידור: הוא שודר במלואו בתכנית החדשות בהנחיית מגי טביבי, אבל זו מיהרה להעביר את השידור לאולפן הפטריוטים בהנחיית ינון מגל. מגל משום מה בחר לחבוש כובע שמביע תמיכה בטראמפ עם ציון ספרות השנה העברית (הבאה, שבה יתקיימו הבחירות). וכך הזמן שהיה אמור להיות מוקדש להתפעלות "בוזבז" על הצגת המשתתפים, על משפט קצר של התפעלות מפי אחד מהם ברוח: "נאום של מי שהיה יכול להיות נשיא ארה"ב" ואז מעבר למה שנע בין התפעלות מתונה לביקורת טיפשית, כמו זו של עירית לינור שקבלה על השימוש בבדיחה השחוקה (צודקת) בעניין התרנגולות ורשת קנטאקי פרייד צ'יקן.
ניסיתי להבין את הווליום הנמוך של מי שגאים בכך שהם מדבררים את ראש הממשלה בשוטף והגעתי למסקנה כי ככל הנראה כשאתה משתמש בסופרלטיבים ממשפחת "אשרנו שזכינו" בכל ערב נתון, הרי כשקורה כבר משהו שמצדיק קריאות התפעלות, מתברר שאלה הפכו לקלישאות שחוקות.
"מרחיב את הלב"
לכן עברתי מיד אל הערוץ המושמץ ביותר על ידי סביבת נתניהו, ערוץ 12, שבו התחרו מי שנוטים לבקר את ראש הממשלה בשגרה, במחמאות. ירון אברהם: "נאום מצוין!", דנה וייס: "נתניהו נואם דגול!", עמית סגל (אצלו ההתפעלות צפויה יותר, כמובן): "היו לנתניהו ארבעה נאומים בקונגרס, זה היה הטוב שבהם!" וערד ניר סיכם: "מרחיב את הלב... לפחות את כישלון ההסברה פתרנו בערב הזה!".
מי קלקל מעט את השורה? דווקא יאיר שרקי, שאמנם פתח במשפט עליו הקפיד לתת את הקרדיט לאופירה אסייג: "מה ששלו, שלו", אבל אחר כך הוסיף באותה נשימה: "הפער בין המילים למעשים הולך ומתחדד". זה היה האות לכמה משפטי ביקורת בכל זאת, בעניין החטופים, בעניין לקיחת האחריות כפי שהתבטא בהצגת הדברים, כהיסטוריון ולא כמי שעליו רובץ חלק מרכזי באחריות למחדל ועוד - אבל לרגע נדיר אחד הצליח נתניהו לגרום אפילו לגדולי מבקריו להיאלם. לכן אתרום גם אני סופרלטיב קטן משלי: לא פחות ממדהים.
קדם להישג הזה הישג משמעותי לא פחות: במשך שעה שלמה, שידרו ארבעת ערוצי החדשות המרכזיים בישראל (אליהם אפשר להוסיף גם כמה ערוצים קטנים יותר, מערוץ החדשות ברוסית ועד ל-i24) רק את הנאום הזה. זה אומר שהרייטינג המצטבר של הנאום היכה כל גמר מקודם לעייפה של תכנית ריאליטי פופולרית. זה לכשעצמו מטורף.
היה יכול להיות ראש ממשלה נהדר
והייתה כמובן גם הרטוריקה המשובחת שהוליכה מנשוא לנושא, תוך הדגשת אלמנטים חשובים למאזין האמריקאי (וחלק גם לישראלי), של מי שמכיר את הקהל הזה טוב מכל אחד אחר. לא נתעכב כאן על כל הסעיפים שהוליכו מעירור תיעוב על זוועות החמאס שסיימה בנועה ארגמני, לגבורת חיילינו (תכף נשוב אליהם) ומשואה (האב השכול יחיאל לייטר) לתקומה, השבחים לביידן לצד העקיצה לקאמלה האריס, הקישור בין סיוע צבאי מאסיבי לסיום המלחמה ועוד.
על מה כן נתעכב? על השימוש המופלא, לא פחות, שעשה נתניהו בשקפים וקטעי וידאו במצגת שלו. הכיצד? (והרי לא היו כאלה בהגדרתם בנאום!) פשוט מאוד: הצגת האורחים שהביא עמו, במקומם.
יסלחו לי חיילי צה"ל הגיבורים שכבודם במקומם מונח, הערכתי אליהם נתונה מראש וגבורתם ראויה לכל שבח, אבל הם לא נבחרו להיכלל במשלחת אלא בשל היותם אביזרים: האתיופי, המוסלמי והנכים. כך גם באשר לנועה ארגמני ולאיריס חיים (בכוונה נבחרה אם שכולה שמסמלת לצד מעשה נועז של בנה וגורלו הטראגי, גם פשלה צבאית נוראית - סמכו על נתניהו שלא הוא האיש שפרט כזה יחמוק מעיניו), כך אירע שבשעה שנתניהו מגדיר (בצדק רב!) את תומכי חמאס במערב כ"אידיוטים שימושיים", הוא עשה שימוש ציני לא פחות באנשים שפותו לרגע להאמין שהוזמנו לאירוע בזכות עצמם ולא בזכות מה שהם מייצגים.
אז כן, זה היה נאום משובח - גם לנתניהו וגם לאינטרס הישראלי, זה היה נאום שהניח את כל הז'יטונים על ניצחון טראמפ בבחירות (כאן כבר יש אלמנט של סכנה), זה היה נאום שהצליח להשכיח לרגע, כפי שציין שרקי, שהוא מתכתב מצוין עם הנראטיב, אבל לא בהכרח עם המציאות (שבה אין עדיין ניצחון, אין עסקת חטופים ויש קריסה רבתי לא רק של הכלכלה, אלא גם של הרוח האזרחית בצפון ובדרום).
זה היה נאום טוב עד כדי כך שבסיומו התבקש לשאול מדוע הנואם המופלא הזה, שמפגין כזו עוצמה ונחישות, לא שוקל כניסה לפוליטיקה כדי להנהיג את עם ישראל נוכח האתגרים שהוא כה מיטיב לזהות - שכן היה יכול להות ראש ממשלה נהדר. ואז להתפכח ולהיזכר שהנואם הענק הזה הוא ראש הממשלה בפועל לאורך רוב שנות הדור האחרון ושלמרות זאת אנו רחוקים מאוד מלברך על שהחיינו והקימנו והגיענו.