ספורטאים רבים פרצו לתודעה של אזרחי ישראל באולימפיאדה האחרונה. שמות דוגמת שרון קנטור, תום ראובני, ענבר לניר, רז הרשקו ואחרים הפכו בין לילה מאלמוניים לכאלה שכמעט כל אדם בישראל למד להכיר.
אחד מהאנשים שעשו קפיצה קדימה אינו ספורטאי בהווה. הוא יושב בעמדת השידור, ואף על פי שהוא מפרשן כבר שנים, נדמה שאילן גזית עבר לקדמת הבמה רק בפריז. שופט ההתעמלות אמנם מפרשן כבר אולימפיאדה שלישית ברציפות בערוץ הספורט, אבל הפעם נוכחותו בלטה במיוחד. ההנגשה שלו לענף לא פשוט כבשה צופים רבים. רגע לאחר שנחת תפסנו אותו לשיחה על ארטיום דולגופיאט, דור ההמשך בהתעמלות והסיבה המפתיעה בגינה החליט שלא לשפוט במשחקים האולימפיים.
אילן, היית פרשן בריו ובטוקיו, אבל עושה רושם שהפעם באמת נכנסת ללב של הצופים הישראלים.
"כבר בריו היו תגובות טובות. בטוקיו הייתה אולימפיאדה ללא קהל ושונה, לכן היו פחות תגובות, אבל הפעם האהדה הייתה מטורפת. הרבה מאוד אנשים צפו בגמר של ארטיום, הבנתי שהיה רייטינג גבוה ובתקופה שברירית כל כך זה היה אסקפיזם".
ספר על תגובה מייצגת.
"בשיא הצניעות, אומר קיבלתי מאות תגובות מאנשים שאני לא מכיר בכלל וזה היה מאוד נחמד. התגובות היו מפרגנות ואמרו לי שסוף סוף מבינים מונחים מעולם ההתעמלות. וכמובן שהיו את הציוצים בטוויטר שהילדים שלי הראו לי. זה הפך להיות קטע".
הסברת את האהדה, אבל ההתלהבות גם נבעה מכך שפשוט חזית איפה וכמה נקודות יירדו לכל מתעמל ומתעמל.
"הייתי מתעמל בעברי בנבחרת ישראל ואני מבין את התחושות שלהם. אחר כך אימנתי, אפילו היה לי מתעמל באולימפיאדת ברצלונה ואני שופט כבר המון שנים. בגיל 18 כבר הוכתרתי כשופט הבינלאומי הצעיר בעולם. מ-2016 אני בקטגוריה הכי בכירה ובין עשרת השופטים הכי בכירים בעולם, כמובן שאני מבין את הדברים הללו".
אז השלב הבא הוא דמות בבובה של לילה?
(צוחק) "בכיף, אם זה מה שהם רוצים אין לי בעיה עם זה".
"שופט תקוע באולם ההתעמלות. רציתי לראות את המשחקים"
אתה שופט באליפויות עולם, למה לא באולימפיאדה?
"אני בוחר שלא לשפוט למרות ההצעות להיות שופט ראשי. אני בוחר לפרשן מכיוון שאני חולה ספורט ואני רוצה אקרדיטציה של מדיה כדי להיכנס לכל ענפי הספורט ולהיכנס לכל התחרויות. אם אני שופט אני בעצם תקוע רק באולם ההתעמלות. זו הסיבה הראשונה. הסיבה השנייה היא שאני עובד בערוץ הספורט הרבה שנים, נהנה להיות חלק מההפקה המדהימה הזו וזכיתי להיות מהחוויה".
בוא נחזור לרגע לארטיום. כמה חששת במוקדמות אחרי התרגיל שפספס?
"מאוד חששתי. ההערכה שלי לפני היציאה למשחקים הייתה שהוא יקבל 14.6, כי שפטתי אותו כמה ימים לפני היציאה והוא לא היה טוב. שבועיים לפני אליפות ישראל הוא היה מדהים והערכתי שהוא יקבל 14.6 כדי להיכנס לגמר. כשהוא עשה תוצאה נמוכה יותר מאוד חששתי. למזלו ולמזלנו גם אחרים פספסו בענק".
מתי נשמת לרווחה?
"כשכל היפנים לא הצליחו. עשיתי הערכה מי יכול לעבור את ארטיום, כי יש כאלה שידענו שיש להם דרגת קושי גבוהה. ברגע שהיפנים נפלו היה ברור שהוא בפנים. זה מראה כמה ארטיום טוב, כשגם ביום בינוני שלו הוא נכנס לגמר ואחרים צריכים להיות מצוינים כדי לעבור אותו".
הרבה ישראלים משוכנעים בגללך שהוא היה ראוי לזהב על חשבון יולו.
"אני לא היחידי שאומר את זה, כל השופטים הבכירים בעולם אומרים את זה. אני רוצה טיפה להנמיך את הלהבות. כל השופטים ששפטו הם חברים טובים שלי, אלה אנשים שאני הולך איתם שלושים שנה וחלקם חברים כמו משפחה. אני לא חושד חלילה שרצו לדפוק את ארטיום באופן מכוון או בקטע של אנטישמיות, זו פשוט טעות אנוש. כולם יודעים שהם עשו טעות".
אתה מרגיש מהם שהם מבינים שהם טעו?
"אני לא צריך להרגיש, אני מקבל הודעות מהם. כבר בזמן אמת זיהיתי שדרגת הקושי צריכה לרדת. שופטי הדרגה שגו, כי אם היה להם ספק, ובטוח שהיה להם ספק כי הוא כופף רגליים, הם היו צריכים להוריד את האלמנט ולחכות לערעור של יולו. אז היו יכולים להסתכל בוידאו. יולו היה צריך לעמוד על 14.5 והוא אפילו לא היה נכנס למדליות".
ארטיום לא היה יכול לערער?
"אין אפשרות כזו כי הערעורים לא היו נגמרים. מתעמל יכול להגיש ערעור רק לגבי עצמו, אבל עכשיו אני מגיש בקשה לאיגוד הבינלאומי לשנות את החוקה".
מה הכוונה?
"מעל השופט הראשי יש שופט שנקרא סופרוויזר, ומעליו יש עוד שופט ראשי של כל התחרות. הבקשה שלי היא שאם הם רואים שהייתה שגיאה הם יוכלו להתערב ולשנות את הציון, כי כיום הם יכולים להתערב רק אם יש ערעור".
אתה רואה המשכיות לענף בארץ?
" ליהיא רז עשתה תחרות מאוד יפה והייתה ממש על הקשקש. אני לא רואה בבנות יורשת לליהיא. בבנים אני מקווה שארטיום יהיה כשיר, הוא אומר שהוא רוצה להמשיך ללוס אנג'לס ואני מקווה שהגוף שלו יאפשר לו להחזיק מעמד עוד ארבע שנים. להגיד שאני רואה עוד ארטיום בדרך? אני לא רואה. ארטיום ושטילוב הם מתנה שהייתה לישראל, עלו לפה בגיל צעיר. סרגיי וייסבורג עיצב אותו, הוא מאמן אדיר. לא רואה כישרון שיחליף אותו. מבחינתי הוא הספורטאי הכי גדול בישראל בכל הזמנים".
מה אתה חושב על הקאמבק של סימון ביילס?
"ההתרסקות שלה בטוקיו היא דבר חיובי לספורט. העובדה שהיא עמדה מול כל העולם וחשפה שיש לה בעיה מנטלית, אלה בדרך כלל דברים שלא מדברים עליהם, בוודאי שלא ספורטאים ברמה הזו. היא אמרה לכולם 'בעצם אני פצועה, אבל לא פיזית אלא נפשית'. בהתחלה שאלו איך היא עושה את זה ופורשת באמצע, אמרו שהיא פרימדונה, אבל זה התברר כלא נכון ונתן לגיטמציה לספורטאים שעומדים בלחצים גדולים גם להודות שהם צריכים הפסקה. היא לקחה פסק זמן של שנתיים וחזרה בהדרגתיות. כשחזרה במבחנים לפני המשחקים האולימפיים היא הייתה מעולה, יותר טובה ממה שהציגה בפריז. חשבתי שהיא תיקח בהליכה אבל זה לא קרה. נהניתי לראות אותה באולימפיאדה הזו כי ראית עליה שהיא נהנית, שהיא מחייכת, שכיף לה ושהיא מפרגנת למתחרות שלה".
כמה שונה הייתה התחושה בגלל המצב בארץ?
"מבחינת הישראלים, אין ספק שבגלל התקופה שבה אנחנו נמצאים היה חשוב להוכיח, להניף את הדגל, ללכת בראש זקוף ולהראות שעם ישראל חי. הנה אנחנו, לפני האויבים שלנו, בני אדם שרוצים להילחם על מגרש הספורט עם הרוח הספורטיבית וזה הוכיח את עצמו. אלה המשחקים הכי טובים שלנו, אם אלה הספונסרים האדירים, הוועד האולימפי וכל הצוותים הפיזיולוגים והפסיכולוגיים. דווקא בגלל המצב הקשה אני חושב שזה היה ניצחון אדיר שלנו ושיש לנו נבחרת מרשימה בכל המקצועות. אף אחד במשלחת לא שכח את החללים ואת החטופים. אורן סמדג'ה הוא הדוגמה הכי טובה. אני בכיתי כשפלצ'יק זכה וראיתי את אורן, הוא עם ישראל.
"מנקודת מבט עולמית, אלה היו המשחקים הכי שמחים. בכל אירוע היה צבע, היו מוזיקה מדהימה והופעות וראית המון תיירים שהולכים שמחים. אני מסיר את הכובע בפניהם וחושב שאחרי שבטוקיו לא היה קהל כולם באו ורצו לשמוח. אני בא ממשפחה של אבא צרפתי, החיבור שלי עם פריז גדול וזה היה אידיאלי בשבילי. אני חייב לציין גם את הפרטנר שלי עמיחי שפיגלר, שבא מהכדורגל, יודע לתת את הווייב ובעצם נותן לי פס לגול. מה שלי נותר זה רק להבקיע".