האמת היא שהטור הזה אמור היה להיות בכלל על טקס הנעילה של המשחקים האולימפיים בפריז, אלא שכמעט שעתיים לתוך האירוע הגרנדיוזי כבר היה קשה להחזיק את העיניים פקוחות. בשלב מסוים בחלק האומנותי של הערב עלה על הבמה בסטאד דה פראנס מין גרסה צרפתית של חנן בן ארי, מינוס הגרוב האמוני, והחלטתי לזפזפ בין הערוצים השונים. נפלתי על התכנית "אברי ושרקי", שם דיברו על ריאיון ששודר במהדורה המרכזית עם "המפקד והלוחם שכולם חייבים לשמוע".
שרקי הסביר שמדובר בריאיון של 18 דקות ולכן הם יראו "רק" ארבעה קטעים ממנו - המון בכל קנה מידה - ולאחר מכן הם ינהלו דיון עם ארבעה פאנליסטים באולפן על הריאיון עצמו. מדובר באירוע חריג גם במונחים של הקידום העצמי של קשת. בדרך כלל כשבאולפני החדשות מפמפמים קטעים בצורה כזאת המטרה היא לעורר עניין בתכנית כלשהי: בדרך כלל כזאת שכוללת מפורסמים סוג ז' שרים בתחפושת של חיות או ירקות. נראה שהפעם מדובר בקידום של המרואיין עצמו, שגלעד טרח לספר שסופג נאצות מבחילות ברשתות החברתיות.
"המפקד והלוחם שכולם חייבים לשמוע" אליבא דאברי ושרקי, הוא תת אלוף דן גולדפוס, בקרוב אלוף דן גולדפוס, לאחר שיתפוס את מקומו כמפקד הגיס הצפוני. חדשות 12 הקדישו לריאיון עם מפקד אוגדה 98 היוצא כ-30 דקות ברוטו, כולל יציאת פרסומות מוזרה בה יונית לוי הבטיחה כי אחרי הפרסומות נשמע את השאלה שכמעט הביאה את המרואיין לדמעות (אין כמעט, או שדומעים או שלא, זה חדשות או דרמה רומנטית?).
גולדפוס זכור לרובנו מאותו נאום מפורסם, בו הוא דרש ממנהיגי המדינה להיות ראויים ללוחמי צה"ל. הרמטכ"ל הרצי הלוי נזף בגולדפוס בעקבות אותו נאום, מה שלא הפריע לו לקדם אותו לדרגת אלוף מספר חודשים לאחר מכן. מכיוון שעם כל הכבוד ליכולתו כנואם או מרואיין, גולדפוס הוא קודם כל לוחם ומפקד - ואי אפשר להתווכח עם התוצאות של הלחימה של עוצבת האש בעזה במהלך המלחמה. האוגדה חיסלה אלפי מחבלים בחאן יונס, שבתה עוד מאות, והשמידה עשרות קילומטרים של מנהרות טרור פעילות - דבר שהקל על כוחות הביטחון להחזיר חטופים חיים הביתה. מעל ל-180 חיילים שלו נהרגו בלחימה, ומעל ל-3,000 נפצעו. קטונתי מלתת ציונים להתנהלות של גולדפוס במלחמה, אבל נראה על פניו שמדובר בסוג המפקדים שחיילים יודעים שהם יכולים ללכת אחריו בעיניים עצומות, ואימהות יודעות שהן יכולות להפקיד את גורל בניהן בידיו.
אלא שזו לא ביקורת פיקודית, אלא ביקורת טלוויזיה - ומבחינה טלוויזיונית קיבלנו כמעט 20 דקות של תשדיר תעמולה למנהיג הבא של ישראל, או לכל הפחות של צה"ל. פעמיים בריאיון גולדפוס עצמו דיבר על החשיבות של לשאול שאלות קשות, ואמר שזה מה שמאפיין את דור הלוחמים המצויין של היום. הוא קרא "לפקפק בדרך", והבהיר את החשיבות הערכית של הטלת ספק. ומהצד המראיין? ניר דבורי נראה יותר כמו יו"ר חוג המעריצים של גולדפוס, ולא כמו כתב צבאי ותיק שיודע לשאול את השאלות הקשות, או אפילו הבינוניות.
גולדפוס אמר את כל הדברים הנכונים, גם כמפקד וגם כמנהיג מדיני פוטנציאלי. הוא הסביר שלהתנהל במוסריות זו לא חולשה, אלא חוזקה. דיבר על החשיבות בשמירה על ערכי המדינה הדמוקרטיים, והזכיר שאסור לנו להפוך לחמאס בעצמנו. יחסית לאיש צבא, זה לא מעט. גם ההצהרה שלו על החשיבות של החזרת החטופים שהיא לפיו "משימה עילאית, ערכית ומוסרית". כשהוא דיבר על המחויבות שלו למדינה, קשה שלא להאמין לו, בעיקר כי אנחנו רוצים שאלה יהיו המנהיגים של הכוחות שלנו בשדה הקרב. מפקדים שפועלים מאהבת המדינה, ולא משנאת האויב.
מהצד השני, דווקא לגולדפוס שמקדש את החשיבות של "לשאול שאלות קשות" מגיע מראיין יותר ענייני. נראה שניר דבורי, כמו לא מעט כתבים צבאיים, לא עומד בפני קפה שחור. כי מה עושה יותר טוב על הנשמה מלשתות משקה רותח באפוד מלא ב-40 מעלות חום בנגב המערבי? התופעה הזאת, של לשתות קפה עם גנרל, אולי מצטלמת טוב, אבל היא הקריפטונייט של העיתונאים הביטחוניים ששוכחים שתפקידם הוא לסקר ולבקר את אותם גנרלים, ולא להסתחבק איתם. וכך, ניר דבורי הפך לעיתונאי ש"שכח" לשאול את גולדפוס איך הוא "שכח" את ניר עוז ב-7 באוקטובר.
כן, חלקנו לא שכחנו. בתחקיר עיתון הארץ של יניב קובוביץ וניר חסון מאפריל האחרון נחשף כי "גולדפוס, שלקח אחריות על אזור ניר עוז, הודה בשיחות סגורות כי שכח לשלוח אליו כוחות. יתר על כן, גם כשצה"ל השיג שליטה בכמה מהיישובים סביב, הוא הוסיף להזרים אליהם כוחות והותיר את ניר עוז בלא סיוע. למעשה, כוחות הביטחון הראשונים נכנסו לקיבוץ רק לאחר שמחבלי חמאס סיימו את משימתם ושבו לעזה". במילים אחרות, הפיקוד קיבל החלטה להגן על מוצבים צבאיים על חשבון אזרחי עוטף עזה. ספציפית, את קיבוץ ניר עוז פשוט שכחו. יש להבהיר שלא מדובר באיזה ז'רגון צבאי מסובך. שכחו במובן הבסיסי ביותר.
גולדפוס שכח מקיומו של הקיבוץ לכאורה, ולכן לא הגיע אליו. שבע שעות לאחר שהמחבלים של חמאס כבשו את הקיבוץ, הגיעו לניר עוז כוחות משטרה. בשלב זה כבר רבע מתושבי היישוב נרצחו או נחטפו. בתחקיר של הארץ מצטטים קצין בכיר שאומר כי "כל ההתנהלות של הפיקוד הבכיר שהיה בשטח הלחימה צריכה להיות חלק משמעותי בתחקירים של האירוע". בינתיים, הפיקוד הבכיר רק מחליף תפקידים ומתקדם בתוך הצבא.
האם גולדפוס באמת שכח את ניר עוז? אולי זאת הגזמה של הקצינים שהתראיינו לתחקיר? אולי נעשה לו עוול ענק? בכל זאת, מדובר בקצין הבכיר ביותר שהצטרף ללחימה במספר מוקדים שונים בבוקר של ה-7 באוקטובר. אולי יש לו הסבר אחר לאיך במשך שבע שעות חלפו לוחמי צה"ל על פני הקיבוץ ולא הושיעו אותו? את כל השאלות האלה לא שאל ניר דבורי, ולא מקוצר זמן כאמור, וגם לא מחוסר שיתוף פעולה.
גולדפוס הגיע לדבר בצורה הפתוחה ביותר, דבורי פשוט בחר לא לשאול אף שאלה קשה, ובכך בעצם השאיר את הכתם שדבק בו. במידה וגולדפוס מכחיש את הטענות נגדו, תן לו להתבטא בנושא. במידה והוא מודה שהוא שכח את ניר עוז, האם זה לא מספיק כדי לעצור את הקידום שלו? האם זו לא זכות הציבור לדעת במובן הבסיסי ביותר של המושג? ולסיום, שאלת בונוס: לאור העובדה שמדובר בריאיון בניחוח יחצני מפוקפק, מדוע בקשת 12 מתעקשים לקדם אותו כל כך?