נלך ישר לשורה התחתונה: יאיר שרקי ועוד כמה דומים לו (מיד נסביר) הם עצם בגרונו של ראש הממשלה, הרבה יותר מאשר אלף "אמנון אברמוביצ'ים". למה? כי אמש בתכנית "חמש עם", הפעם בהגשת גיא פלג (שמגיש מעת לעת גם את "שש עם", נא לא להתבלבל), הגן שרקי על ראש הממשלה. מבולבלים? נתחיל בעובדות: באולפן התעורר דיון הנוגע למגעים לעסקת החטופים. הדיון לא חרג מהפורמט שאליו כבר התרגלנו, לצערנו - החל בעדכון על מצב השיחות, עד כמה שדיווח כזה יכול להיות מדויק, אחר כך חיווה כל אחד ממשתתפי הפאנל את דעתו וכך הלאה, ככתוב: ראינו כבר מאות פאנלים שכאלה.
בשולי הדיון התעורר ויכוח מר, כלומר מר בסטנדרטים של שני אנשים עדינים כמיכל פעילן יאיר שרקי (למען הסר ספק, הדברים נאמרים לזכותם, בעידן שבו נדמה כי מי שמנצח בוויכוח הוא הצועק חזק יותר). פעילן היא הכתבת המזוהה ביותר עם נושא החטופים ועם משפחותיהם, כמתחייב מכך, היא שטחה את טענותיה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. שרקי התרעם - הוא הזכיר שחמאס הוא שמחזיק בהם ואליו יש להפנות את הטענות ולא לנתניהו, שלו (על פי שרקי) יש סיבות ביטחוניות כבדות משקל להתנגד לעסקה. פעילן לא ויתרה - לדידה גם אם שיקולי נתניהו עמו, לפחות שיגיד שהוא ויתר על החטופים. שרקי התקומם נוכח האמירה הנחרצת - וכך הלאה.
יש לציין כי שרקי היה בדעת מיעוט בפאנל, שרוב משתתפיו היו מאוחדים בדעה שנתניהו הוא שמטרפד את העסקה, בכך שהוא מציב בכל פעם תנאי חדש כעיקרון ביטחוני בל יעבור. לא דעה חדשה באולפני הטלוויזיה, בלי קשר לשאלה האם היא נכונה או לא.
דבר אחד בטוח: לו אני מלשכת ראש הממשלה, חזקה עלי שהייתי מרוצה. למה? כי בניגוד לחלק מהקולגות שלו, אפילו באותה מערכת חדשות, שרקי לא נחשד כמי שמדקלם מסרים מטעם "סביבת נתניהו". אלא שממש משום כך, בהפוך על הפוך, הוא צריך להדאיג אותו.
המפלג הלאומי
המקום לדאגה לא איחר לבוא, כי מיד אחר כך עבר הדיון לעסוק בנושא אחר: מתן האחריות לשרת התחבורה מירי רגב על טקס הזיכרון לציון שנה לטבח ה-7 באוקטובר. נניח רגע לדיון באולפן: הפקדת רגב על הטקס היא מסוג ההחלטות שנדמה לפעמים כי הן נלקחות במכוון ובמודע רק כדי לפלג, לסכסך ולהפיק מכך הון פוליטי.
לא מדובר פה ברצון לזכות בפירגון, כבוד ומעמד - כמו למשל בשינוי הפורמט של טקס הדלקת המשואות, שהפך מחגו של יו"ר הכנסת למפגן האדרה ל"אבי האומה". כאן יש נעיצה של סכין בלבבות דואבים, פגיעה מכוונת באנשים שחוו זוועות ואובדן קשה מנשוא, קהילות שעוד לא התחילו להשתקם, כשהתועלת היחידה היא העמקת הקרע ויצירת פילוג וסכסוך, שלתחושתם של הסובבים את נתניהו מועילים לו מבחינה אלקטורלית.
בהתחלה היה נדמה ששרקי שוב עומד לצדד בעמדת הממשלה. על פי מקורותיו - כך ענה לאחר שפלג דרש לדעת - יהיה טקס עם נאומים ולא טקס מוקלט ללא קהל. פלג לא ממש האמין, אולי בצדק - הן מדובר (בהכללה כמובן) בקהל העוין ביותר לנתניהו ושריו. התעמתות פומבית מולם, אפילו באמצעות נאום בטקס זיכרון, היא משהו שנתניהו לא יכול להרשות לעצמו "בזמן צפיית שיא".
לשדר או לא?
ואז אמר שרקי את המשפט שהיה צריך להיאמר כבר מזמן במערכות החדשות, לא רק במערכת חדשות 12, אלא גם באלה של הערוצים 11 ו-13: "זמן צפיית שיא?" תהה שרקי: "אם אכן כל מה שיתקבל הוא קלטת ערוכה, לא צריך לשדר את זה. זה לא טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות. לא חייבים לשדר".
שרקי צודק כמובן, אבל מבלי משים הוא הציב את הקו מטר אחד קדימה, במקום שבו היה צריך להיות מוצב כבר מזמן, עת הפך ראש הממשלה את הופעותיו בתקשורת לנאומי בחירות. זוכרים? תחילה ללא מתן זכות לשאלות, אחר כך עם מענה לשאלות, אבל שחלקן מוזמן מראש. תמיד בזמן צפיית שיא, אף פעם לא בצורה של ריאיון באולפנים הישראלים (אלא אם כן אתם מחשיבים את ערוץ-החצר שלו).
במקביל הוא מרבה להתראיין אצל גורמי תקשורת בחו"ל, כאלה שלא מסוגלים לחשוף "אי דיוקים" בדברים (בעצם, למה לרכך? לרוב מדובר בשקרים בוטים שתוכננו בקפידה) בזמן אמת, אלא רק באיחור של יומיים-שלושה (כפי שעשה המגזין "טיים" רק בשבוע שעבר). התקשורת הישראלית נופלת בכל פעם בפח הזה ומשדרת את דבריו עד תומם, תמיד רק אחרי מה שנתפס כהצלחות, כהישגים - מחילוץ בני הערובה ועד לחיסולים מוצלחים, ואף פעם לא אחרי אירועים קשים.
הבעיה היא שכל עוד אומרים את הדברים הכה ברורים האלה פרשנים שחשודים מראש באי-אהדה (בלשון המעטה) לנתניהו, נקרא להם בשם הגנרי "אברמוביצ'ים ודרוקרים", תומכיו יכולים למשוך בכתפיהם ולהמשיך הלאה - הן מראש לא חשבו שהם ישבחו את ראש הממשלה.
ברגע ששרקי, האיש שרק כמה דקות קודם לכן יצא להגנתו (שוב, בלי קשר לשאלה האם היה צדק בדברים שעליהם חזר שוב כחלוף שעה, במהדורה המוקדמת), תובע מהערוץ שלו להחרים את טקס הזיכרון (כלומר: אם זה ייערך ללא קהל ויכלול רק נאומים מוקלטים), הרי שגם אנשים הנמנים על המרכז החמקמק שבין הגושים האלקטורליים הגדולים, מאזינים. חלקם ודאי מהנהן בראשו.
עכשיו נותר רק לראות האם הערוצים החופשיים בישראל (לפחות כל עוד הם כאלה), ימשיכו להתמסר מרצון למופעי התעמולה בדמות מסיבות עיתונאים עקרות מכל ערך חדשותי, או שמא יפנימו שאת הדברים שאמר שרקי על הטקס המיועד, ראוי ליישם כבר עתה.