"פאודה שינתה את חיי. אנשים בפינות נידחות בחו"ל זיהו אותי. הייתי בשוק"

הסצנה המונומנטלית שבה הסתיימה העונה הרביעית של "פאודה" היא אחד הנושאים שכוכב הסדרה דורון בן דוד נדרש אליהם בלי הרף כשהוא מסתובב ברחוב. "זה כמו נבואה שהגשימה את עצמה. זה מטורף, לא מפסיקים לדבר איתי על הסצנה הזו, על זה שנפצענו שם, שעידן עמדי נפצע שם, זה מטורף הדבר הזה".

ובטח גם שאלו אותך כל הזמן מתי תהיה עוד עונה.

"כן, כל הזמן שואלים אותי. הייתי השבוע בהפגנה ולא מעט אנשים ניגשו ושאלו אותי מה קורה עם פאודה. אז אמרתי להם את מה שכבר יצא לתקשורת - שאנחנו מתחילים לצלם בקרוב את העונה החמישית".

ואתה לא סקרן לדעת איך העונה הזו תהיה תחת הצל הכבד של 7 באוקטובר?

"כן, יהיה מאוד מעניין לראות מה יהיה. הכול הרי מאוד רגיש ונפיץ. כל העיניים עלינו. זה יהיה מאוד מעניין ויהיה מאוד כיף לקחת חלק בדבר הזה".




צפו למעלה בריאיון המלא עם דורון בן דוד

אפשר להאזין לריאיון גם בספוטיפיי

אחרי שכיכב על מסך הטלוויזיה ב"פאודה", "שעת אפס" ו"מנאייכ", השחקן הנפלא דורון בן דוד (43) חוזר לבמות התיאטרון. בימים אלו הוא משתתף בהצגה חדשה ומסקרנת "עד שהמוות יפגיש בינינו" בתיאטרון באר שבע, שעוסקת באלמנה צעירה שמגלה דרך חברו הטוב של בעלה כי לפני מותו בעלה השאיר "צוואה" מיוחדת וארגן לה שלושה דייטים עם גברים בניסיון למצוא לה זוגיות לאחר מותו. ההצגה נכתבה ובוימה על ידי דפנה זילברג, שלקחה השראה מסיפורה האישי, לאחר שבעלה העיתונאי נבו זיו נפטר בגיל 40.

"אני הבנתי שברגע שהם הבינו שאלו הרגעים האחרונים של נבו, הוא זרק לה 'אני רוצה לכתוב מחזה שהגבר מנסה למצוא לבת זוג שלו אהבה אחרי לכתו'. מה שהבנתי מדפנה, היא נבהלה אבל התעשתה ואמרה לו 'יאללה, בוא נלך על זה' ואז הם התחילו לעבוד על זה ודפנה ונועה לזר-קינן כתבו את ההצגה המדהימה, המרגשת והמצחיקה הזו".

אתה לא עושה הרבה תיאטרון בדרך כלל.

"נכון. אני עושה הרבה טלוויזיה. אני זוכר שקיבלתי את ההצעה ממנה להשתתף בהצגה. היא שלחה לי את המחזה, ביקשה שאקרא ואגיד לה מה אני חושב. הגעתי הביתה, היו לי שעתיים פנויות, ישבתי וקראתי, ולא הפסקתי לבכות. מהעמוד הראשון לא הפסקתי לבכות לרגע. לפני שסיימתי לקרוא כבר כתבתי לה 'אני עושה את זה, אני חייב לעשות את זה'. וכך קרה".

מה תפס אותך כל כך?

"קודם כל זה פורט על המיתרים בצורה ריאליסטית ומרגשת כל כך. זה תפור כל כך יפה ואנושי. כבר בכתיבה זה תופס אותך. זו גם הצגה מאוד מצחיקה, בעיקר ההתחלה, ובדרך כלל קל מאוד להכניס אגרוף לאדם כשהוא פתוח, ואתה פתוח כשאתה צוחק. זה עובד הרבה יותר מדרמה חזקה וזה כנראה מה שתפס אותי. אני שמח שאני שם".

איפה תפס אותך 7 באוקטובר?

"בבית. יום לפני כן הייתי ביום הולדת של חברה וחזרתי הביתה ב-2 לפנות בוקר. התחילו האזעקות ב-6:30 ולא ידעתי כל כך מה זה. חשבתי שתכף זה יסתיים ונוכל לחזור לישון. זה הלך והתעצם. זה התחיל עם הרקטות, ואז חשבנו שכמה מחבלים בודדים נכנסו, ואז גילינו שזה אלפי מחבלים שנכנסו לקיבוצים, ואז גילינו על מסיבת נובה. זה רק הלך וגדל. זה נראה לא הגיוני, אתה אומר לעצמך 'אני בסיוט? איפה אני? מה קורה פה בכלל?', אני לא חושב שאני מעכל את הדבר הזה. אנחנו מעכלים את האירועים שקרו אבל לצערי הרב אנחנו נתקלים בעוד אירוע ועוד אירוע, וזה כל כך מורכב. אנחנו נמצאים בתקופה חרא ואני לא באמת יודע איך אנחנו נצא מזה".

עד כדי כך?

"אתה יודע איך נצא מזה? זה יחלוף בטוח, כמו כל דבר. גם השואה חלפה וגם האסונות הכי גדולים. הכול זמני ויעבור, השאלה איך אנחנו נהיה ואיך נגמור".

יש לא מעט אנשים שעזבו את המדינה כדי לתת לילדים שלהם עתיד אחר.

"אני יכול להבין אותם. בהתחלה היה לי קשה לשמוע את זה אבל עכשיו אני יכול להבין אותם. חזרנו לא מזמן משבועיים בארה"ב והייתה לנו חוויה מדהימה. ראינו שאנשים חיים בכיף, בטוב. אנחנו באמת נמצאים במצב חרא. אנחנו משפחה מלוכדת ורחבה, זה לא שנעשה רילוקיישן, אבל אני יכול להבין אנשים שעוזבים את הארץ".

לא קשה לך עם זה שהילדים שלך צריכים להיחשף לאסונות כאלה?

"קשה מאוד לעטוף אותם כדי שהדבר הזה לא יעבור אותם".

איך הסברת להם?

"הילדים שלי גדולים. אנחנו לא יותר מדי מתעסקים בזה, אבל בימים הראשונים שאחרי 7 באוקטובר הייתי ליד הילדה הקטנה שלי, ישנתי לידה, הסטתי את המחשבות שלה לדברים אחרים. אני מתאר לעצמי שזה ישרוט אותם, אני לא יודע מה תהיה התוצאה, אני מקווה שנוכל לתת להם עצות טובות בעתיד ואנחנו מרפדים אותם בצורה כזו שתהיה פגיעה כמה שיותר קטנה".

כאמן, מה עשית אחרי 7 באוקטובר?

"במקצוע כלום, אבל עבדתי קצת בהסברה. לא היה לי מה לעשות בבית אז מצאתי לעצמי עיסוק. צילמנו סרטונים לעוקבים שלי מרחבי העולם. ניסיתי ליצור תמונה בהירה יותר כי הם מקבלים תמונה אחרת לגמרי. בגלל זה המצב גם נראה ככה. בנוסף, אשתי ואני קצת התנדבנו, עשינו גם מופעי אימפרוביזציה לחיילים. זה יצר לי כמה עוגנים שייצרו אצלי סוג של ביטחון".

איש ההפקה של 'פאודה' מתן מאיר נהרג בעזה. ספר קצת עליו.

"מתן נהרג בתחילת המלחמה. זה היה שוק. הוא היה בנאדם שאני לא מכיר מישהו שיכול להגיד משהו רע עליו. הוא היה אדם שנעים להיות לידו, אדם מקסים, זו הייתה אבידה קשה באותם ימים".

וכמובן אי אפשר שלא לדבר על עידן עמדי, חברך ל'פאודה', שנפצע בעזה.

"זה היה חתיכת פצצה לפרצוף. במאי 'פאודה' רותם שמיר צלצל אליי ואמר לי 'אחי, עידן עמדי נפצע קשה. אני אדבר איתך' - ואז הוא ניתק. ואני נשאר עם הדבר הזה ולא מבין - כמה קשה, מה קרה, האם הוא ייצא מזה? אז היו לי כמה ימים של שאלות ודליתי פרטים מאנשים שקרובים אליו והבנו שהוא נפצע קשה, הלכנו לבקר אותו. אין מה להגיד על הגיבור הזה. ברוך השם הוא יצא מזה, הוא עדיין יוצא מזה, יש לו כוחות אדירים. אני חושב שאת רוב העבודה הוא עשה. אני לא מפחית ממה שהרופאים עשו, אבל יש לו כוחות שבזכותם הוא התגבר והתחזק".

אתם בקשר? מה שלומו?

"הוא בסדר. היה בניתוח השבוע. הוא סיפר לנו על אותם רגעים בעזה. לי קשה לשמוע את הדברים האלה. אני לא הייתי לוחם. שמע, זה נס. הוא היה יכול להיהרג".

כמה 'פאודה' שינתה את חייך?

"מאוד. עד אז עשיתי תפקידים יחסית קטנים עד שהגיעה פאודה ושינתה את כל התמונה. זה כמו להתבשל ולהתבשל וברגע אחד זה התפוצץ עבורי. אחרי שפאודה יצאה, התחילו לזהות אותי גם בחו"ל. זה הבהיר לי כמה הדבר הזה מצליח. זה מטורף וזה עד היום. הסתובבתי במקומות נידחים ואנשים זיהו אותי. הייתי בשוק, הייתי המום. בכל מקום שאני הולך באים אליי אנשים ואומרים לי 'אתה הבחור מפאודה?'. אני אומר להם 'כן' והם בשוק. זה הבהיר לי כמה זה גדול. פה בארץ זה בכלל סיפור אחר. כולם מדברים על זה".

מה הם רוצים לדעת?

"הכול. אפילו למה אנחנו לא נכנסים לעזה".

איזו סצנה הכי אהבת?

"נראה לי סצנת הסיום של עונה 4. היוצרים קראו לה 'סצנת האמבטיה'. היה גם מאוד קשה לצלם אותה. הם היו צריכים ליצור גשם אז הם הקיפו את המתחם הזה בהמון ממטרות שהעיפו עלינו מים והיינו צריכים לשכב חצי-מתים עם עיניים פקוחות ופה פתוח כשכל המים נכנסים לנו לאוזניים, לאף ולפה. ברמה שהיינו צריכים לעצור כל רגע כי כמעט נחנקנו. זה היה באמת מלחיץ כבר. הם רצו שהמצלמה תעלה למעלה ואנחנו מרגישים שאנחנו נחנקים. זה היה מאוד קשה. לי ולעמדי כמעט היה גם היפותרמיה שם כי זה גם צולם בחורף, היינו ספוגים במים, וזה היה מטורף. היה לנו קפוא שם".

כמה אתה דומה לדמות שלך 'סטיב'?

"אני לא חושב שאני דומה לסטיב, אבל אני מביא לכל דמות שאני עושה דברים מהמקומות האישיים והאפלים שלי. סטיב זה אני באיזשהו אופן. גם לייבו מ'מנאייכ', גם אמיר מ'שעת אפס'".

חיבבת את לייבו, השוטר המושחת שגילמת ב'מנאייכ'?

"מאוד. חיבבתי מאוד את הדמות. אני לא אומר שככה צריך לפעול אבל אהבתי לשחק אותו. אהבתי את הלונה פארק הזה. זו חגיגה מאוד גדולה".

דיברת בעבר על כך שבעבר כשלא הייתה לך עבודה - היו לך חששות כלכליים. זה עדיין קיים אצלך?

"כן, זה עולה לפעמים. זה עלה עכשיו, לאחרונה, לפני שחזרתי קצת לעשייה. אתה לא יודע מה יהיה, אין דברים קונקרטיים. צילמתי במכה גם את 'רוקדים עם כוכבים', 'מנאייכ', והייתי בכל חור. העשייה בישראל מול העשייה בחו"ל - התגמול הוא שמיים וארץ. חשבו שאני עובד כל הזמן ושאני מרוויח המון. זה ממש לא ככה. הייתה לי תקופה שישבתי בבית הרבה זמן ותהיתי מה אני הולך לעשות, מה הדבר הבא. לשמחתי יצרתי לעצמי בסיס, שזה קורסים למשחק שאני עושה. זה ממלא אותי כלכלית ומקצועית. זה מספק אותי ואני מת על זה. מעבר לזה, אני עדיין עושה את 'שיחות עם הברמן', מופע בידור מצחיק מאוד. אני חייב לציין שדווקא במקומות האלה, המחשבה הדואגת עולה, אבל אני נותן לעצמי לשהות במרינדה הזו. אני לא ממש דואג כי אני יודע שבאיזשהו שלב אני אפתור את זה ואני אעבוד. אני לא נלחץ".

זה מקצוע מלחיץ.

"אני לא מתייחס לזה ככה. אני חושב על מה אני יכול לעשות הכי טוב ואיך אני יכול להשתפר במה שאני עושה. יש הרבה אנשים שהולכים לאודישנים ואז הם מחכים בציפייה דרוכה עד לקבלת תשובה. באיזשהו שלב אני שחררתי את זה. אחרי האודישן, אני לא חושב על זה יותר, לא מתעסק בזה יותר. אני מנסה בבית להבין איפה הייתי פחות טוב לעומת האודישנים הקודמים ואיך אני משפר את עצמי באודישן הבא. שיפרתי את עצמי והתחילו להגיע תשובות חיוביות".

וכשאתה לא עובר אודישן אתה מתבאס?

"אני מתבאס, וזה בסדר, אבל תלוי איזה אודישן. יש אודישן שאני לא מתבאס".

יש אודישן שממש רצית אותו ולא קיבלת אותו?

"כן, לעונה שלישית או רביעית של 'פארגו'. עשיתי עוד שני אודישנים שאני מחכה לתשובה לגביהם. אם אני לא אתקבל אני מאוד אתבאס, אבל אני נותן לרגשות לעלות, לעבוד איתן קצת ולא לעשות מהכול דרמה. כנראה אני לא צריך לעשות את זה אם לא אתקבל. בסוף תמיד אני מקבל משהו שהוא הרבה יותר מדויק לי. לפעמים מדויק לי עכשיו לשבת בבית עם הילדים אז אנצל את הזמן הזה להיות עם אשתי מיטל, להיות רגוע, לבשל".

דיברת כמה פעמים באומץ גם על התקפי החרדה שלך. קיבלת תגובה על החשיפה הזו?

"כן, לא מעט תגובות. אתה נותן לגיטימציה לדברים, הם באים בקלות. הם עוברים בקלות. כמו שאתה נותן לרגשות לעלות. קיבלתי תגובות של אנשים שמזדהים, שמבינים".

היו גם תגובות שהופתעו איך 'סטיב' או 'לייבו' מדבר על התקפי חרדה?

"כן, אני לא האמנתי. לא הצלחתי להבין את זה. אבל זה הכי אנושי שיש, אתה מזדהה עם הדבר הזה, זה מקרב".

אתה עדיין מתמודד עם התקפי חרדה?

"כן, אבל פחות. זה קורה, בטח".

יש תפקיד שאתה ממש רוצה אותו?

"תמיד רציתי לשחק דמות של בעלת מוגבלות פיזית או אוטיזם. זה מעניין לראות את זה, זה דורש ממך קצת יותר והחקירה של הדבר הזה זה הדבר שהכי מעניין אותי. עבודת השולחן יותר מעניינת מללכת לצלם".

כשהלכת להשתתף בהצגה החדשה בתיאטרון באר שבע, עשית תחקיר כלשהו?

"לא כל כך. יש דברים שהם קצת יותר קרובים אליך נפשית אז אתה כן יכול לזהות את זה ולשלוף את זה מהמגירות של המקומות האפלים, אז לא עשיתי איזו עבודת שולחן מטורפת, אבל העבודה בחזרות הייתה העבודה החשובה. שם קיבלנו את רוב המידע מדפנה זילברג, מהסיפורים שהיא סיפרה לנו על אלמנות, על דברים שהיא חוותה עם הילדים שלה".

על מה אתה מתחרט?

"אני לא חושב שיש משהו שאני מתחרט עליו".

לא הציעו לך אף פעם תפקיד שהתבאסת שלא לקחת?

"לא. הכול לשמחתי היה מדויק".

ומה החלום הגדול שבא לך להגשים?

"שכל החטופים יחזרו הביתה. זה החלום הגדול שקיים אצל רבים מאיתנו. שהם יחזרו למשפחות שלהם כי זה קורע ללב לראות את הדברים האלה. ברמה האישית אני חושב שאני חי את החלום עם המשפחה שלי ואנחנו בדרך טובה ואני חולם שיהיה לנו איזה בית עם גינה, שיהיה לנו מקום להיות בו בהרמוניה, ולהמשיך לעשות את מה שאני עושה. אני אוהב את מה שאני עושה, אני אוהב את המסע הזה, אני ממש רוצה להמשיך איתו. ולעשות תפקידים מאתגרים. אני רוצה גם לביים".