מפגש פסגה: עדן חסון וששון שאולוב בדואט "לב שביר"

את עוד שניה הולכת.
אולי הפעם לתמיד.
אז מה שווה לי שתבואי
עוד לילה אחד.
אין לי מה להפסיד
מה הבאתי עליי?

אני סוגר ת'מזל שלי,
בנשים אחרות כבר אין אמונה.
רק את היית לי,
אוקיינוס של שקט וים השראות
אבל זה לא הולך.
ומישהו חייב לעצור את הכל.

ואם נגמרנו כבר יותר מאלף פעמים
אז איך עדיין את נשארת,
מנסה להאמין
שאפשר לחיות אחרת
בבדידות של תל אביב,
אבל כמוני את נשברת.
כי בסוף כל לב שביר
איך בסוף כל לב שביר.

את כל הזמן בורחת,
למקומות רעים.
זה לא מוזר לך שנשמת אותי כמו מטורפת שנים.
ופתאום זה נגמר.

כי את מושכת אותי היום,
אולי יותר מתמיד,
והכוח הזה שלך עליי
שגורם לי כל פעם לחשוב על עתיד.
אבל זה לא הולך.
ומישהו חייב לעצור את הכל.

ואם נגמרנו כבר יותר מאלף פעמים.
אז איך עדיין את נשארת
מנסה להאמין.
שאפשר לחיות אחרת
בבדידות של תל אביב,
אבל כמוני את נשברת
כי בסוף כל לב שביר.
איך בסוף כל לב שביר.

ואם יום אחד תהיי של מישהו אחר.
בחיים לא אסלח לעצמי
כי אני זה שויתר.
ואם השם יפגיש בינינו
ונהיה סתם שני זרים.
הנשמה שלי תתרסק
כי בסוף כל לב שביר.

ואם נגמרנו כבר יותר מאלף פעמים,
אז איך עדיין את נשארת
מנסה להאמין.
שאפשר לחיות אחרת
בבדידות של תל אביב.
אבל כמוני את נשברת
כי בסוף כל לב שביר.
איך בסוף כל לב שביר.

אני אוהב רק אותך,
עד אחרון הימים
אפילו שרע לנו כך,
אני שלך לעולמים.
כי בסוף כל לב שביר.