שר התרבות והספורט מיקי זוהר הוא פוליטיקאי מזן נדיר יחסית, בטח יחסית לכרם הביאושים של הממשלה הנוכחית. באופן חריג וכמעט בלתי נתפס, השר זוהר מתעקש מאז שהוא מונה לתפקיד לעבוד. כלומר, ממש לעשות דברים שקשורים למשרד שלו. להבדיל משרים אחרים הוא לא משתמש בתפקיד שלו כדי להתעופף בעולם ולהסתחבק עם פונקציונרים מקבילים בקוקטיילים מושחתים, אלא אשכרה יושב במשרד שלו ומתעסק בתקציבים ובתכניות רגולטוריות של עולמות הספורט והתרבות המקומיים.
לא עם כל הפעולות שהוא עושה חייבים להסכים. למעשה, חלק מהפעולות שלו - בעיקר בענייני תרבות - נגועות בפופוליזם זול. הוא חתום על כמה מינויים מבישים, וניסיון לרפורמה פוליטית בתקציבי הקולנוע שלא הייתה מושכת עוד ישבן אחד לאולמות, אבל בהחלט נתנו לו כמה נקודות אצל הבייס. ובכל זאת, ביחס לשאר חבריו לממשלה, הוא אחד מהשרים היחידים שאפשר ממש לדבר איתם על מה קורה במשרד שלהם והוא ידע את התשובה. מדהים כמה הרף שלנו נמוך.
אלא שיש משהו מוזר יותר אצל מיקי זוהר, וזה שהוא לא חושש להגיד את האמת. למען הסר ספק, הכוונה היא לא שכל מה שהוא אומר זו אמת לאמיתה - בכל זאת פוליטיקאי - אבל כשהוא רוצה להתייצב מול התקשורת ולחשוף את המציאות כמו שהיא, הוא לא מפחד. לא מהמצביעים של הליכוד, לא מחבריו לממשלה ואפילו לא מראש הממשלה. ביום שלישי האחרון הוא עוד ניסה להתחמק מלדבר על נושא החטופים בזמן ריאיון לליאל קייזר בכאן 11, אבל אתמול משהו נפתח בו, והלכה למעשה הוא הודה שממשלת ישראל אחראית לרצח ששת החטופים. בלי להאשים את היועמ"שית, המפגינים בקפלן או את התקשורת. מדינת ישראל אחראית. ממשלת נתניהו אחראית. האמת כואבת, אבל זו האמת.
נראה שגדעון אוקו, שהנחה את "תוכנית חיסכון" בחדשות 12, כל כך הופתע מהתשובה של זוהר שהוא לא כל כך ידע איך להגיב לה. הם צפו יחד בדברים הכואבים של הורי החטוף הרש גולדברג-פולין, שהאשימו את מקבלי ההחלטות במות בנם, ואז זוהר אמר: "בהרכנת ראש אני אומר למשפחה היקרה הזאת שאנחנו מקבלים את האחריות על מה שקרה. האסון הזה, של רצח ששת החטופים, נפל במשמרת שלנו גם כן. במסגרת האחריות הזאת צריך להבין שקבלת ההחלטות היא בסופו של יום לא פשוטה, ויש בה גם מחירים. זאת אומרת שכן, יכול מאוד להיות שיכולנו להציל את החטופים, אני לא אומר שלא". אוקו מבקש לחדד עם השאלה "יכולתם להציל אותם", וזוכה לתשובה מצמררת: "אני אומר חד משמעית שכן. אבל יכול מאוד להיות שהיה שם מחיר כבד מדי".
זוהר ממשיך ומסביר את המחירים שהממשלה מסרבת לשלם, כשבראש ובראשונה עומדת הכותרת "סיום המלחמה". זה כביכול דיון לגיטימי. משוואה מתמטית. בצד אחד חיי אדם, מצד שני עוד מוות. המילים נאמרות בקור רוח מצמרר. זוהר מבין את המשמעות של המילים שלו. הוא לא מתייפייף. הדברים האלה מצטרפים למילים שאמר זוהר כמה שעות קודם ברדיו קול ברמה: "אין ספק שהלחץ הצבאי מסכן חטופים... אף אחד לא חושב שהחטופים שלנו נמצאים במצב טוב… הם בסכנה מתמדת כל עוד הם שם, בטח כשיש אש ותמרות עשן סמוך אליהם. זו המורכבות הקשה של המלחמה הזאת. אבל אין מה לעשות. זו המציאות שנכפתה עלינו".
"אין מה לעשות", טען השר זוהר בבוקר, ואז הבהיר ש"חד משמעית יכולנו להציל אותם". זה נשמע כמו דבר והיפוכו, אבל במציאות הביביסטית זה דווקא אותו דבר. "יכולנו להציל אותם" - והמערכת הביטחונית בעד, והציבור בעד, והקהילה הבינלאומית בעד, ואפילו ההלכה היהודית בעד, אבל זה היה גובה מחיר פוליטי - אז "אין מה לעשות".
השורה התחתונה די ברורה. זוהר לא צריך שקפים מרשימים כמו ראש הממשלה. הוא אומר בצורה רהוטה וקוהרנטית את מה שצריכים לדעת כל אזרחי ישראל: הממשלה החליטה לוותר על חיי החטופים כדי להמשיך במלחמה, שהאסטרטגיה המוצהרת היחידה שלה היא שאסור לה להיגמר. מלחמה שגובה מחירים כבדים. אנחנו שומעים כל יום על עוד חייל יפה שלא יחזור הביתה לאמא, או על עוד חייל מילואים שלא יכיר את הבן התינוק שלו. זה שובר את הלב. אנחנו לא שומעים כמעט על אלפי הפצועים בקרב כוחות הביטחון. על עשרות אלפי האזרחים שנהרגו בעזה בכלל אין מה לדבר.
אפשר היה להחזיר את החטופים. אפשר היה להציל את הרש. אפשר היה להציל את עדן. היה אפשר להציל את אורי. היה אפשר להציל את אלכס. היה אפשר להציל את אלמוג. היה אפשר להציל את כרמל. חד משמעית. זה לא אני אומר, אלא שר בכיר בממשלה. אחד שאי אפשר להאשים אותו בשנאת ביבי או בניסיון להפיל את הממשלה.
עיקר הריאיון של זוהר במהדורה המוקדמת של חדשות 12 עסק בכלל בקריאה שלו להקמת ממשלת אחדות. למה לא באמת? בוא גדעון סער, בוא אביגדור ליברמן, בוא יאיר לפיד, בוא בני גנץ, בוא גדי איזנקוט - בואו חברים ותחלקו איתנו את האחריות על 101 החטופים שאנחנו לא מתכוונים להחזיר בעסקה. תהיו חתומים על האש והגופרית שנטיל על עזה, בזמן שילדים ישראלים נמקים שם במנהרות. בואו לחלוק איתנו את כתבי האישום בהאג, בואו תצטרפו אלינו בזמן שאנחנו מאשימים את היועמ"שית ואת התקשורת שתמכה בהתנתקות ברצח החטופים. בואו, אחדות, יחד עם בן גביר וסמוטריץ', גוג ומגוג. לא ברור איך כל חברי האופוזיציה לא קופצים על ההזדמנות להיות חתומים במשותף על המחדל המוסרי הגדול ביותר בתולדות המדינה. לא ברור איך בוז'י הרצוג לא מתבייש להציע בעצמו הצעות לאחדות שכזאת.
אלא ששום דבר לא באמת יכול לרגש אותנו בימים האלה, אפילו לא שר בממשלה שאומר בפה מלא שאפשר היה להציל את החטופים. הפכנו לקהי חושים. יותר מדי אסונות בפחות מדי זמן. הלב עסוק בכאב, אין לנו כח אפילו לזעום. ולכן, דקה אחרי שהשר זוהר פשוט מבהיר שהפקרת החטופים למותם היא החלטת ממשלה מודעת, גדעון אוקו כבר עבר להתחנף לשר על ההצלחה של הנבחרת הפראלימפית בפריז כאילו הוא בעצמו אימן את מורן סמואל ועמי דדאון. "החדשות הטובות" הן שעם כל הצעירים שאיבדו איברים במלחמה הזאת, בטוח נוכל להצמיח עוד ספורטאים מצליחים למשחקים הפאראלימפיים בלוס אנג'לס עוד ארבע שנים. מי אמר שאין חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך במלחמה הזאת? עוד הצלחה גדולה לממשלת הימין על מלא מלא.