אין אכזרית יותר מה"שגרה" שאנחנו חיים בתוכה כבר שנה. אפילו הדילמה אם לשדר או לא לשדר תוכניות "קלילות" בזמן מלחמה כבר בכלל לא עולה. אולי דווקא בגלל שהטרגדיה כל כך קרובה הביתה הפעם. אני צופה בפרק בזמן שאני יודעת שבן דוד של נועם נפל בעזה. מסתכלת על גיא זו-ארץ, רואה כאב מאחורי החיוך, ונזכרת שהאחיין שלו נרצח בנובה.
שידור פרק של האח הגדול כבר לא נראה חסר רגישות כשהטרגדיה נוגעת גם בכוכבים והמנחים. מה שבטוח, בשום מדינה מתוך העשרות שבהן משודרת התוכנית הזו לא נידונו השאלות ההזויות שאדם צריך לשאול את עצמו בזמן שהוא מנסה לצפות בה.
עכשיו לא נותר לנו אלא לשאול את השאלה למי "מגיע" לזכות במיליון, בסך הכל, אחרי ההדחה של דאאאני, נשארו בבית 5 אנשים, שכולם טובים ולכולם מגיע.
נועם, הילד הטוב והתמים שבסך הכל רוצה לשבת עם המקובלים במאחורה של האוטובוס בטיול השנתי. נועם הוא הזוכה הקלאסי של האח הגדול, יובל מעתוק עם שרירים ושפם, מאד ישראלי, קצת תמים, בעל אופי פשוט. מגיע לו לזכות, לא? כי למה לא? למרות שאני חייבת להודות שקצת מדאיג אותי שנועם תולה כל כך הרבה מהשווי האישי שלו במקום שבו הוא יסיים בבית. מישהו צריך להסביר לו שזו לא שיטה מדעית לכמת איכות של בני אדם.
גם יוסי הוא ילד טוב ואינטליגנטי שבא ממחסור - בכסף, בביטחון, באהבה עצמית - נשוי לאסתריקה ובן של אמא קארין שרק ההופעה שלה אתמול בפרק גרמה לי לרצות לתת לו מיליון. איזה אישה מצוינת נטולת זיוף. לא פלא שיש לה בן כזה מוסרי, שכל העונה היה שם בשביל כולם, על חשבון עצמו. יוסי, שבא בגישה אולד סקול - ומטרתו הייתה תמיד לעשות את הדבר הנכון במקום להשתלט על נראטיבים כדי לבלוט במצלמות. מה, לא מגיע לו?
גם לאור מגיע - הוא עבד קשה כל העונה, סיפק לנו רגעים - מה, לא מגיע לו? מה רע בגבר ישראלי שאין לו כוח לחפירות אבל מחכה למסיבות של עופרה באותה דבקות שהוא מייחס למילות הקידוש בשישי?
ופרידה שלנו, חזקה מהרוח (אבל רק באוגוסט כשהאוויר עומד), פרידה שנפלה בכל שטות נשית שאפשר ליפול בה, נכנסה לשלושה רומני-אח גדול בעונה אחת, עבדה בהעצמה, ריחפה כמו פיה כל העונה. מה, לא מגיע לפרידה "אלה לא היו שלוש פעמים שהתאהבתי, זו הייתה עבודה פנימית שמתדייקת מפעם לפעם ואז מגיע המוצר המוגמר"? לא מגיע לפרידה "נראה לי אני בזוגיות אח גדול, אלא אם כן יש עוד כניסה בדרך, אתה רוצה שאני אבדוק גם אותה?" מה, לבחורה המתאהבת הזאת, שבשם שלה כבר מופיעה המילה "פרידה" לא מגיע לזכות? מגיע.
והדר, כפרה עליה, שכמובן לא יפרגנו לה את הזכייה כי לאבא שלה יש כסף והיא לא "צריכה" אותו - היחידה ששמרה כל העונה על אינטגריטי, הייתה נאמנה לעצמה, דוגמה ומופת לביטחון עצמי אמיתי עם היכולת להודות בטעות, להתנצל, להיות פגיעה. הדר, שהצליחה לעשות את הלא ייעשה ולזכות בליבן של שתי הנשים שלא סבלו אותה מתחילת העונה, כולל מלאני - אתם יודעים כמה זה קשה? רק על זה מגיע לה מיליון. רק לפני שבועיים יכלה להתעלף בבית ולאף אחד לא היה אכפת, ועכשיו שני אנשים בו זמנית מכינים לה קפה. מה, לא מגיע לה מיליון? מגיע.
הקונצנזוס אומר כבר חודשים שהפייבוריטים לזכייה הם אור או פרידה, אבל זו עונה לא צפויה. יוסי הוא זה שקיבל את הכרטיס הראשון לגמר, ובמציאות שלנו יכול מאד גם להיות שהטרגדיה של נועם תשפיע על ההצבעות שלו ותזניק אותו למקום הראשון.
ולנו לא מגיע? אתם חושבים שהיה קל? ועכשיו קל? זה לא פשוט לצפות באח הגדול בשבוע האחרון לפני הגמר. לא פשוט בכלל. ניסיתם לצפות פעם בצבע מתייבש? בווילון מתנפנף? בסבתא שלכם סורגת מפית במסרגה אחת? אז כזה. אם לא המחשוף המטייל של לירון, אני נרדמת בשניה שהאח מכריז על המשימה האחרונה של העונה, שהיא איננה משימה אלא מעשה אונן הפקתי שאמור "לסכם" לצופים את מעלליו של כל דייר באמצעות חדר שמוקדש כולו ל"תהליך" של כל אחד מהדיירים שנשארו אחרונים בבית, עם ווייס-אובר. זה כמו לבוא להשקה של קרם פנים חדש ולשמוע את המנכ"ל מדבר על הרבעון האחרון המוצלח של החברה בלוויית מצגת פאוור פוינט.
איך יכול להיות שהאח הגדול קיימת כבר כל כך הרבה שנים ואף אחד עוד לא עשה משהו עם הסוף של העונה? יש כל כך הרבה פתרונות אפשריים - אחד מהם הוא להשאיר עשרה דיירים בשבוע האחרון ולהדיח כל יום אחד, עד הגמר. רק המתח של שבוע כזה יכול לייצר סיפורים וריבים לעוד עונה. מה הבעיה, לא הבנתי. מילא הדיירים, להם מחכה פרס - במה פשענו אנחנו, שהחלק הכי מעניין בפרק היה אירוע התוכן השיווקי שבו הדיירים קיבלו שוב חבילות עם בגדים בצבע בז' על גווניו, ונאמרו משפטים כמו "אמאל'ה, זה הכי את", או "חזק מאד, כן, קטלני ברמות".
למי אני רוצה לתת את הפרס? להדר. אבל נראה לי שאני די לבד עם זה. למי מגיע? לכולם. לכל מי שהצליח לשרוד את השלושה חודשים האלו מגיע לזכות, ולא בגלל שהם ענו יפה לשאלות של ערן סוויסה. תכל'ס, פשוט ככה אני רואה את החיים. הם כל כך קשים, שכל מי שמצליח לשרוד אותם ולהישאר תפקודי - נחשב הצלחה. ציפיות נמוכות, רבותיי. אם הצלחתם לקום בבוקר, לעשות כמה דברים, להצחיק שני אנשים, ולהגיע לערב ללא נזקים - זה יום מעולה.
ככה יש להסתכל גם על ה"מגיע" של הזכייה באח הגדול. כולם מגיע רק משום שהצליחו להגיע שפויים (יחסית) אל קו הסיום. איפה המחשוף האינטראקטיבי של לירון יהיה בשמלת גמר, זה כל מה שאני רוצה לדעת, ולהגיע גם לסוף היום הזה. כי מגיע גם לי.