יוצרת הקולנוע והטלוויזיה המוערכת וזוכת הפרסים אורנה בן דור, מביאה באומץ למסכים כבר ארבעה עשורים נושאים שנויים במחלוקת, מציבה את האישה הישראלית במרכז השיח התרבותי והלאומי ומזוהה עם השיח הפמיניסטי כבר משנות ה-80. בשיחה אישית בתכנית "פרונטלית", עם ד"ר מישל שטיין טיר היא דיברה בכנות נפש על יצירה קולנועית, פמיניזם ופוליטיקה - והחיים בין "מעושרות" ו"פריפריה אימפריה" לשואה והעיסוק בהתאבדויות.
בן דור מספרת גם על השבר הגדול שחוותה מאז טבח ה-7/10 ואמרה: "כולנו עברנו שנה טראומטית בצורה מטורפת, שבה ביום אחד הפסקתי לעבוד. ניסיתי לעשות כמה סרטים ולא צלחתי. האשמתי את כל העולם כשאני יודעת שאני אשמה. שנה שלמה שאני יושבת בבית, משחקת במשחקי מחשב וכל הזמן רואה חדשות.
"כשעברתי את החלק הארי של הדכאון נסעתי לברלין, שם חיה בתי. שם פתאום היה לי שקט. הצלחתי לחזור לקרוא וחזרתי לכתוב והבנתי מה הפרוייקט הגדול שאני צריכה לעשות אותו. לזה הצטרפו עוד שני סרטים - הכל כמובן קשור לאנטישמיות. זה כי ב-7/10 ברגע אחד הפכתי מישראלית ליהודיה. ההורים שלי היו יהודים גלותיים. אבא שלי היה קצין בצבא אבל גם ילד שגדל בשואה במחנה ריכוז - וזה היה לחם יומי. אני לעומת זאת אמרתי - אני ישראלית, מחוספסת וצועקת את מה שאני רוצה להגיד. ואז, בשבעה באוקטובר, פעם ראשונה שפחדתי פחד מוות. נכנסתי לנעליים של ההורים שלי, להרגשה של 'זה יכול לקרות לי'.
"מה זה המשפט הזה בכלל 'בארי נכבשה'? מה זה נרצחים נערים נערות כשהם רוקדים?! מה זה הדבר הזה? איך זה יכל להיות? אנחנו המדינה הכי חזקה בעולם. ביום אחד התרסקתי וזה לקח זמן להבין מה קורה לי. בברלין יש פרפסקטיבה. דיברתי גרמנית וחשבתי על אותם יהודים שאני דורכת עליהם עכשיו במדרכות. פגשתי המון חבר'ה ישראלים שעזבו את הארץ - העידית של האומנים ושל האינטלקטואלים. זה עצוב הדימום הזה של אנשים טובים מישראל - לא מדברים עליו מספיק. השיחות היו על אובדן של תחושת בית, כי זה לא רק שהתקיפו אותנו. שנה קודם זה היה ההפיכה המשטרית וכאן אני רואה מדינה שלא אכפת לה ממני ואם כל כך לא אכפת לה ממני אז יכולים גם לכבוש את יפו, ששם אני גרה, לחטוף אותי ולעולם אף אחד לא יעשה שום דבר כדי להציל אותי. בגלל זה החלטתי להתעסק באנטישמיות כי כמובן לצד זה רואים את "From the river to the sea" וכל הדברים האיומים האלה ואז אתה גם רואה מה קורה בעזה וזה קשה, למרות שאני חשבתי בכמה חודשים הראשונים שלא אכפת לי. יצא לי לראות את החומרים הכי קשים שהסתובבו כאן ולילות שלמים לא ישנתי.
"ואז נהיינו מדינה שאני לא מכירה אותה - שלא אכפת לה ממני, שלא אכפת לה ממי שאכפתי לי ממנו ושעושה דברים מאד מאד קשים, שקשה לי איתם למרות שאני חושבת שהפלסטינים עשו דברים מחרידים. כשאת מתחילה לראות חדשות לא בארץ ואת רואה גופות של ילדים - אני במשבר זהות. אני לא יודעת מי אני".
היא סיכמה את דבריה באמירה: "אני מרגישה שהגורל שלי תלוי בזה שהחטופים יחזרו לארץ, כי אחרת אין לי מה לחפש כאן. זה קריטי להחלטה אם להשאר כאן - כי אם זה לא יקרה אני לא אשאר כאן. המדינה בגדה בי".
רוצים לראות עוד פרקים ותכניות של וואלה +? הורידו ללא עלות את אפליקציית וואלה + לטלוויזיה החכמה שלכם ותוכלו ליהנות מעוד המון תכנים מעניינים ומגוונים.
ערוץ וואלה+ משודר גם בסלקום TV, פרטנר, יס + וסטינג TV.
אורנה בן דור: ב-7/10 הפכתי מישראלית ליהודיה. הפרוייקטים הבאים שלי יעסקו באנטישמיות
24.9.2024 / 8:41