על מה נלך בשבוע הבא, יקירתי?

"עובדה" של אילנה דיין ששודרה אתמול (שני) בערוץ 2, ו"העין השלישית" של עינת פישביין שתשודר היום באותו ערוץ, עוסקות באותו נושא – הפצת סמים קשים דרך "כספומטים" בלוד, מדינת הסמים. לבד מהבחירה התמוהה לשדר שני משדרים כאלה יום אחר יום (שנראית יותר כמו ניסיון חסימה וזובור שעושה דיין לפישביין), מדובר בהזדמנות פז לבחון את הפורמט הישן והמבוסס של "עובדה" מול תוכנית התחקירים החדשה של פישביין, שיוצריה היו מגדירים אותה בהחלט כחדשנית.

ההבדל העיקרי בין "עובדה" ל"העין השלישית" דומה למדי להבדלים בין שתי הפרסונות הטלוויזיוניות – אילנה דיין ועינת פישביין. דיין עובדתית, מקובעת, יש שיאמרו "אובייקטיבית" (למרות שתמיד תעדיף לצלם מתוך ניידת המשטרה, תרתי משמע), ובעיקר אינה מניחה לרגשותיה להנחות את עריכת הכתבות. פישביין, לעומתה, אמוציונלית, ניידת, מחבבת את השוטטות בסימטאות, את העמידה לצד סוחר סמים או נרקומן.

גם דרך הפעלת המדיום של שתי התוכניות שונה - דיין מייצרת כתבות תחקיריות וחובבת צילום יציב ומועמד היטב שהחריגה היחידה ממנו היא צילומים ממצלמות נסתרות, מהסוג הרועד והמטושטש. "העין השלישית" מתקדמת יותר מבחינה אסתטית. המצלמה מרחפת תמידית בחלל, עוקבת אחר פישביין, מעיזה יותר ואפילו מביימת קלילות את האובייקט (אני לא חושב שהנרקומן של פישביין החליט מטעם עצמו להריח לפתע פרח עז צבע).

ההתמקדות השונה של התוכניות, לכן, היתה מוצדקת – דיין העובדתית בחרה לסקר את הנושא דרך מבצע משטרתי שנערך במטרה לחסל את הכספומטים בלוד. פישביין נצמדה לנרקומן בודד ולסוחר סמים. דיין, שהתקשקשה והתייחסה אל כל סוגי הסמים מגראס ועד הרואין כמקשה אחת, עקבה אחר ראש המבצע שהסביר לה שהמטרה היא לחסל לחלוטין את הכספומטים בלוד, ופישביין דווקא הראתה סוחר סמים ותיק שהסביר לה שהמשטרה מעוניינת בריכוז עסקי הסמים בלוד כדי שלא יתפזרו בארץ.

מבחינה טלוויזיונית, עדיפה "העין השלישית" עשרות מונים על פני תחקיר ה"ראש בקיר" של "עובדה". כבר בפרק שישודר היום ייווצרו נסיונות בוסריים לרגש (דרך עריכת פס קול), כמה תגליות עיתונאיות מעניינות (מפקדים בצבא עוזרים למבריחי הסמים) וכמה תמונות נוגעות ללב (פישביין מהלכת בסימטאות לוד כשעדר ילדים עוקב אחריה). ל"העין השלישית" יש גם הרבה מה להשלים עד שתממש את הפוטנציאל – החשש מהתמקדות באובייקט אחד, למשל, הפך את הסידרה למעט לא-ממוקדת. העובדה שהגיבור הנבחר אינו נראה כנרקומן הטיפוסי לא זכתה להתייחסות הראויה. ובסופו של דבר, הפרק לא הצליח לטפס לגבהים
הרגשיים הראויים לנושא כזה.