ונפתח בחידה, שהתגבשה לה במהלך צפייה במהדורת החדשות: מה משותף לידיעות הבאות: תושבת מיוקנעם שמתעדת את האזהרה ששיגרה למשטרה אזהרה על כטב"ם שחלף מעל ביתה, כתבתה של לי נעים על הטבח בכפר-עזה - 36 שעות איומות שבמהלכן עשו מרצחי חמאס ככל שעלה על רוחם, בתוך יישוב ישראלי - והחשיפה של יולן כהן בדבר השיחה הקשה בין שר הביטחון, יואב גלנט, לנציגי משפחות החטופים?
בואו נרחיב מעט, כדי לעמוד מקרוב על טיבו של חוט השני שנשזר בין שלוש ידיעות שאין ביניהן קשר לכאורה. נתחיל בסביבות יוקנעם: אזרחים מבחינים בתנועה חשודה במרחב האווירי שמעל לראשיהם. הם מגלים אזרחות למופת ומתקשרים למשטרה.
המשטרה, אחד הגופים המושמצים ביותר בישראל בעת הזו, דווקא פועלת כהלכה: המידע מגיע לגורם הרלוונטי בצה"ל בתוך שניות. בצה"ל משיבים להם שמדובר בכלי טיס ישראלי - והסוף הטראגי ידוע.
על אותו אירוע ממש מדווח ניר דבורי בפתח המהדורה של חדשות 12, רגע לפני שעוברים לתושבת יוקנעם, שמבינה שלו היו מתייחסים ברצינות הנדרשת לאזהרתה, ניתן (אולי) היה להציל את חייהם של ארבעה טירוני גולני ולכל הפחות למנוע פגיעה בקנה מידה כה רחב.
לדברי דבורי, התחקיר הצה"לי מעלה שלא הייתה טעות אנוש, אין 100% הצלחה (הוא אפילו מנפק נתון שנמסר לו על ידי צה"ל בנוגע לאחוזי יירוט מוצלחים) - ובכל מקרה, הלקחים הראשונים כבר יופקו: מדיניות ההתראה תורחב, גם במחיר של אזעקות שווא - וכן ניתנה הוראה לפגיעה ביחידת הרחפנים של חיזבאללה, כמדומני גדוד 127 (על הידיעה חזרו גם עמיתיו של דבורי, כולל אור הלר מערוץ 13, משמע - גם כאן מדובר בהודעה מסודרת שנמסרה מטעם הצבא אל כל הכתבים הצבאיים).
הנה שאלות תם, של אזרח מודאג שלא סמוך על שולחנם של גנרלים: איך "אין טעות אנוש" לאחר שנמסר למשטרה, על ידי צה"ל, שמדובר בכלי טיס ישראלי? מי הגוף שהוא מספיק מטומטם (כולל מוליכי הבשורה בתקשורת) שמתפאר ב-80% הצלחה ביירוט, במקום שבו 20% הכישלון הם כל מה שצריך לדעת? מישהו ראה פעם שוער כדורגל שהקבוצה הפסידה בגללו, מתפאר בכך שעצר 80% מהבעיטות לשער?
זו רוח המפקד, שהרי "אין 100% ביטחון" הוא בן הדוד המטומטם לא פחות של "נגזר עלינו". גם אם באמת אין דבר כזה 100% ביטחון, אי אפשר שזה יהיה התירוץ המוכן מראש בידי הגורם היחיד שלא אמור להסתפק בפחות ממאה אחוזים.
הבעיה שלי אינה מערכת השקר של התעמולה הצבאית, זאת שיש לקוות שתבוא על עונשה כתוצאה ממסקנות ועדת החקירה. הבעיה שלי היא עם המשת"פים שלה בתקשורת, שכאילו לא דיווחו אך לפני כמה דקות על המנהרות שמתגלות בדרום לבנון, אלה שאודותיהן התריעו אזרחים מודאגים, שאותם פטרו כחולמים בלילה. כמו אלה שהתריעו על התעצמות חמאס בדרום ונענו ב"חמאס מורתע".
כבר עזה
למה אנחנו צריכים להשתולל ממחדל הזלזול של צה"ל בעדויות אזרחים? אתם מוזמנים לשאול את תושבי כפר עזה, גיבורים בעל כורחם בכתבה המרתקת של לי נעים על 36 השעות הנוראיות שעברו עליהם.
הנה הטריק של תיעוד אירועי 7 באוקטובר. ככל שנדמה לך שכבר ראית הכל, שאולי אתה כבר מחוסן מרוב סיפורים מעוררי זעם (קודם כל על הרוצחים השפלים, אחר כך על המחדל ולבסוף על רשויות המדינה ששוחות במיליארדים שרק מעטים מהם מגיעים לשיקום יישובי העוטף), תמיד מגיע עוד תיעוד ששובר לך את הלב. כאלה היו הסיפורים האישיים והמשפחתיים שנשזרו לתמונה מעוררת פלצות בכתבה של נעים.
אקורד הסיום של הכתבה מזעזע ממש: התושבים זעקו לעזרה זמן רב כל כך ונענו על ידי כוחות מועטים בלבד, שלחמו בגבורה אך היו טיפה מול הנחשול האדיר של הפורעים. ואז הם יוצאים מהמחבואים ומגלים סד"כ אדיר פרוס מחוץ לקיבוץ.
הצופה לא יכול שלא להיזכר בכך שזה היה המראה גם מחוץ לקיבוץ בארי. תגובת דובר צה"ל פשוט מבזה את כבוד הנרצחים. אחרי המילים החלולות על תחקיר שנערך ועם סיומו יוצג בשקיפות לתושבים, בלה, בלה, בלה. מגיעה שורה שמסבירה שצה"ל לא הפנים את עוצמת השבר: היא מעלה על נס את לחימת הכוחות שכן הגיעו לעזרה ואת חברי כיתות הכוננות והאזרחים.
וואו! הרי הכוחות המעטים שהגיעו - ולמען הסר כל ספק, אכן לחמו במסירות נפש שאין גדולה ממנה, הם העדות למחדל הנוראי, הרי חברי כיתות הכוננות יובשו על ידי משרד הביטחון, הרי מדיניות אחזקת כלי הנשק היא זו שהריצה אותם לנשקייה ובזבזה דקות גורליות. מחדל על מחדל על מחדל, כולל פיקוד ושליטה המומים ופחדניים, כי פשוט אין מילים אחרות, בניהול הכוחות באותו יום מר ונמהר.
במילים אחרות: דובר צה"ל שמזמן כתבים לראות אילו מנהרות ואמצעי לחימה נחשפים בדרום לבנון, לא מבין אפילו שהוא רק מעיד נגד עצמו בוועדת החקירה של הציבור: הרי כל אמצעי הטרור הללו (בצפון כמו בדרום) צמחו תחת עיניכם הפקוחה.
הערה אחת בכל זאת לפרויקט המצוין של לי נעים: יש כתבות שפשוט אסור להפסיק באמצע לטובת פרסומות. גם לא הגיוני לשדר במהלכן קדימונים גרפיים בצורת באנרים למאסטר-שף. רק ראו כמה נראה נורא המסך עם תמונות הנרצחים בטבח בכפר עזה, כשמתחתן באנר שמזמין את הצופים למטבח של תכנית הריאליטי.
כשנדמה שכבר שמענו הכל, מגיעה הידיעה בסוף המהדורה: שר הביטחון אומר, כמעט במפורש, לנציגי משפחות החטופים, שאפסו הסיכויים לעסקה בעתיד הנראה לעין.
לא נדרש שוב לדיון כן או לא עסקה ובאילו תנאים. גם לא נהרוג את השליח - כלומר את השר היחיד בממשלה שמישיר מבט לעיני המשפחות ואומר להן את האמת המרה, במקום שבו עמיתיו ובעיקר הממונה עליו, מסובבים אותם בכחש.
פשוט נתהה איך לממשלת ישראל, שיש לה גם כמה סיבות סבירות בהחלט להתנגד למה שמקובל על חמאס, יש את החוצפה הזאת לזלזל כך בחיי אדם, להפעיל מכונת רעל של צייצנים מקורבים שייטנפו על משפחות החטופים. כן אפשר לתהות איך ידיעה בנושא כל כך חשוב, נדחקה אל שולי המהדורה?
הנה כי כן ישבה משפחת ישראלי בסלון ביתה, צפתה במהדורת החדשות הנצפית ביותר בישראל ובין כטב"ם בצפון לטבח בדרום, בין אזרחים מודאגים לאזרחים נרצחים וחטופים, למדה דבר אחד שמשותף לכל הידיעות האלה: מדינת ישראל, על כל אגפיה, מלובשי מדים ועד לובשי עור של פיל, לא רואה אותם ממטר. הלך הרוח הזה, הוא מייאש יותר מכל סיפור ספציפי של שכול וכאב.