ראיתי את יאיר גולן מפרק את עמית סגל באולפן. הוא כנראה ממש מדאיג את נתניהו

העובדה שחיסול סינוואר, היעד מספר 1 של ישראל, ראש הרשימה, הגיע כתוצאה מפעילות מבצעית כמעט "שגרתית" ברצועת עזה, מצליחה להטריף את המערכת.

במערכת האזרחית מחברים שירים פשוטים שמצליחים לחרוך את הרשת או להיות מוקראים בידי אופירה אסייג בפתיח של "אופירה ולוינסון" (קשת 12), במערכת הצבאית מנסים לארוג שרשרת אירועים כמעט מקרית לתוך אתוס של מרדף מחושב שסופו חיסול מוצלח ובמערכת הפוליטית מנסים לנכס את ההצלחה המערכתית לגדולה אישית, גם כשאין כאן שום דרך להגיד "הוריתי" או "הנחיתי".

לו היה המנדט של הטור הזה רחב יותר מאשר ניתוח תכנים של שידורי טלוויזיה, היה מתבקש פה הרהור פילוסופי קטן ש... בעצם, אתם יודעים מה? הפילוסופיה הפעם היא סופר-רלוונטית. היסוד השולט בחיינו - במלחמה אף ביתר שאת מאשר בשלום - הוא הבלתי צפוי, יש שיאמרו הכאוטי, זה שעומד בסתירה למסע האנושי הגדול של שליטה בגורל: מאלילי יוון ועד לקדוש ברוך הוא.

בתי החיילת עוברת בדרך מהיחידה שלה ואליה דרך תחנה מרכזית אחת שהייתה יעד לפיגוע קטלני רק לפני כמה שבועות. כשדבר כזה מתרחש אני מוכרח להימנע מהמחשבה שממש כשם שעברה באותו מקום רק שעה לפני או שעה אחרי, היא הייתה עלולה לעבור שם גם תוך כדי האירוע - ושלכל זה אין קשר למידת דאגתי כהורה, שיכול רק לקוות או להתפלל (מקנא באחרונים) שלא יאונה לה כל רע.

הוא הדין גם לגבי הנחיות פיקוד העורף למשל: אתמול היה אמור להיערך משחק כדורגל בעכו, בין בני סכנין לבית"ר ירושלים. המשחק היה אמור להיערך ללא קהל (מה שחסך כאב ראש אדיר ללא מעט גורמים), אבל בוטל כמעט ברגע האחרון, בגלל פגיעה קטלנית של טיל לא הרחק מעכו.

האם העובדה שטיל פגע לא הרחק מהמגרש מגבירה את הסיכוי לפגיעה ישירה חלילה במהלך המשחק, מורידה אותו או לא קשורה אליו כלל? אם בחרתם באפשרות האחרונה, הרי שצדקתם - ובכל זאת בפיקוד העורף החמירו את ההנחיה - וגם אם קיבלו את ההחלטה הנכונה, אי אפשר שלא להבחין שמדובר בניסיון כמעט נואש להכניס סייגים ריאליסטיים במציאות כאוטית.

גם חיסול סינוואר הוא כזה: כוח של צה"ל גילה ערנות, ירה ופגע - מה שככל הנראה היה קורה גם אלמלא היה המבוקש מספר 1 בין המטרות. הבעיה היא שמרגע שזה קרה, החל פסטיבל הוכחות לצדקת הדרך, מהזירה המדינית שעברה לדיון האם הגענו לרפיח רק בזכות נתניהו או באיחור של חצי שנה בגלל נתניהו, ועד לזירה הצבאית - במופע תקשורתי די מטופש שהגיע לשיאו אמש בהודעת דובר צה"ל לאומה, שהציגה את החיסול כשיאה של פעולה סדורה ומשולבת, בין שב"כ וצה"ל.

לא אגרע מהקרדיט לשני הגופים האחרונים שהוזכרו - ובכל מקרה: אין ספק שיש להם חלק מרכזי בתנאים שהביאו את מנהיג חמאס לעשות את הטעות הפטאלית מבחינתו. ובכל זאת, נדמה שהצבא ששרוי במאבק על מעמדו בחרה הישראלית לאחר ה-7 באוקטובר, מבין שאחד הקלפים שמאפשרים לשנות כיוון, כמו בטאקי, חמקו מבין אצבעותיו: ערנות של חיילים ושיתוף פעולה מוצלח בין מפקדים בשטח הוא שהניב את הפרי הכי מתוק של הלחימה בעזה עד עתה.

מניה וביה צצה השאלה מדוע מאפשרים להופעת דובר צה"ל להפוך כמעט מדי ערב למופע המרכזי שבחדשות, להיות הנואם שעבורו מפקיעים בכל רגע נתון את דקות הצפייה היקרות ביותר. הרי אם היו עושים זאת למען גורם פוליטי, בין אם משמאל או ימין, היה עולה קול שוועת הצופים השמיימה. אפשר להבין את הרצון למצוא מקור מסר אובייקטיבי, אלא שבשעה שהגוף העיקרי שיעמוד למבחן תחת זכוכית המגדלת של ועדת החקירה (ובאופן מדהים: פחות על עצם ההפתעה שאפשר להפיל על אגף המודיעין והרבה יותר בגלל הבריחה משדה המערכה - כמערכת, לא כמסגרות קטנות של גיבורים - בשעות הראשונות של הטבח), צריך לזכור שדובר צה"ל הוא לגמרי צד בעניין.

צריך לזכור שאנחנו בקרב תודעתי: אתמול פגע כטב"ם ששוגר במתכונת זהה בדיוק לזו שבמסגרתה נפלו ארבעה טירוני גולני, בסביבת בית ראש הממשלה בלב הארץ. זהו כישלון נוסף ומביך במיוחד של מערכי ההגנה שלנו, כולל תצלומים של הכטב"ם משייט לו לנגד עיני מסוק של חיל האוויר שאפילו לא מזהה אותו. אז אולי צריך להאדיר עוד יותר את ההצלחות של צה"ל, גם כדי להרחיק אותו ממה שהופך לנגד עינינו לכישלון.

לכן כשהמחלוקת היא בין הנרטיב שהוא מנסה לבנות, זה שמציג את החיסול שפסגתו של מהלך סדור שמתנהל עקב בצד אגודל כבר למעלה משנה, לבין הנרטיב של החייל הקטן, זה שלחץ בפועל על ההדק, כמו שהביע אותו שיר שצוטט בהרחבה, אני מעדיף להיות בצד של האחרון, למרות טעם שונה לחלוטין בשירה.

ובכל זאת היה בהופעה של תא"ל דניאל הגרי רגע אחד שהצדיק את ההפקעה היומית של מסך הטלוויזיה. הכוונה היא לסרטון שבו נראית משפחת סינוואר מתארגנת לשהות ארוכה במנהרות. זה היה כמעט כמו לצפות בחלק מ"רשימת שינדלר" שנותר על רצפת חדר העריכה: הנה האבא הטוב סינוואר עם שקית ירקות, דואג לוויטמינים לילדיו שייאלצו לשהות במנהרות, הנה מסך טלוויזיה כדי לבדר את המשפחה - באותה מידה זו הייתה יכולה להיות משפחה ישראלית שמתארגנת לנסיעה לשהות בת כמה ימים בכנרת - ולא משפחה של ארכי-רוצח, שיורדת למחתרת רגע לפני ביצוע טבח מחריד שיעמיד אותה בראש רשימת המבוקשים של ישראל.

לדור "שלי", שגדל בסביבה שבה ניצולי שואה רבים התהלכו בינינו עדיין, זה מתקשר מיד עם הנאצים: חלקם היו הורים נהדרים, במגורי המשפחות שהיו סמוכים למחנות ההשמדה נשמעו קולות של פסנתר ונוגנו תקליטים, פה ושם התרוצצו כלבים כחיות-מחמד שזכו ליד מלטפת, ככל שהדבר לא מצליח להתקבל על הדעת.

יש רוצחי המונים שיכולים להתנהג כאחד האדם בכל מקום אחר. שלא תבינו לא נכון: לראות את סינוואר, האיש שהפך משפחות כה רבות לאומללות, בחיק משפחתו שלו, לא הופך אותו לפחות דמוני. להפך, במידה רבה זה הופך אותו לנוראי הרבה יותר. הוא לא סוציופת, הוא פשוט שנא אותנו עד כדי כך.

להופעת דובר צה"ל קדמה הופעה מוצלחת למדי של יאיר גולן ב"פגוש את העיתונות" (קשת 12), בריאיון מוקלט עם עמית סגל ובן כספית. היו כמה נקודות להתעכב עליהן בריאיון, כמו השאלה שלא תיאמן מצד עמית סגל לגולן, האם לא הגיע הזמן למתן את השיח, אפרופו דברים שאמר בשעתו על מכינת עלי.

זו שאלה שמבדילה בין סגל של האולפנים, מעין אנדרדוג בסביבה עוינת, שמביע את דעותיו בשאלות תם רכות, כשהוא יושב בין בן כספית לאמנון אברמוביץ' (למשל), לבין סגל של הרשתות החברתיות, שהוא שותף מלא לעלילה אודות "סרבנות" כביכול מתוצרת קפלן, שהיא (ולא התעלמות רבת שנים מהמפלצת שצמחה תחת עינינו העצומות לרווחה) האשמה המרכזית בטבח ה-7 באוקטובר. פער אדיר שכל "מנהלת סושיאל" הייתה מתרסקת לתוכו.

אבל העימות החריף שפורץ באולפן הוא לא העיקר כאן אלא גולן, שהולך ומתגלה כאופוזיציה הלוחמת היחידה לנתניהו. גולן מדאיג את נתניהו, למרות שלא העביר אפילו מצביע אחד מצד לצד. להפך: במשנתו החדה, אני בטוח, הוא מחזק חלק מהבייס של נתניהו ומקל על תומכיו להתבצר בעמדותיו. אז למה הוא בכל זאת "תקלה"?

כי הוא הולך ומשתפר מריאיון לריאיון, לומד לרתום את הכריזמה של גנרל בדימוס לטובת תדמית שמתחילה לנוע במהירות בין הביטחוניסטים של "העבודה", שהיו כבר בדרך למפלגות המרכז, לאבירי זכויות האדם של מרצ בואכה חד"ש: אף אחד מהם לא היה מצביע בכל מקרה עבור נתניהו, אבל רבים מהם היו נשארים בבית, מצביעים עבור רסיסי מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, או נותנים את קולם לרשימה ערבית, מה שהיה משאיר אותם בתחום הגוש החוסם, אבל מחוץ לקואליציה פוטנציאלית.

אז גולן לא ישכנע אף תומך של נתניהו לערוק, אבל הוא עשוי להיות עבור מתנגדי נתניהו מה שסמוטריץ' ובן גביר היו עבור ראש הממשלה בבחירות האחרונות: דרך לאבד מינימום של קולות בדרך אל הקלפי. עוד שניים-שלושה ראיונות מוצלחים שכאלה ויאיר גולן עוד עשוי (או עלול, תלוי את מי שואלים), להיות האיש שיוודא ששום מעטפת הצבעה לא תישאר מחוץ למניין הקולות.