באמצע הלילה, כשצה"ל הנחית את המכה הכי קשה שישראל אי פעם הנחיתה על אדמת איראן, ועל הדרך היכתה גם בחברותיה לציר הרשע בסוריה, לבנון ועיראק - נזכרתי איזה שבוע קשה זה היה עבור הצבא שלנו, וכמה הגיע לו רגע הנחת הזה.
צה"ל היה חייב תמונת ניצחון השבוע, אחרי שסבל השפלה גדולה מאוד. האויב שהצליח לתפוס את הצבא עם המכנסיים למטה לא הגיע מטהרן או ביירות, אלא מקריית התקשורת במודיעין-מכבי-רעות. אל מול כוחותיו המזוינים של הגנרל הרצי הלוי קמו ועלו הלוחמים האמיצים של מחלקת התוכן הגרפי של ערוץ 14, שככל הנראה מורכבת מסטאז'ר ממאחז אדובי-אל וגישה לגרסה החינמית של ChatGPT (או כמו שקוראים לו בערוץ, chet gpt, בחיי). למי שהספיק לשכוח: בתכנית "הפטריוטים" הציגו קריקטורה מופרזת של הרמטכ"ל כשהוא נדהם מכך שלוחמים הולכים עם פאץ' של "משיח", וברקע קטע הסאונד המפורסם מסצנת המקלחת ב"פסיכו" של היצ'קוק. זה היה סרטון מביך, אבל לא מביך כמו התגובה של דובר צה"ל, שטענה שמדובר בהסתה.
אחרי שנה של לחימה אמיצה של צה"ל, שכוללת כמה פעולות נועזות ואמיצות בעורף האויב, קצת מוזר לקחת את הצד של ינון מגל במלחמה הזאת, בעיקר כשהאינטרסים שלו שקופים, אבל לשם שינוי ערוץ 14 צודק. אחרי שנה של מלחמה מגיע לרא"ל הרצי הלוי הרבה תודה מהציבור הישראלי, אבל זה לא הופך אותו לחסין לביקורת, אפילו אם מדובר בביקורת מטומטמת של שופר פוליטי. מותר לבקר את הרמטכ"ל כפי שמותר לבקר כל פקיד או נבחר ציבור. אפשר לא להסכים על הדרך, שכן הסרטון עצמו די מטופש, אבל מכאן ועד לכנות אותו "תוכן מסית ומשמיץ הפוגע בצה"ל" המרחק גדול.
המכתב של הגרי היווה משרוקית כלבים שהביאה את כל התגובות הכי צפויות. משמאל תקפו את ערוץ 14 עם ציוצים של ח"כ נעמה לזימי ("סילוף המציאות וגילויי אנטישמיות") ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד ("פגיעה בביטחון הלאומי"). מימין תקפו את דובר צה"ל דניאל הגרי. טלי גוטליב אפילו כינתה את המכתב "שערורייה שאין לתאר". סמכו עליה שהיא מבינה בדברים האלה. אפילו בני גנץ, אדם שבורח מעמדות חד משמעיות ככל שאפשר, דרש מערוץ 14 לגנוז את הסרטון ולהתנצל - כאילו שהבעיה פה היא נימוסין.
אלא שאם שמים בצד עמדות פוליטיות ברורות, אין לערוץ 14 על מה להתנצל - ובטח שאין לדובר צה"ל זכות להתערב בתכנים שמשדרים בתקשורת הישראלית. אציין לחיוב גם את תגובת הערוץ שקראה לרמטכ"ל להבהיר לדניאל הגרי שהוא "דובר של צבא ההגנה לישראל ולא בעל טור לביקורת טלויזיה". צודקים, גם ככה קשה להתפרנס במדינה הזאת.
אם היינו מאמינים בקונספירציות, אז היינו אומרים שטייסי הקרב הגיבורים יצאו לנקום באיראנים דווקא באמצע הלילה בין שישי לשבת, רק כדי שערוץ 14 לא יוכל לדווח על העניין. בזמן שבערוץ 12 יונית לוי כבר דיווחה מהאולפן, וכל שאר הערוצים היו כבר עם אולפן פתוח עם פרשנים ודיווחים מרחבי העולם - בערוץ 14 המשיכו לשדר שקופית עם המילים "שבת שלום" לצד הסמלים של הרבנות הראשית ופיקוד העורף. למען הסר ספק: בקרב הזה, במקום הזה, הרבנות לוקחת כל פעם.
הרצי הלוי, שלאחרונה שבדקתי מגדיר את עצמו כמסורתי שומר שבת, מבין שזה פיקוח נפש להילחם למען ביטחון ישראל בכל ימות השבוע, בעוד בערוץ 14 דווקא עוצרים ליום אחד את הלחימה, מורידים את הכפפות, ומפסיקים לשפוך רעל באולפנים. שני הדברים עושים רק טוב לאזרחי המדינה. יותר מבצעים מהוללים שפוגעים במחסני נשק של האויב, ופחות שידורים של שופר התעמולה הביביסטי. אז למה לא כל יום שבת?
למען הסר ספק, אין זכות קיום לערוץ חדשות שלא סיקר בשידור חי את טבח ה-7 באוקטובר, שלא סיקר את החיסולים של נסראללה וסינוואר ושלא סיקר את התקיפה באיראן. ומצד שני, כשחושבים על זה באמת, "הגל השקט" של ערוץ 14 בסופי השבוע הוא משדר החדשות הכי טוב שמשודר אצלנו על המסך. כשמעבירים לערוצים המתחרים ורואים את מגיש החדשות הפופולרי בישראל מפוצץ בניין בלבנון כאילו מדובר בסיקור של משחק חדש בפלייסטיישן, קשה שלא להתגעגע לשקופית הרגועה והסטטית של ערוץ 14. המקום היחיד על המסך הישראלי שלמשך 24 שעות לא משדר שקרים מפוזיציה, דברי הסתה ופילוג או סתם תוכן שיווקי שמתחזה לחדשות. איך אמר ארצ'י באנקר? "בידור זו נחלת העבר, היום יש לנו טלוויזיה!".