זה היה ערב היסטורי. אירוע שעשוי, אולי, לשנות חלק מתעשיית המוזיקה בישראל, לא פחות. על הבמה בהאנגר 11 שבנמל תל אביב הופיעו אמש חברי "הפרויקט של רביבו" במופע משותף עם זוהר ארגוב ז"ל, 37 שנה אחרי שהלך לעולמו ב-6 בנובמבר 1987. כלומר "רביבו" הופיעו עם דמותו של זוהר ארגוב, עם אוואטר דיגיטלי דו-ממדי שלו, שהוקרן על מסך שקוף ונראה מוחשי ואמיתי עד כמה שהטכנולוגיה כיום מאפשרת. דמות שנראתה כמו זוהר, שרה כמו זוהר, דיברה כמו זוהר, זזה כמו זוהר, היתה לבושה כמו זוהר והתנהגה כמו זוהר. בין השירים, כמו במחזמר שנכתב ותוסרט מראש, הדמות שוחחה עם הקהל ועם ה"רביבוס", כולל ההומור שאפיין את ארגוב המקורי, החליפה תלבושות ואפילו ענדה על החולצה סיכת חטופים. יותר מכך, הדמות הדיגיטלית שהוצגה על גבי מסך, הקרינה לקהל כריזמה, שהזכירה את הכריזמה שהקרין בזמנו זוהר ארגוב החי.
מדובר בהישג פנומנלי שעליו חתום אדם בשם זוהר. זוהר רבינוביץ', סמנכ"ל התוכן של חברת B.Y הפקות, המוח שמאחורי המופע המדהים הזה, היוזם והבמאי שלו. החברה שלו יצרה את הויזואליה של האוואטר. את השירה של זוהר, שבלעדיה כמובן אין מופע, יצרה חברת Session42 של אודי ענתבי, בהובלת המוזיקאי טל פורר. שאפו גדול לכל העוסקים במלאכה, שנמשכה שנתיים. בזכותם הקהל נהנה אמש לשמוע את "זוהר ארגוב" שר עם ניר ורביב בן מנחם ואלירן צור את "הפרח בגני", "ים של דמעות", "אלינור", "בדד", "מה לך ילדה", "צל עץ תמר ואור ירח", "סוד המזלות", "כבר עברו השנים", "מרלן", "ברצלונה", "כמו שיכור", "להיות אדם", "בלילה", "עוד יום יבוא", "היו זמנים", "תן לזמן ללכת", "צועניה נפלאה" ועוד ועוד, עד לשירים ש"זוהר ארגוב" ביצע לראשונה כמו "שירו של שפשף". מרגש במיוחד היה הביצוע ל"שב אל אדמתי", השיר המספר על עליית יהודי תימן לישראל, שיצר אביהו מדינה עבור להקת "צלילי העוד" והפך למזוהה בעשור האחרון עם "הפרויקט של רביבו".
במהלך ההופעה ניגשה אלי אישה מבוגרת ושאלה: "איך הם עשו אותו?". הסברתי לה שהאוואטר נוצר על ידי מודלים של בינה מלאכותית, שהשתמשו בדגימות ויזואליות של ארגוב (בשילוב יצירה תלת-ממדית משלימה של דמותו) ובדגימות הקול שלו. את הוויזואליה הדגומה הלבישו על צילומים של שחקן, שנראה דומה לו וחיקה את התנועות שלו, ומהשילוב ביניהם יצרה הבינה המלאכותית את הדמות. את דגימות הקול הלבישו על זמר ששר דומה לזוהר, וכך נולדו הביצועים המחודשים למיטב השירים שלו וגם הביצועים לשירים שזוהר האורגינלי לא שר אותם מעולם והבינה המלאכותית למדה להפיק את השירה שלו עבורם. התוצאה טובה, וככל שהטכנולוגיה תשתפר, היא תהפוך למצוינת.
נכון, זה לא באמת זוהר. "המלך" בשר ודם מת וקבור באדמה כבר עשרות שנים, אחרי ששם קץ לחייו בתא המעצר במשטרת ראשון לציון, אבל אמש על הבמה בהאנגר "המלך" קם לתחייה, ונתן מופע בן שעה וחצי, עם מיטב הלהיטים שלו, בשיתוף להקה שמתאימה לו כמו שגיטרה חשמלית מתאימה ליהודה קיסר, שהיה שם, אז, עם זוהר האורגינל, והשתתף אמש במופע כלא מאמין שזה קורה לו, אחרי כל השנים. אמש הוכח שכיום, בעידן הטכנולוגי הנוכחי, גם זמרים שהקריירה שלהם נמצאת יחד איתם עמוק בקבר, אסור להספיד, כי יש להם אפשרות לזכות בחיי נצח אמנותיים, זה רק עניין של רעיון, רצון והשקעה כספית.
ודאי שמדובר באשליה. כן, זה לא ארגוב האמיתי. אבל מדובר באשליה שיכולה למלא את האנגר 11 ואולמות גדולים ממנו עשרות פעמים ולו בשל הסקרנות, ולו בשל ההערצה לארגוב המנוח, שהוא מהאייקונים החד-פעמיים בתרבות הישראלית, אחד כזה שאין שני לו, אין עוד מישהו כמוהו. ולכן לראות אותו "חי" על הבמה זו אשליה שאי אפשר שלא לרצות להשתמש בה. או כמו שכתב אקסל רוז בשיר "לוקומוטיב", שורות שהעניקו את השם לאלבום הכפול "השתמש באשליה שלך" של גאנז נ' רוזס: "קניתי לי אשליה, תליתי אותה על הקיר, נתתי לה למלא את ראשי בחלומות, והייתי חייב שיהיו לי את כולם... אתה יכול להשתמש באשליה שלך, תן לה לקחת אותך לכל מקום שהיא יכולה".
אוהדי מנצ'סטר יונייטד מכנים את אצטדיון "אולד טראפורד", "תיאטרון החלומות". האנגר 11 הפך אמש ל"תאטרון החלומות" החדש של המוזיקה הים תיכונית, יש שיאמרו של המוזיקה הישראלית כולה. למקום שבו חלומות מתגשמים. עבור מי שגדל על מוזיקה ים תיכונית ומזרחית, כלומר עבור לפחות חצי ממדינת ישראל, זוהר ארגוב הוא "המלך" שהלך לעולמו בטרם עת כתוצאה מהתמכרות להרואין. נכון, יש כבר זמרים גדולים ממנו. אייל גולן, למשל, כבר מזמן עקף אותו, אבל יש בארגוב קסם ישן שלא מרפה, הקול שלו מהדהד בראשים של מעריציו עשרות שנים אחרי שנפח את נשמתו, והיכולת הפנומנלית שלו לבחור שירים שהפכו להמנונים, שהפכו לקלאסיקות של הז'אנר שלו ושעשו את ה"קרוס-אובר" המפורסם והפכו לנחלת המדינה כולה, עשתה אותו לנצחי, לבוב מארלי של המזרחית. אלא שבדומה למאיר אריאל ז"ל, מעט מדי מאוהביו של ארגוב זכו לראות אותו מופיע בהופעה חיה בזמן אמת. ולכן, עבור מעריציו, שהם בכל הגילאים, מנוער עד קשישים, לראות את זוהר ארגוב מופיע "חי" על הבמה, גם אם מדובר רק באוואטר דיגיטלי, זו התגשמות של חלום, חלום שאיש מהם לא דמיין שאי פעם יוכל להתגשם.
ולכן הפוטנציאל המסחרי של המופע הזה הוא אדיר. ולכן הוא עשוי להיות הנחשון בן עמינדב שיגרור אחריו ניסיונות נוספים להחיות אייקונים ייחודיים שהלכו לעולמם. תתארו לכם, למשל, שמישהו מצליח לשכנע את בני משפחתו של אריק איינשטיין ז"ל, תמורת סכום כסף לא קטן, ליצור אוואטר דיגיטלי בדמותו ולבנות סביבו מופע עם טובי הנגנים וזמרים שיצטרפו אליו, למשל מאור כהן, פיטר רוט וגיא מזיג. תתארו לכם שמופע כזה, שנבנה עם האוואטר של איינשטיין, פותח קופה במקום כמו פארק הירקון, ומגשים להמוני מעריציו של הענק התרבותי הזה את האפשרות לראות בהופעה את הזמר שהם כה אוהבים ומעריצים, שבשלושים השנים האחרונות לחייו נמנע כלל מלהופיע על במה ואף דחה הצעות של מיליונים להופעה בודדת. כלומר, דורות של ישראלים שאוהבים את אריק איינשטיין לא זכו מעולם לראות אותו מופיע, אבל כיום הטכנולוגיה יכולה לאפשר שזה יקרה. דמיינו את הקהל בפארק הירקון עם דמעות אושר והתרגשות בעיניים, כשהאוואטר של אריק איינשטיין ישיר את "אני ואתה", "עוף גוזל", "למה לי לקחת ללב" או "מה איתי". חלום ששווה לחיות בשבילו, גם אם הוא מבוסס רק על אשליה.