התסריטאי מני אסייג תוקף את העיתונאי שי גולדן שהודיע אתמול כי הוא עוזב את ערוץ 14 וחוזר לרשת 13. בפוסט שפרסם ברשת X (לשעבר טוויטר) סיפר אסייג כיצד התאכזב מגולדן שעבר מהפך תפיסתי בעקבות 7 באוקטובר ואימץ דעות אחרות.
"היינו בחברות ממש קרובה. אהבה והערכה הדדית כולל מחשבה על מופע משותף ואישי. הוא שיתף אותי (ואני אותו) בהתמודדויות שלו, ושפך את לבו בעניין היחס האיום והנורא, השנאה התהומית וההשמצות להם הוא זוכה מצד תומכי המחנה (הפגום), כולל כאלה שעבדו לצידו. והכל רק כי שינה את עמדותיו ודיעותיו. הוא סיפר שזה לא דומה בכלום לאנטי המסוים שהיה כלפיו מצד ימין כשהוא היה בשמאל. 'זו רמה אחרת של רוע, שנאה ותיעוב', כך הוא העיד בכאב. הוא חשף בפניי שהוא כמעט ולא נכנס לתחומי תל אביב, מחשש למתקפות רעל מצד עוברים ושבים. עד כדי כך".
"ואז הגיע אסון ה-7/10. מהרגע הראשון היה נראה שמשהו משתנה בו, זה התחיל מהכרזות חוצבות להבות על 'גיבור ישראל' יאיר גולן שהוא אח שלו, ועל הגברת שקמה ברסלר שהיא אחות שלו, ועל רה"מ שאשם בכל מה שקרה. זה סחט ביקורת מוצדקת מהמון אנשי ימין, שלא נפלו במלכודת הדבש של הגיבור ההוא, הגברת ההיא והארגון הנפשע ההוא ש'הציל את המדינה'. ואז קיבלתי ממנו ווטסאפ שהוא מאוכזב ממני שאני לא מגן עליו מפני ה'מתקפה' של תומכי הימין, וככה לא מתנהג חבר. הגבתי לו בנימוס שקשה לי להגן עליו בעניין הזה, והוא בתגובה הסיר אותי מהחברים בפייסבוק. זה היה מעליב ולמרות זאת לא כתבתי עליו שום דבר ביקורת, למרות מבול של הודעות על 'החבר השמאלני שלי שחזר לסורו, ומשרת את האג'נדה של ערוצי הסילוף'.
"בזמן האחרון הוא העלה את רף הביקורת הארסית כנגד רה"מ והממשלה שגבלה בהסתה, בשעה (שככל הנראה) כבר היה סגור בערוץ אחר, הערוץ שמאכלס את האנשים שחיכו לו בזמנו עם קלשונים בכניסה לתל אביב. במהלך הזה הוא הוכיח לי ולרבים אחרים שהוא ממש לא מה שחשבנו, והוא מחליף דעות בתדירות שהחיזבאללה מחליף מזכ"לים. הוא כמו הכנופיה שהוא שב אליה, קורא לכאורה לאחדות ומשיג את ההיפך, כי ככה זה כשלא אמיתיים. אחדות עם שקמה זה פירוד מהאמת והצדק. אנחנו לא שם ולא נהיה שם לעולם. היינו חברים טובים ואנחנו כבר לא. שי יקירי, בהצלחה גדולה עם האחים/חברים החדשים (הכתובים מעלה), שחלקם מן הסתם ישבו בכלא בעתיד על פשעיהם נגד עם ישראל ומדינת ישראל".
עיתונאי ערוץ 14, יאיר אלטמן, נפרד מגולדן בפוסט שכתב ברשתות החברתיות: "אח יקר, תודה שזכיתי לעבוד איתך. אתה עיתונאי מדהים, בדיוק כפי שאני שואף להיות. רגיש אך תקיף, רהוט, ערכי, אמין וכנה אך בראש ובראשנה איש מקצוע ולא איש פוזיציה. אתה אומר באומץ מה שאתה חושב מבלי להיות נאמן למחנה או אדם, פרט למצפונך האישי והמקצועי. וזה חסר כל כך... כבר כמעט ושכחנו שיש עיתונאים כאלה. חסרים אנשים כמוך בתקשורת, ואני מצר מאוד על לכתך. תודה שהזכרת אותי בפוסט הפרידה, אצפה בך ומקווה שנשוב לעבוד יחד ביום מן הימים".