אם בעבר הייתה המוזיקאית איה כורם ידועה בזכות עמדותיה החדות והבלתי מתפשרות, היא מודה כעת שאירועי 7 באוקטובר שינו זאת לחלוטין. "היכולת שלי היום לריב עם ישראלי אחר מאוד הצטמטמה".
כי זה נראה לך פעוט מדי?
"זה נראה לי עצוב מדי. זה נראה לי חסר משמעות. יש לי מעט מאוד סבלנות לכל מי שהוא לא ישראלי. קשה לי מאוד לדבר עם חברים שלי שגרים בחו"ל, או לדבר עם אמריקאים או אירופאים. אין לי יותר מדי סבלנות וכוח אליהם. יש קיר נורא עבה שמפריד בינינו. קשה לי להסביר לבן אדם בחו"ל איך נראתה השנה האחרונה בשבילי. הוא גם לא יכול להבין. זה קצת מייתר את כל השיחה מלכתחילה. מנגד, עם ישראלים יש כל כך הרבה במשותף. שם אני רוצה להיות".
ומה לגבי הדעות הפוליטיות שלך?
"הייתי באיזשהו מהלך של שינוי התפיסות הפוליטיות ו-7 באוקטובר נתן לתהליך הזה פוש גדול. הייתי בתהליך שינוי של העמדה הבסיסית שלי בעולם. לפני שלוש שנים הזמין אותי רז ישראלי ז"ל לכתוב טור אישי ב'ישראל היום'. בהתחלה לא הבנתי מה לי ולטור אישי ומה לי ול'ישראל היום'. אחרי שהתחלנו את הניסוי הזה, הבנתי מהר מאוד שיש משהו בלדבר לאנשים שלאו דווקא מסכימים איתך. תמיד הייתה לי תחושה שיש כל מיני אקסיומות מובנות מאליהן. וכשאני מדברת עם קוראים שלאו דווקא מסכימים איתי על דברים יחסית בסיסיים, אני מרגישה צורך לחזור אחורה ולבדוק את התפיסות האלו ביני לבין עצמי ואז להסביר למה אני חושבת ככה אם אני אכן חושבת ככה. המהלך הזה חלחל פנימה כי הבנתי שאף אחד שחולק עליי הוא לא טיפש. לאט לאט למדתי להסתכל על המציאות קצת אחרת. זה לא אומר שהדברים שאני חושבת שצריכים לקרות במדינה שונים, זה לא אומר שאצביע אחרת בבחירות, אבל זה אומר שההתייחסות לאדם אחר שמגיע ממחנה אחר, מאוד השתנתה".
בעבר שילמת מחירים על כך שהבעת דעות פוליטיות?
"הרחקתי מעצמי אנשים אפילו לא במה שאמרתי אלא באיך שאמרתי. אם הייתי היום משנה משהו זה לא את זה שאמרתי או את מה שאמרתי אלא את איך שאמרתי את זה".
איך אמרת את הדברים? בשחצנות יודעת-כל?
"כן. אני חושבת שתמיד צריך להיות ספק עצמי ומידה מינימלית של כבוד למי שחולק עליך. אם זה לא נמצא שם, לצד השני מאוד קשה להקשיב למה שאתה אומר, ובצדק. יהיה קשה לשכנע אותו".
**
צפו למעלה בריאיון המלא עם איה כורם
כאן אפשר להאזין לריאיון בספוטיפיי
האזינו כאן לריאיון המלא עם איה כורם:
המוזיקאית איה כורם (44) הוציאה ממש באחרונה אלבום נפלא ויוצא דופן בשם "לחסד וגאולה המשך ישר", שכל כולו עוסק בטראומת 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה באותו יום. הערב (חמישי) היא תשיק אותו במופע חגיגי בהיכל התרבות בתל אביב, ב-28 בנובמבר היא תופיע בספריה הלאומית בירושלים וב-14 בינואר - תחזור שוב להיכל התרבות בתל אביב.
הייתה התלבטות אם להפוך אותו לאלבום שעוסק אך ורק ב-7 באוקטובר או חשבת אולי לשלב שם גם שירים שלא עוסקים במלחמה?
"ניהלתי כמה וכמה פעמים את השיחה הזו עם אדם בן אמיתי, שהוא בן זוגי ומי שיצר איתי את האלבום והפיק אותו. אחרי 7 באוקטובר היה לי מאוד קשה לחזור ולהתעסק בשירים רגילים שכתבתי לפני כן. תהינו אם זה לא יותר מדי, אבל היקום שלח לי סימן כשיום אחד נסעתי באוטו וקפץ לי בספוטיפיי האלבום 'אפר ואבק'. אמרתי לעצמי 'אוקיי, אז נכון שהאלבום שלי הוא לא אלבום פשוט, אין בו שירים מרימים שאפשר לרקוד אותם, אבל יש לו משמעות מאוד גדולה בשבילי'".
היו שירים שגנזת בגלל שהחלטת להוציא שירים רק על 7 באוקטובר?
"כן, אבל לא בכאב גדול. מה שלא מתאים לשיר עכשיו, אולי יתאים לשיר אותו עוד שנתיים, עוד חמש, או לעולם לא. זו הקריירה שלי כבר 20 שנה. אני יודעת שאם שירים לא יוצאים, יש לזה סיבה. אולי הם לא מתאימים, אולי הם לא מספיק טובים. זה בסדר".
השיר הראשון שפותח את האלבום, "שביל בטון אפור", מכניס למאזינים אגרוף בבטן מיד על ההתחלה:
משמאלך מכאן יוצא
המסדרון לחדרים
שמאלה שוב חדר ראשון,
חדר שינה של ההורים
מיטה זוגית ריקה
המצעים מסודרים
ועריסה שמתחברת
בחלון יש שני חורים
השיר מבוסס למעשה על עדות של העיתונאי חיים הר-זהב, ידיד של איה כורם, אשר התנדב בשירות המילואים שלו לנקות את בתי הקיבוצים משאריות דם וגופות. "ביקשתי ממנו שיספר לי איך הוא מרגיש והוא תיאר לי את הסיטואציה. אמרתי לו שאני מרגישה צורך לתעד את זה. עוד לא ידעתי מה אני אעשה עם זה אבל האוזניים שלי כיוצרת מיד הזדקרו. הרגשתי שאני רוצה לזכור מילה במילה את כל מה שהוא אומר ואת כל מה שהוא רואה. בקושי נגעתי במילים שלו והפכתי את זה לשיר. אני רק סידרתי את המילים קצת".
בהמשך האלבום מגיע שיר מצמרר נוסף, "שלום אחות", שנכתב מנקודת מבטה של אישה שחטופה בעזה: "חיפשתי שוב סיבות לשמוח, לא רוצה לבכות. אמרו לי תחכי, רק לא אמרו כמה לחכות. מה רעבנו, מה שבענו, מה נלקח ומה נתנו. כמה, לכמה הגענו מעשר המכות". השיר נולד לאחר ששמעה את "מה שלומך אחות" ששרו חוה אלברשטיין וריימונד אבוקסיס למילים ולחן של נעמי שמר. "השיר הזה הפך לי את הבטן ורציתי לכתוב לו שיר תשובה. נעמי שמר בשיר שלה שולחת איזו דרישת שלום לאחות שלה, שהיא מאד מתגעגעת אליה. רציתי לכתוב מכתב חזרה בשם מי שאין לה קול. זו הייתה משימה גדולה לקחת על עצמי ולא הייתי בטוחה שאני יכולה ורוצה לעשות את הצעד הזה, כלומר לדבר בשם חטופה. השתדלתי להיות מספיק עדינה כדי לא לדרוך על שום דבר ברגל גסה מדי".
אילו תגובות את מקבלת על האלבום?
"אנשים מאוד מתרגשים. יש אנשים שאחרי 'שביל בטון אפור' צריכים לקחת הפסקה ואז חוזרים לאלבום. באופן כללי, משמח אותי מאוד שאנשים אומרים לי שהאלבום מצליח לשים מילים לרגשות שלהם. כי הרי גם אם לא נפגעת מהמלחמה הזו, כל מי שגר בישראל מרגיש שהוא עובר אותה, משתנה בה, הופך בה לאדם אחר".
יש גם את 'המנון לחלשים', שיר שבו את מתייחסת לגברים שמרשים לעצמם לבכות.
"זה התחיל כשיר לחבר ולא בתור מניפסט שמתיימר לייצג משהו. בזמן המלחמה ראיתי בטלוויזיה הרבה גברים בוכים - מנחי טלוויזיה שבוכים בשידור, חיילים שבוכים בהלוויות, מילואימניקים שהולכים לבקש טיפול נפשי אחרי שהם משתחררים. זה מאוד משמח אותי כי במלחמות הקודמות לא היו עושים את זה".
למה את עדיין דבקה בקונספט האלבומים?
"אני מסתכלת היום על שיר כעל יחידה קטנה מדי. שירים זה דבר מדהים ונפלא ויוצאים מדי יום המון שירים יפהפיים. אבל אם אני רוצה לומר משהו שאפשר לנעוץ בו שיניים, אני מרגיש ששיר לא מספיק לי ושאני צריכה דבר רחב יותר. אלבום מאפשר לי לסמן איזה רגע בזמן, לתעד איזה רגש, איזה הלך רוח. זה כמו שלצייר אין רק ציור אחד, יש לו תערוכה. יש כבר בשר באמירה שלו. באלבום הזה ניסינו גם לעשות איזשהו מהלך, אני לא יודעת אם המאזינים מרגישים את זה, אבל ניסינו לגרום להם להרגיש קצת כמו טיפול בטראומה, קצת כמו טיפול פסיכולוגי".
דיברת על זה שאת מטילה ספק בכל מיני עמדות בסיסיות שלך. כמו מה? שלום עם הפלסטינים?
"אחד הדברים שקרו בשנה האחרונה הוא שהחלטתי שאני לא יודעת כל מיני דברים".
מה את לא יודעת? מה ידעת פעם באופן נחרץ והיום לא?
"למשל מערכת היחסים שלנו עם הפלסטינים, לאן היא הולכת ולאן ראוי שהיא תלך, מה צריך לקרות ומה יכול לתקן את המצב. כל הדברים האלו הם היום מבחינתי סימני שאלה מאוד גדולים. כשאני אתגבש על תשובות חדשות, אני מבטיחה לספר לך".
ומה לגבי שאלת עצם קיומה של הממשלה הזו ונושא ועדת החקירה הממלכתית? את מטילה ספק למשל גם בשאלה האם נתניהו צריך להתפטר?
"מה שאני מרגישה, וזה מייצג הרבה יותר אנשים ממה שאנחנו לפעמים חושבים, זה העובדה שאנחנו לא מרוצים מהממשלה הזו וזה לאו דווקא בגלל איך שהם פעלו אתמול או שלשום אלא הרבה יותר בגלל מה שהם משדרים לציבור, בגלל ההתנהלות האישית שלהם, ההתנהלות הערכית שלהם. בדברים האלו הם אולי לא יימצאו אשמים בוועדת חקירה, אבל בוועדת החקירה שמתנהלת אצלי בלב הם אשמים. ועדת חקירה ממלכתית ברור שצריכה לקום, והיא גם כנראה תקום ותעשה עבודה הרבה יותר רצינית ממה שאני ואתה יכולים לעשות פה בשיחה על רגל אחת, אבל כל בן אדם עם עיניים בראש ולב בחזה יודע מהן מידות טובות, יודע איך הוא מצפה שנבחרי הציבור שלו ינהגו. זה לא מה שקיבלנו בשנה האחרונה.
"חלק גדול מכאב הלב זו התחושה שנבחרי הציבור שלנו מרשים לעצמם לדרוך על הכאב שלך ברגל גסה. זה חלק גדול מהעלבון של הרבה מאוד אנשים. ברגע שהבנתי שיש הרבה מאוד אנשים שמרגישים כמוני, והם לאו דווקא מצביעים למפלגה שאני אצביע לה, אז משהו בי נרגע והפסקתי להתרגש מכל מה שמירי רגב אומרת".
אפשר לא להתרגש מכל מה שמירי רגב אומרת, אבל מה לגבי להתרגש ממה שבן גביר עושה למשטרה למשל?
"המציאות של השנה האחרונה מאוד קשה ויש תקופות ארוכות שבהן אני פשוט סוגרת את הטלוויזיה כי אני לא יכולה להכיל יותר. אני לא יכולה להתעסק בכל דיווח, לצפות בכל תחקיר, אני לא יכולה לשמוע אנשים בוכים יותר. אתה מדבר איתי על עניין ספציפי כזה או אחר? אני לא יודעת. אם זה היה התפקיד שלי, הייתי נדרשת ולומדת ועונה לך תשובה חכמה במידת האפשר אבל אני לא רוצה, זה גדול עליי".
אני מניח שהופעת הרבה מול חיילים, פצועים ומפונים בשנה האחרונה. ספרי לי על איזה רגע שנחרט בך.
"אדם ואני קיבלנו טלפון ממישהי שרצתה להפתיע את בעלה. הם היו אמורים להתחתן אבל הוא התגייס למילואים. היא רצתה שנבוא ונפתיע אותו. היא תגיע בשמלה לבנה והיא רצתה שאני אערוך את הטקס. הגענו לשם והפתענו אותו. הוא התרגש עד דמעות. ביקשנו מהחבר'ה שם לאלתר איזו חופה, חיתנתי את הזוג ויש לנו תמונות מתוקות מהיום הזה. הסתיים טקס החופה וציפו מאיתנו לעשות מסיבה, אבל זה היה רק אני ואדם וגיטרה אקוסטית. זה היה מאוד מאתגר כי אני לא ממש מסוגלת לשיר 'ישמח חתני'. בדרך כלל מזמינים אותי לשיר שירי כניסה לחופה, לא שירי שבירת כוס".
היו לך החמצות בקריירה? היו טעויות?
"ברור, מלא. אני יודעת שמצופה ממני עכשיו לומר על מה אני מתחרטת אבל אין כל כך דברים כאלה. כשאמנים צעירים מגיעים להתייעץ איתי אני תמיד אומרת להם דבר אחד: האישיות מכתיבה את הקריירה. בהמון מובנים, כל החלטה שקיבלתי וכל דבר שעשיתי היו תוצר של מי שאני, הבן אדם שאני. גם הדברים הרעים והטיפשיים שעשיתי - כאלה שאפשר לקרוא להם 'החמצות' - הם תוצאה של המקום הרגשי שהייתי בו באותו רגע. כנראה שזה מה שהייתי צריכה לעשות. אני יודעת שזה נשמע קצת כמו קשקושים היפיים אבל אני ממש מרגישה שהשירים הגרועים שהוצאתי היו כי רציתי לומר משהו. כל הדברים קרו כי זו מי שאני".
אשאל את זה אחרת: את חושבת שאם היית מנהלת את הקריירה שלך בצורה אחרת, היית יכולה למצוא את עצמך במקום אחר?
"חד משמעית. אבל לא הייתה לי דמות כזו של מנהל לאורך הקריירה שלי, גם לא לפני המלחמה עם חברת התקליטים ואחריה. מה שנשאר זאת אני ומה שאני מרגישה שאני רוצה לעשות. לאורך קריירה בת 20 שנה רואים מי אתה. לא יעזור בית דין. גם המנהל הכי אסרטיבי לא היה יכול לשנות זאת. רואים מי אתה, והאמת הזו - לטוב ולרע - בלתי ניתנת להסתרה".
את היית חלק מאותה 'כנופיית רימון' שכללה גם את קרן פלס ומירי מסיקה שזכותו להצלחה מאוד גדולה. איך את חווה את ההצלחה שלהן?
"אני חושבת שהן שתי נשים מוכשרות שמאז ומעולם ידעו מה הן ומי הן ומה הן שוות, וזה מדהים".
אתן בקשר?
"כן. זה לא שאנחנו נפגשות פעם בשבוע לקפה אבל אנחנו בקשר והן מפרגנות בצורה יוצאת מן הכלל. זה כבוד גדול בשבילי שממשיכים להשוות אותי אליהן גם 20 שנה אחרי".
אי פעם הציעו לך לשפוט בריאליטי?
"ההצעות שקיבלתי מתוכניות ריאליטי היו הצעות שונות ומגוונות ועם אף אחת לא הרגשתי בנוח".
מה הכוונה? הציעו לך להשתתף בריאליטי כמתמודדת?
"בוא נשאיר את זה ככה".
מתי הבנת שאת כוכבת ברשתות?
"זה משהו שמגלים מאוד מהר כי בניגוד לחיים האמיתיים, ברשתות עושים לך לייק. וכשסרטון מצליח, הוא מגיע ליותר ויותר עיניים, והמספרים נהיים מסחררים באיזשהו שלב. ההחלטה להעלות תכנים לרשתות לא הייתה יוזמה שלי אלא של חברי הטוב עומרי צורף. הוא כל הזמן דחף אותי לצלם סרטונים ואני סירבתי. חשבתי שזה קרינג' מוחלט. ואז איפשהו בקורונה 'יונתן שפירא' נהיה טרנד בטיקטוק והעליתי סרטון. בהתחלה זה היה מוזר מאוד אבל היום אני מרגישה מאוד בנוח בו. האהבה שאני מקבלת משמחת מאוד. זה באמת עושה את כל מה שרציתי שזה יעשה".
באמת? זה חושף אותך לעוד קהלים?
"יותר מכל דבר אחר שעשיתי בעשור האחרון. ילדים בני 14 יודעים היום מי אני. זה לא היה כך לפני חמש שנים".
לאיזו פרסונה את יותר מחוברת - הקלילה והמצחיקה מהרשתות או המוזיקאית האיכותית שמייצרת אלבומים קשים לעיכול לעיתים?
"אני ממש מרגישה שאני שניהם. הבעיה שלי מאז ומעולם עם שירים היא שלשיר שיר זה דבר מאוד החלטי. אנשים מכירים אותי דרכו ואי אפשר לשחק עם זה יותר מדי. ודרך התכנים שאני מעלה לרשתות אני מאפשרת לאנשים להשלים את הפער הזה ולהאזין לשירים שלי תוך כדי שהם מבינים מי שר אותם. האלבומים הם היצירה שאני עובדת על מנת שתישאר".
לא קשה לפעמים לעבוד עם בן זוג? לראות אותו גם בבית וגם בעבודה?
"בטח שכן, אבל לאדם יש טריק והטריק הוא שהוא פשוט יותר טוב מכל אחד אחר. לקח לנו זמן להגיע לאן שהגענו מבחינת התקשורת בינינו אבל היום אנחנו נותנים כל אחד את הכבוד והמקום לשני".
הופעה בקיסריה, לדוגמא, זה חלום שהיית רוצה להגשים?
"אין לי חלומות שקשורים לגודל אלא לסיפוק ביצירה. העניין המספרי הוא דבר מאוד חמקמק ואני מרגישה שהקריירה שלי גדלה משנה לשנה. כל עוד אני מרגישה שהקריירה שלי גדלה משנה לשנה, טוב לי. כשאני חושבת על החלומות שלי, הם לא כוללים מספר מסוים או לוקיישן מסוים אלא יצירה שאני גאה בה בטירוף. אחרי שהוצאתי את האלבום '2023' אני מסתובבת יותר זקופה בעולם. התהילה היא גם ככה מין מפלצת משונה כזו שלא יודעת שובע. אני פשוט רוצה להמשיך לעשות מוזיקה. החלומות שלי לא כוללים איזה משהו חדש שאמור להיכנס לפריים ולשנות את התמונה. הם כוללים להמשיך לעשות מוזיקה בתנאים שלי ובתשוקה גדולה, לשמוח ולהיות מוקפת באמנים אחרים שאני אוהבת ולהיות מלאה בהשראה. זה לא הרבה לבקש וזה המון לבקש בו זמנית".
רוצים לראות עוד פרקים ותכניות של וואלה+? הורידו ללא עלות את אפליקציית וואלה + לטלוויזיה החכמה שלכם, ותוכלו ליהנות מעוד המון תכנים מעניינים ומגוונים.
ערוץ וואלה+ משודר גם בסלקום TV, פרטנר, יס + וסטינג TV.