החלוץ

מלעיסה של האלבום החדש שלו, "אור ישראלי", מסיכומה של כל החוויה, השירים והעטיפה היפה ממש, נדמה כי שלום חנוך – בדומה למה שקרה ויקרה לאושיות אחרות הקרובות למעמדו – הגיע לשלב הזה שבו הוא עומד תוהה מול שברו של החלום, הבלגן הפוסטמודרני והכל. קצת בלתי נמנע, וקצת באיחור אפילו, אבל כיף לבשר שהוא מדלג מעל התהום הידועה הזו בחן של עז הרים מיומנת, מצויד במאגרי הכריזמה הבלתי נדלים שלו וביכולת כתיבה שלא אבדה מעולם. שלום חנוך חזר, והשרופים שלו יכולים להתחיל להכין הפיצוחים ולעמעם את האור.

הבחירה במוניקה סקס כלהקת ליווי לאלבום הוכיחה את עצמה. אם נזכרים ב-95', בדוגמה של הדיסק שבו סבא ניל יאנג לקח את פרל ג'אם לסרוג לו את המעטפת (“Mirror Ball") – אז כאן זה לא בדיוק דומה. התחושה בסופו של דבר היא שהחבר'ה לא ממש ניסו למשוך לכיוון יותר רועש או מלוכלך, כפי שהיה ניתן לצפות, או משהו. והאמת היא שאין סיבה שהם ינסו, משום שהם בעצמם לא מנגנים ככה. מה שכן – הם הרכב הרוק שמנגן אולי הכי טוב בארץ, וזה עושה דברים נחמדים לתקליט.

יחד עם משה לוי על ההפקה המוזיקלית והעיבודים, ההרכב של האלבום הזה מרים רוק יחסית מאופק, אבל מאוד מדויק. כל שיר סוחב לכיוון שלו, אבל לא יותר מדי, עם הסתפקות ברמיזות והימנעות מהטיולים הרחוקים. אצל שלום זה עובד. ועם זאת יש בכבוד לגיטרה, והקול שלו זה אולי אחד הדברים הכי רוקנרוליים-קוליים שיש. שלום הוא הכי לא אנטי-זמר למרות, וכנראה בזכות, הצרידות שלו. והוא עושה דברים נהדרים עם הקול.

השיר אולי הכי חזק באלבום הוא "ראש המשלה". הרוב לא מנסים להתקרב לאווירה המחאתית כשהם עושים אלבומים או כותבים שירים. ומי שמנסה קצת לגעת באזור הזה, או שהוא מפספס או שיוצא לו חרא. שלום נכנס במצב בצעד בוטח ומתוך הרבה רגש לא מבולבל. הוא מתחיל בגרוב עם שורות שהן על גבול הריימס, מגיע לפזמון ("כל החשבון עליי זאת האמת כולה/ כל האחריות עליי – ראש המ-שלה, חביבי"), ומסיים בדקירה של "חג שמח, לכולנו". הוא בועט, חורך, הוא יודע איך לעשות את זה. ללא ספק.

ולאורך כל האלבום שירים שנכתבו, נדמה, בשטף ובהנאה. משהו כמו חמישה שירי אהבה יש באלבום הזה, ואני הייתי מציין את "האור בחלוני" הדיסטורשנאי. מבחינתי שכל האלבום יהיה ככה בניחוח מלוכלך-כבד. זה יהיה מדהים, כי לשלום יש את האיכויות האלה, אבל איכשהו נדמה לי שאני תמיד מכוון לשם בסוף. אז כן, הייתי שמח גם אם נורית גלרון היתה עוברת להוקים גראנג'יים ולאה שבת היתה קושרת בנדנה ומצטרפת לגל הגאראג' רוק. עם שלום חנוך, על כל פנים, זה היה עובד. אחרי הכל הוא הרוקר הראשון.