בימים שבהם הקונפליקט בין חיי המשפחה, לבין הגנת המדינה עולה לכותרות ונוגע כמעט בכולנו, ספר הביכורים של הסופרת טלי איסרוב, "להיות טום רינגר", עוסק בדיוק במתח הזה, ובאותם אנשים שבוחרים, או נאלצים, להקריב כל כך הרבה בשביל הביטחון של כולנו.
"להיות טום רינגר" הוא רומן ריגול ייחודי וסוחף, שמציע מבט נדיר לעולמם הרגשי של סוכני מוסד - נושא שאינו זוכה לרוב להתייחסות רחבה מעבר למעטה הסודיות המוכר. הסופרת, פסיכולוגית קלינית במקצועה, יצקה אל דמותו של הגיבור את ניסיונה כמטפלת, על מנגנוני ההגנה שמאפיינים אותו, והמוטיבציות הקדמוניות שמניעות אותו. במהלך הקריאה וכבר משם הספר, שואל את עצמו הקורא, מיהו אותו טום רינגר עליו הספר נכתב? אלא שטום רינגר לא באמת קיים. הוא שם כיסוי בלבד, משאת נפש חמקמקה, שסוכן המוסד תומר כוהנר שואף להיות, כדי להעשות בסופו של דבר לסוכן כפול. במהלך הקריאה נעשה ברור שהנפש ששואפת להפוך לסוכן כפול, היא למעשה נפש מפוצלת, רובוטית ומבודדת רגשית. כחלק מהעלילה שאיסרוב פורשת בספרה, כוהנר פוגש שתי דמויות מפתח: פסיכולוגית מסתורית ודמות אב חלופי, שמצליחים לערער את הסדר שהעמיד סביבו ומאתגרים אותו להתמודד עם רגשותיו. בעיני הקוראים, העימות הבלתי נמנע עם הקונפליקטים האישיים של כוהנר הוא בדיוק מה שמייחד את הספר הזה מאחרים בז'אנר. כאן, הריגול הופך ממסע חיצוני למסע נפשי פנימי, שבו כל צעד משקף גם מלחמה אישית ורצון להוכיח נאמנות. אף שהספר רווי גם ב"אקשן" המאפיין את עולם הריגול, הרי שבקריאה מעמיקה יותר, נראה שעלילת הריגול עצמה משמשת כיסוי לעלילה אחרת - העלילה הפסיכולוגית, זו שמתרחשת בתוך נפשו של הסוכן, שמהווה סמל לכל מי שמקדיש כיום את חייו ומאמציו להגנת המדינה.
כרומן ריגול, יש בספר הזה משהו שונה מספרים אחרים בז'אנר. כאילו הוא נכתב מהפנים החוצה, עם דגש על הזווית הפסיכולוגית. מה הביא אותך לכתוב דווקא ספר כזה?
"נכון, האתגר שלקחתי על עצמי היה להיכנס לנפש של איש המוסד, להבין מה מניע אותו, ולמה בחר מקצוע כזה. אנחנו הרי יודעים שסוכני מוסד הם אנשים מאוד מוכשרים, שיכלו לבחור כמעט בכל מקצוע אחר. סיקרן אותי מה המבנה הנפשי שיכול לאפיין אדם שבוחר להיות סוכן מוסד, מהן המיומנויות שהוא צריך, ואלו מחירים הוא משלם על בחירה במקצוע הזה".
אלו מחירים לדוגמה?
"קודם כל, המון בדידות וחוסר הערכה. אסור לך לשתף אף אחד במה שאתה עושה, אין מחיאות כפיים, למשפחה ולחברים בכלל אין מושג איפה אתה מבלה את הימים שלך. יש גם קושי גדול לקיים מערכות יחסים מחוץ לעבודה, בגלל הצורך לשמור על חשאיות תמידית, וכמובן ישנה גם ההתמודדות עם חרדה שיכולה לעלות במצבים מסוכנים. להמשיך לפעול תוך כדי החרדה, תחת כיסוי, דורש שימוש בהמון הגנות פסיכולוגיות, אפילו הגנות של ניתוק ודיסוציאציה".
אז מה באמת התהליך הפסיכולוגי שיכול להביא אדם מהשורה לבחור במקצוע של סוכן מוסד?
"המרגל נדרש להסוות את עצמו, להרגיש משהו אחד מבפנים ולהציג משהו אחר כלפי חוץ. יכולת כזאת יכולה להתפתח עוד בילדות, כשילדים לומדים להסתיר מה קורה בתוכם מבחינה רגשית, ולפעמים אפילו לפתח "עצמי כוזב". הדבר יכול לנבוע מדינמיקה של ילד מרצה מול הורים שלדעתו לא מעוניינים או לא פנויים להכיל את הרגשות שלו. זה ילד שלומד לשדר תמיד ש"הכול בסדר" בלי קשר למה שהוא מרגיש באמת.
דינמיקה נוספת שיכולה להוליד אופי של סוכן מוסד, היא של הילד ההורי. זה ילד שמרגיש שהוא חייב לקחת על עצמו הכול, לא לסמוך ולא להיות תלוי, כי ההורים נתפסים על ידו כחלשים מכדי להגן עליו בעצמם. ילד כזה גדל בתחושה שאם אין אני לי מי לי, והוא מרגיש צורך לקחת הכול על עצמו. זאת תכונה שאופיינית יותר לאחים בוגרים. טיפוס כזה הוא אחד שיסכים לסבול חיים של בדידות ואולי גם סכנה, כי מבחינתו אין ברירה, אין אף אחד אחר שיעשה את זה במקומו".
את רואה קשר בין הדינמיקה הנפשית שאת מתארת לבין מה שקורה כיום בארץ?
"כן, מאוד. ההתמודדות של הדמות בספר היא ממש מראה להתמודדות של כל כך הרבה אנשים בארץ עכשיו, בפרט החיילים שלנו בשדה הקרב. הם נאלצים לתפקד במצבי סיכון נוראיים. הדבר דורש ניתוק רגשי וסוג של התאכזרות עצמית, עד כדי התנהגות שמנוגדת לאינסטינקטים הטבעיים של שימור עצמי. במקום לברוח, הם חותרים למגע. זה מה שהחברה מצפה מהם, וזה שובר לב. אנחנו צריכים כולנו לדעת שבחברה הישראלית פעילים כיום מנגנוני הגנה פסיכולוגים חזקים, של בידוד רגשי, ניתוק, הדחקה ועוד. זה מודל הגבריות הרווח, וחשוב לזכור שיש לו מחירים קשים ברמה האישית והחברתית".
איך הספר מתמודד עם הדילמה הזאת והאם יש לך מסר לחברה הישראלית כולה?
"הדילמה של הדמות בספר היא באמת כמה להמשיך בדרך של בידוד רגשי ותפקוד רובוטי, וכמה בכל זאת להודות שהבדידות קשה לו ולהיפתח אל העולם הרגשי שלו. הגיבור בספר בעצם משתמש בכיסוי שלו, כדי לברוח מעצמו ולא להתמודד עם הדברים שיושבים עליו, כמו הקשר עם ההורים ועיבוד האבל על אביו. אני חושבת שבמידה מסוימת זאת הדילמה של כולנו עכשיו. כמה אנחנו עוטים על עצמנו גלימת סופר-מן, ושמים את הרגשות בצד כדי להילחם ולשרוד את התקופה הנוראית הזאת, וכמה אנחנו מודים שאנחנו פגועים, וזקוקים לזמן כדי לשבת בצד וללקק את הפצעים. כמה אנחנו מודים שמה שאנחנו צריכים עכשיו זה המון חמלה".