על רקע ה"הסכם" שאמור לפטור אותנו מאזעקות לאיזה רגע או שניים, שודר הפרק השלישי של עונת המשפחות של הישרדות. אני מעוניינת במידה שווה לצפות בשניהם, ובאופן מוזר הם גם משיקים זה לזה. הרי בשני המקרים הדיון הוא על התנועה שבין הפחד לאבד והמחויבות להגן על שלך, לבין הכוח של ה"ביחד". בואו נודה, ההסכמים במציאות סובלים מחיי מדף קצרים ולא אמינים בדיוק כמו הבריתות בהישרדות. עונת המשפחות כאילו שואלת את אותה השאלה שאנחנו כולנו שואלים כל יום: ביחד ננצח או שהמציאות מורכבת יותר?
מורכבת, זו התשובה הנכונה, אבל הנטייה של המוח האנושי היא להאמין במונוגמיה וסול מייטס, בעוד המציאות מוכיחה שוב ושוב שיחסים קרובים הם 10% ביחד ננצח, ו-90% של תסביכים, מניעים, אגו ושקרים. עכשיו אנחנו עוד בתחילת המשחק, אבל מהיכרותנו העמוקה עם עצמנו כחומר אנושי, אני חושבת שאפשר כבר עכשיו להניח שהחיבוקים אחרי כל משימה, הפרגון האוטומטי, והמוסריות המוגזמת ילכו וידעכו עם כל מועצת שבט, ויפה שעה אחת קודם.
מישהו שמכיר אותך טוב, יכול לתת לך ביטחון מסוים, אבל להעיק עליך ולהגביל אותך במשחק באופן נרחב ויסודי. למרות שבינתיים רק שי ודודיק הקיבוצניקים הקשוחים מודים שהם שמחים להיות רגע כל אחד לעצמו, השאר עדיין לכודים ברעיון שהם אחלה אנשים, עם אמת פנימית ומידות טובות.
איתמר וטניה - הרפתנית וה"אהבל" כמו שהגדיר אותו דודיק בדרכו המחוספסת - הודחו בבושת פנים בהדחה הראשונה, והובאו לאי סמוך שיש בו שק אורז וכמה ענפי דקל, להשתכשך במים עד האיחוד, אז תהיה להם הזדמנות לחזור למשחק. בינתיים הם נותרו כל אחד עם תחושת הכישלון שלו ועם המחשבה המסייטת "רק שנינו? שבועיים? פה? שלחו חילוץ".
טניה נשמעה מאד נחושה ללכת הביתה, כביכול כי היא סובלת, אבל לדעתי היא פשוט לא הצליחה להכיל את ההשפלה שבהדחה. היא בטח חשבה שהיא תסתדר יותר טוב, תתמודד יותר טוב, ותהיה יותר אהובה יותר מהר. דחייה כזו היא אירוע שובר לב, ולקח לה שנייה להתאפס, בעזרתו האדיבה של הבן שלה, שיודע מה אמא שלו צריכה כדי להתחזק - אותו מסכן וקטן, כדי להרגיש שהוא זקוק לה. וזה עבד. כמה שעות שלו מסתובב עם פרצוף סובל מיד סידרו את הפנצ'ר של טניה וכוחותיה שבו אליה. "כשטוב אני משחררת", היא הסבירה. "כשרע אני נצמדת".
גם התאומות מתות להעיף אחת את השניה מהעיניים ולהיות רגע לבד. עם כל הדיבורים שלהם על אחוות תאומים, הן הראשונות שהקשר ביניהן התחיל להיסדק, ועוד בגלל איתמר "וואלה היו נגיעות בלילה, פספסתם" בר-און. אור התאהבה תוך 24 שעות עד ערפול מוח ברמה שהדאיגה את אחותה - וזו עשתה לה טובה והתעקשה להעיף את איתמר. מהלך חכם של רון, שמצטיירת כבר עכשיו כתאומה הנבונה יותר, לפחות מבחינה רגשית.
כשהתאומות מציעות את עצמן למו"מ הראשון, עומרי קורא להן "נבובות". מעצם היותו גבר נשוי על האי, הוא יכול להרשות לעצמו לזלזל ביפות של השבט, אבל זה היה טיפה מוקדם וטיפה מוגזם. באמת כבר אי אפשר לשמוע את צמד המילים "כוח נשי" יוצא מעוד פה עם ביקיני על מסך, במיוחד בעוד הוא צריך להפעיל את המוח, להתאמץ למצוא חן, ולפחד על המקום שלו, בזמן שהוא רואה את הקלות כביכול שבה שתי הבלונדיניות הקטנות משתלבות ומוצאות את המקום שלהם במשחק. "נבובות" יצא לו כנראה מהתסכול, כי הן רחוקות מלהיות טיפשות, ואם הוא לא יודע את זה כבר, הוא יבין את זה בקרוב. הוא כל כך מזלזל בהן שכשהן חוזרות מהמפגש ומספרות מה היה, הוא מאמין להן מיד, כי לדבריו "הן פשוטות מדי בשביל לשקר". הו, לא, נשמה, הן פשוט חכמות מכדי לשלוף ציפורניים כל כך מוקדם במשחק - עומרי עושה טעות שהוא מתייחס אליהן כאילו הן זוג אוגרים.
התאומות קיבלו את המשימה להיות אלה שמרכיבות שני שבטים חדשים - אחת מהן בוחרת מישהו, והצמוד/ה שלו/ה הולכ/ת אוטומטית לקבוצה השניה. זה גורם לשלו לבכות כי מבחינתי הוא הגיע להישרדות בשביל לבלות זמן איכות עם אבא שלו. אבל נתנו להם יומיים יחד, ועכשיו זה נגמר - כל אחד לעצמו, כל אחד בשבט אחר.
מצד שני יאנה ממש שמחה שהפרידו אותה מחן, שכבד לה על הגב, ורק דודיק, כפרה עליו נאמן לעצמו ואומר בקול רם את מה שכולם חושבים: "מה קרה? אפשר לחשוב". והוא צודק - כולם רצו להיפרד קצת. התאומות היו צריכות את זה כמו אוויר לנשימה. ההקלה של כל אחת מהן כש"נאלצו" להיפרד הייתה מאד ברורה לעין. כולם הבטיחו לעצמם בקול רם שהם לא ידיחו את בן המשפחה שלהם. אנחנו עוד נראה. ברגע הפרידה כולם התחבקו וכל הזוגות ניצלו את רגע החיבוק כדי להבטיח הבטחות ולהשאיר הוראות. הבנתי - כנראה חיבוקים הם ההסוואה של העונה הזאת להתלחששויות ערמומיות.
משימת החסינות הייתה קלאסית - שחייה לרפסודה שעליה 60 שקי חול, הסעה של הרפסודה חזרה לחוף, ובניית מערום של השקים כדי להגיע לדגל גבוה. מי שמניף את הדגל ראשון, מנצח. השבט האדום הם החזקים והצעירים יותר "חוץ מיאנה שהיא לא הכי צעירה, אבל היא וואנאבי צעירה, שזה אותו דבר", לדברי שלו, להזכירכם, הבחור שהעיד על עצמו שהוא בכושר שיא אבל כמעט התעלף במשימה הראשונה. השבט הכחול אמנם מבוגר יותר אבל גם חכם יותר, והם כמעט ניצחו את המשימה בזכות התכנון המדוקדק שלהם. ברגע האמת השבט האדום נתן בראש, ולקח את החסינות. ברגע הניצחון שלו שוב בכה. והפעם בגלל שאבא שלו הולך למועצת שבט. באמת ציפיתי שילד של מכור לשעבר יהיה טיפה יותר קשוח.
בנוסף, לא רוצה להאשים, אבל יכול להיות שמיכל אברהמי, האישה והחזייה החמקמקה, שהקפידה מאד לשמור על הכתף שלה ולא הרימה שקיק במשימה, אחראית להפסד? לא רוצה להפנות אצבעות אבל הפער בין הקבוצות היה חמישה שקים. אולי לא יזיק לה שבוע באי הגורל כדי להתעורר על החיים שלה. אלא אם כן הכתף שלה תבריא באורח פלא והיא תיקח חסינות, השם שלה קלללל יהיה על הפתקים במועצת השבט הבאה. בינתיים מקנזי מסתמן כשורד מעניין מאד, ולפי הפרומו הוא ינסה להדיח את אחד הקדושים. אילנה, שגם היא מסתמנת כשורדת שווה, תמצא פסל חסינות. תזכרו שלאילנה ועומרי יש גם את המטבעות שירשו מאיתמר וטניה - לא שאנחנו יודעים מה ערכם, אבל הרגע שבו האמת האנושית המכוערת תתחיל לצוץ על פני השטח, קרוב. אני מתה כבר לראות את הריב הראשון עומרי לאילנה, שנראה מי לובש את הקוביות בבית.
בינתיים כולם לאבי דאבי, אבל כבר בפרק הבא האינטריגות יתחילו לרחוש. דודיק כבר אחוז בחילה מהקשקושים של ניצן (אח שלי, אני דואג לשי, אני אוהב אותה). שקרים רגשניים הם לא הדרך להגיע לליבו של הקיבוצניק הקשוח הזה. אלה אנשים שאי אפשר לקנות אותם במחוות ריקות, רק לזכות באמון שלהם במעשים לאורך זמן. הצהרות חסרות בסיס רק מרחיקות אותם, וחוץ מזה, דודיק יודע ששי לא צריכה ש"ידאגו" לה, וכמו שהיא סומכת עליו, ככה גם הוא סומך עליה. איזה זוג חמוד.
השבטים פורשים חזרה לאי שלהם, איפה שמחכים להם כל הפינוקים הרגילים - ברזנט, מצ'טה, שק אורז וסרטן נהרות נוירוטי לישון איתו כפיות. כמו ישראלים טובים הם מנצלים את הערב ליד המדורה כדי לחלוק סיפורי אימה. סליחה, חיים. בן מספר על אבא שכל הילדות היה בכלא וניצל את המשכורות הזעומות של הילדים שלו כדי לקנות סיגריות בקנטינה. מקנזי סניור הזדהה עם הכאב של בן, אבל גם הבין את המקום של האבא, וחלק עם השבט שלו שעוד חמישה ימים הוא סוגר שש שנים נקיות מסמים, במידה ולא יחלקו סמים על האי, הוא סייג. נראה לי שמקנזי יכול להיות רגוע לגבי התאריך העגול שלו, כי על האי הזה הוא יקבל את הפרנויה וה"היי" באופן טבעי, בלי תוספים.