במערכות החדשות קצת התעייפו. אפשר להבין אותם. כבר במשך כשנה וחודשיים שהם משדרים כמעט ללא הרף, כולל כמה לילות לבנים - וקצת כמו צה"ל, אי אפשר להישאר עירניים כל הזמן, גם אם משננים זאת באוזניו של כל חייל לפני שיעלה לשמירה.
כך אירע שכלל משדרי האקטואליה של אמש החמיצו את הכותרת המרכזית של אירועי היום - הפרת הסכם הפסקת האש על ידי חיזבאללה. לא, הם לא החמיצו את האירוע: כולם דיווחו על ירי הטילים לעבר כוחות צה"ל בגזרת הר דב, כולם גם הביאו את התגובות במערכת הפוליטית, שהתרגום של כולן (כבר מזמן לא שררה אחדות שכזאת גם בקרב הקצוות האופוזיציוניים שמתנגדים לנתניהו - מאביגדור ליברמן ועד ליאיר גולן!) הוא "להיכנס בהם" - או כמו שתבע שר האוצר: "תגובה בלתי פרופורציונלית".
כלומר, כל הנקודות היו שם, אבל לא נמצא מי שיחבר אותן לכדי תמונת מצב שאומרת אחת משתיים: או שהפסקת האש קרסה והתפוררה, כך שצה"ל חוזר ללחימה ובמקביל מתחדש ירי הטילים על ידי חיזבאללה, או - בסבירות גבוהה הרבה יותר - שנוצרה כאן משוואה נוראית, שמחזירה את ישראל ל-6 באוקטובר בגבול רצועת עזה.
איך אני יודע? אני לא מתיימר להיות חלילה חכם יותר מעמיתיי באולפני הטלוויזיה, אבל אני גם זוכר איך נראה "נוהל הפצצת דיונה", אם לקחת את הדיון מהר דב לגבעת חלפון. חמאס או חיזבאללה בוחנים אותנו בעזרת ירי שנועד לא לפגוע אלא רק להתבצע, הפוליטיקאים מבטיחים רעידת אדמה, שכן למדנו כבר משהו מהיציאה מלבנון, ההתנתקות, צוק איתן, שומר החומות - וכל אותם צמדי מילים שנשבענו להפוך למציאות ביטחונית חדשה, כזאת שבה לא יהיו עוד "טפטופים", שאינם אלא מבוא לסערה הבאה עלינו לרעה.
צה"ל מצדו ממלא אף הוא את חלקו ומוכיח שיש דבר כזה עשן בלי אש - וכולם מבסוטים לנוכח העובדה שההסכם, להזכירכם - זה שאף אחד מאיתנו לא יודע מה כתוב בו, החזיק מעמד. כולם חוץ מכמה חכמים בין תושבי הצפון, שכבר רואים את ה-7 באוקטובר שלהם מתקרב.
"תגובה בלתי פרופורציונלית" כפי שתבע שר האוצר שכל כוחו בלשונו וכל הבטחותיו על הקרח (מה בנוגע להתערבות על בקבוק ויסקי לגבי עומק הגירעון בתקציב?), פירושה בניינים קורסים בדאחייה - ולא "תקיפה של 20 משגרים בדרום לבנון" כדאחקה. תגובה בלתי פרופורציונלית היא פעילי טרור מתים, אחרת נחשוד שמישהו כאן קורץ לחיזבאללה: אתם יריתם לעבר ג'בלאה, אנחנו ירינו לעבר שקר כלשהו בדרום-לבנון, יאללה, ממשיכים בישראבלוף.
יסלח לי דובר צה"ל אם אחרי 14 חודשים של לחימה אני פשוט כבר לא מסוגל להאמין למילה אחת שיוצאת מפיו. מי שאני לא מבקש את סליחתם הם העיתונאים במהדורות השונות, שנרדמו כולם בשמירה. לאלה שהתעמתו ראשונים עם המידע עוד אפשר לסלוח, למשל לרפי רשף שהעביר לעודד בן עמי, ללוסי אהריש שמסרה לאלי ראכלין או למאיה ראכלין שהעבירה לאיילה חסון באולפן שהשר קרעי רוצה להשבית - במשמרת שלהם אולי עוד לא היה אמור ליפול האסימון, אבל זה שבשעה 20:00, אחרי דיווח קצר על הירי ועל היוודע דבר הכרזתו של סרן עומר נאוטרה כחלל, עברו כולם לעסוק במה שכבר זכה לכינוי "פרשת בן גביר", זה בלתי נסלח.
גם כאן עבדה דינמיקה נפסדת שמזכירה קצת את הדרך שבה צה"ל הגביר (או שלא) כוננות באותו לילה גורלי: כבר התכוננו לדווח באריכות על הפרשה שקושרת בין המשטרה, שב"ס, חשד לשוחד והשר הממונה, אז למה להחזיר לאולפנים עכשיו את ניר דבורי ואלון בן דוד, במקום ברוך קרא וגיא פלג - שכבר התכוננו יפה לנאומים חוצבי להבות להגנה על היועמ"שית וכמה שבן גביר הוא נורא ואיום (דעתי כדעתם - זו פשוט לא הייתה החדשה המרכזית של הערב)? הנה לכם קונספציה - ולא רק צבאית אלא "תומכת לחימה" או במקרה דנן, תומכת אי-לחימה.
לתומי קיוויתי שאולי במהלך הלילה, עם מרחק קל מהאירועים, ייפול למישהו האסימון. ולא היא.
על הבוקר נפלתי היישר לזרועותיו של ניב רסקין, שאירח את דבורי.
אלה היו חמש דקות שצריך לשדר בכל בית ספר לעיתונות. דבורי עולה לשידור, מדווח בקצרה על ירי חיזבאללה ועל תגובת צה"ל (כלומר מצטט את דובר צה"ל) ומוסיף את רוח המפקד באומרו משהו (הציטוט אינו מילה במילה, אך משקף נאמנה את רוח הדברים): "מראש הייתה הבנה שדברים כאלה עלולים לקרות עד שההסכם יתייצב, לכן אני חושב שיש סיכוי שזה יעבוד". וואו.
למה "וואו"? כי מיד לאחר מכן, כמעט בשולי הדברים, עבר דבורי לדווח על מסקנות התחקיר שהוגש לרמטכ"ל על מוכנות צה"ל לאירוע ביטחוני חמור בגבול עזה, עד ל-7 באוקטובר.
מהתחקיר עולה שצה"ל לא היה בכיוון. הוא העריך שבמקרה הגרוע עלולה חוליית מחבלים לחדור ליישוב, לכל היותר שלוש חוליות - ולכן נערך בכוחות דלים, אם לתמצת את השורה התחתונה (שאותה אגב היה יכול כל צופה חדשות ממוצע לדקלם גם אלמלא היה נערך אותו תחקיר מפואר, אלא אם כן אתם טלי גוטליב ואז יש לכם הסבר אחר).
והנה לכם "וואו" ופשרו: אותו דבורי שמדווח "שחור על גבי לבן" - עד כמה שיש כזה במשדר חדשותי מצולם, שצה"ל הגדול, על כל מערך המודיעין וההערכה שלו, לא היה בכיוון לאורך כל השנים שקדמו ל-7 באוקטובר, כולל הסתמכות מוגזמת על המכשול התת קרקעי שהתגלה כמשענת קנה רצוץ. צה"ל הזה, אותו צה"ל ממש, הוא זה שסומך את ידיו על המשוואה החדשה שנוצרת לנגד עינינו ממש בדרום לבנון. מילא הצופים, אבל איך דבורי עצמו אינו רואה את הסתירה שבין שני חלקי הדיווח שהעביר בתכנית הבוקר?
או אם לחדד עוד יותר את השאלה: איך אפשר לצפות מצה"ל שיהפוך לצבא שעומד על בהונותיו, נכוח כשלונו המחפיר באירועים שהובילו לאותה שבת נוראית ובמהלכה, כאשר מי שאמורים להיות כלבי השמירה שלו, לא שורקים במשרוקית, לא מצלצלים בכל פעמוני האזעקה, אלא מצטרפים הערכת גורמי הביטחון לפיה "זה יכול לעבוד" מאחר שמדובר בכמה חריקות שהיו צפויות בימים הראשונים של ההסדר...
אלוהים אדירים, מתחשק לצופה שזיכרונו מגיע עד לימי ראשית אוקטובר 2023 לזעוק: אתם לא רואים שקונספציה חדשה נולדת ומתהווה ממש לנגד עינינו?!
מילא פוליטיקאים שיש להם אינטרס, מילא גורמי צבא שחשוב להם להצטייר כמי שניצחו במלחמה והחזירו את השקט, אבל כלב שמירה שלא משמיע אפילו קול נביחה? עבודתי אינה העניין כאן, אבל אני יכול להציג לכם דפים שלמים שתכננתי לכתוב במקור אודות משדרי האקטואליה של הערב בערוצים השונים, על כתבות החזרה לשגרה, הנה הן בקצרה:
ב- 12 דין פישר על הפקק בנמלים (פישר יקירי, עם כל הכבוד לטיסה במסוק ששכרה התאחדות התעשיינים, התמונה אולי בשמיים, אבל את הפתרון חפש על הקרקע, למשל בעובדה שקרוב ל-40% מעובדי נמל אשדוד הם חברי ליכוד! נראה לך באמת שיש גורם שיעביר חלק מפריקת האוניות לנמלים הפרטיים?) - ונשאר אפילו מספיק זמן כדי לחגוג 80 לדוד קריבושי, אשכרה כתבה שנראית לקוחה מזמן אחר.
ב-13 נגה ניר נאמן מתארחת אצל רשות שדות התעופה בניסיון עגום לעורר את הסתערות התייר הישראלי על נתב"ג עם חזרתן של חלק מחברות התעופה הזרות.
ב-11 כתבה נהדרת - בפירוש הכי טובה של הערב הזה - של יאיר אטינגר על החיילות הדתיות שמצטרפות למערך האיסוף הקרבי של צה"ל - בהצלחה גדולה לאדווה, שירה וחברותיהן, הילדות של כולנו (גם של מי שאינו דתי), הפנים היפות של הציונות הדתית ויישר כוח לרבנית הילה נאור שמלווה אותן, מטעם מדרשת לינדנבאום, תשובה מוחצת לנאום המתועב נגד שירות נשים, של הרב יגאל לוינשטיין.
לא בא התיעוד הקצר הזה אלא להוכיח שממש כמו מערכות החדשות, גם המדור הזה התכונן לסוג ביקורת טלוויזיה שונה בתכלית שכולה חזרה לשגרה - רק שאז התפוצצו אצלי בתודעה שני טילי חיזבאללה, אלה שהתגובה עליהם התאמצה לגרום לכמה שיותר רעש וכמה שפחות נזק - והדליקה את כל נורות האזהרה. כלומר, אצל כולם - חוץ מאשר מי שהיו אמורים להדליק אותן.