טוב, מתקדמים. עוד לא מבדילים בין שקד לניצן למרות שהם דווקא לא תאומים, אבל לאט לאט. השבטים כבר מתחילים ללבוש צורה, ואחרי סלסילת הפירות שקיבלו שבט סומלייה אמש, קלגאן מגיעים רעבים וקנאים הבוקר, מה שמוכיח פעם אחר פעם שניצחון במשימה לא קשור בהכרח לכוח פיזי, גם כשהמשימה היא משימה של כוח פיזי. גם הפעם משימת החסינות זה היה לגמרי עניין כזה - להחזיק בולי עץ כבדים כשכולם תלויים בכולם, אחד נופל, הוא גורר אחריו את כל השאר. למרות שהם היו רעבים, ואולי בגלל שהם היו רעבים, שבט קלגאן ניצח בענק - למעשה מלבד מיכל, כל המשתתפים עדיין אחזו בחבלים שלהם, כולל אילנה, שמתחילת המשימה אמרה שהיא רוצה לשחרר.
"זה נכנס לי לגב!. התנועה הזאת על הפנים לגב! אני בחורה שכל החיים הולכת ישרה". תגידי, מה את רוצה? מה בדיוק חשבה לעצמה מיכל כשהיא באה להישרדות - שזו חופשה כירופרקטית? ריטריט של חוקנים? אולי דמיינה את עצמה בין המשימות בבגד ים ופראו, לוגמת מיץ קוקוס, בעודה סופגת שמש והשיער מקבל גוונים?
אם זכרוני אינו מטעני, לא היתה משימה אחת שמיכל לא הפילה בתירוץ שהיא לא טובה לבריאות שלה. הפעם "זה נכנס לי לגב". ומילא זה, את רוצה להיות לוזרית ולא שחקנית קבוצתית במשחק שבו הקבוצה היא הכול, תהיי. אבל למה להרוס גם לבת שלך? במסווה של דאגה, שלי אישית נראית מאד מוגזמת מאחר והבת שלה אישה בוגרת, היא כל הזמן מרפה את ידיה של מירב, שדווקא רוצה להיות בדיוק ההיפך מאמא שלה - שחקנית קבוצתית, להילחם למרות שקשה, לעבור דרך הכאב. אמר דודיק, ובצדק מוחלט "אכפת לך מהבת שלך, שחררי אותה, למענה".
דודיק יכול להעביר שיעורים בשחרור ילדים. באמת, תשקלו פורמט איתו בתור סופר נאני. אני ממש רואה אותו שולח ילדים בני ארבע לעבודה ברפת בכל פעם שהם בוכים כדי ללמד אותם פרופורציות, ואם הם לא נרדמים בלילה הוא ישכיב אותם לצד העגלים, שיראו מה זה החיים. מערכת היחסים בינו לבין שי יכולה להיראות גם מרוחקת, אבל בסופו של דבר, משהו בקשר הזה מדרבן אותה להיות במקסימום שלה. אולי כדי להוכיח לו, ואולי היא פשוט עצמאית ומודעת לכוח שלה כי אף אחד לא ריחף מעליה כמו פאקינג הליקופטר.
ההפסד במשימת החסינות נופל ישר על הראס של יאנה - בני השבט כמעט תמימי דעים שהיא זו שצריכה לעוף בהדחה הקרובה. האמת, לא לגמרי מבינה למה דווקא היא - היא נראית פוטנציאלית כמו מישהי לרוץ איתה. מיכה קדוש מנסה לרתום אליו את האנשים כדי להדיח אותה, ועל פניו נראה שהוא לגמרי יצליח. אין לו כל כך אופוזיציה, מלבד עומרי - שחוץ מהעובדה שהווייב של הזוגיות שלו סופר משונה, לא הבנתי מה הקטע שלו. מה אתה משחק אותה עוזב את החבל מתוך דאגה לאשתך? הוא עזב את החבל כי היה לו כואב, לא כדי להגן על ידי הקטיפה שלה.
אבל מטומטם הוא לא. הוא מבין בדיוק מי נגד מי, יודע לנצל חולשות אנוש, קולט שהגברים הצעירים יותר תפסו את משבצת האלפא בשבט, ולכן נוקט בגישה ערמומית יותר ומתחיל לגייס את הנשים. קל מאוד - מירב ורון כבר נפלו ברשת, וגם יאנה בדרך. הוא קולט שהיא מרגישה בחוץ, ומזכה אותה בתשומת הלב הדרושה, מנסה לאסוף קולות להדיח את מיכה. קשה לי להאמין שהוא יצליח, אבל אני בעדו. אני מעדיפה לוותר על עוד גבר עם קוביות, שבינתיים מביא בעיקר כוח פיזי לשבט, מאשר על אישה שעשויה להיות מעניינת בהמשך. חוץ מזה, עומרי מצדיק את המהלך שלו בזה שנשים פחות נוטות להתהפך ולשנות את דעתן. זה לא נכון - פשוט הטקטיקה הנשית שונה. הטקטיקה הגברית היא להפגין כוח ישר על ההתחלה. הטקטיקה הנשית הפוכה: אנחנו שומרות את הקלפים קרוב לחזה ומצניעות את הכוח שלנו בהתחלה, ונראה את החוזקות שלנו רק שיהיה צורך. לא יותר נאמנות. פשוט יותר חכמות.
טקטיקה גברית, טקטיקה נשית
המשימה הסתיימה כששלו מחזיק לבד את כל בולי העץ ואבא שלו מתרגש מהעבר השני וזורק לו סופרלטיבים כמו "איזה אריה אתה, בן שלי!", ואני בבית, אומרת לעצמי מתחת לשפם: "האריה בכיין אבל, ציון". כמה שהוא חזק, יש בשלו משהו מאד נידי, נוטה לדרמה, וזה בולט אפילו עוד יותר כשמשווים אותו לאבא שלו. הישרדות יושבת בול על ציון, כי העבר שלו היה אימון בדיוק לזה. זה האיש הכי מסוכן על האי כרגע, שיהיה ברור.
אילו היתה מועצה בקלאגן, די ברור שמיכל הייתה הולכת, וחן, עורך הדין השברירי והנוטה להתעלף, כבר מתחיל לתפור לה תיק. היא נטל על הקבוצה, וגם - אם לא היא תלך בהדחה הבאה, זה כנראה יהיה הוא. ציון קורא לה דליה מנטבר, דודיק מתעצבן עליה שהיא יושבת עם ילדה חצי מגילה ומנהלת איתה שיחה על בנים וקניונים במקום לעזור להדליק אש ולאסוף עצים, וכשדודיק מעביר ביקורת, כולם מקשיבים, כי בואו, האיש לא מתלונן על כלום. שרופה עליו.
כשנגמרת המשימה, אור ראתה את האור, ומגלה שאיתמר עדיין במשחק. וטניה, כמובן. מסבירים לכולם על אי הגורל, בלה בלה, ומיכה מגלה שאח שלו ויתר על האופציה לחזור בדיוק אחרי דקה. מאכזב, אבל גם משחרר במידה מסוימת. אמנם אין לך על מי להישען, אבל אתה גם לא חייב כלום. איתמר וטניה בוחרים את שי להילחם נגדה בתלת קרב, כנראה מתוך מחשבה שהיא חלשה יותר. ובכן, האינטואיציה המשותפת שלהם שוב הכשילה אותם. שי לוקחת את המשימה בלי להזיע, מוכוונת מטרה כמו חץ, ואיתמר לוקח את המקום השני, כדי לוודא שהם יקבלו את הפרס בכל מקרה - ארבעה מטבעות, שעדיין לא גילו לנו מה ערכם הסגולי בשוק. שי מקבלת כתב חידה. איזה מבאס זה לקבל חידה. היא ניצחה, תנו לה פרס, מה אתם עושים לה סודוקו עכשיו.
שני נצחונות לקלגאן מסיימים להם את היום באופטימיות, ובעוד הם משתכשכים בים, הם עושים שיחה לאור, כדי לוודא שהיא מבינה שאיתמר עלול להיות על הפלנצ'ה שוב, ושהיא תידרש להדיח אותו שוב, אם ירצה השבט. היא מבטיחה שכן, אבל ציון הנוכל לא קונה את זה, וגם אני לא.
הפרק מסתיים בקרב חתולות בין מירב ליאנה שכבשה לעצמה את מקום השינה הכי נוח באופן קבוע. הן רבות, שי מצטרפת, וההדחה של יאנה נראית יותר קרובה מרגע לרגע. התקווה היחידה שלה היא עומרי, למרות שאני לא בדיוק מבינה את התוכנית שלו. הוא אומר ליאנה שאמר לכולם שהוא מרדים את יאנה, אבל שהוא בעצם מרדים את כולם ולא אותה. מסובך לי מדי לעכשיו, כי עומרי הרדים גם אותי. היה פרק טוב, נותר רק לקוות שהניצחון של קלאגן ירוויח להם משהו לנשנש, וזה ידחה בעוד כמה ימים את הרגע שבו דודיק צולה חולדה ואוכל אותה.