אחרי שנים שהציבור האמריקאי הלך והתרחק מן הדת, נראה שהמגמה התהפכה. לפי דיווחים בתקשורת, מכירות ספר התנ"ך עלו ב-22 אחוז בשנה האחרונה. ככה זה, כשמפלס החרדה עולה, אנשים מחפשים תשובות, ורבים מוצאים אותם בספר הגדול מכולם, זה שמתעלה על כל סרט.
האמריקאים שמתקרבים לדת ודאי ישמחו לשמוע שגם לנטפליקס יש מה להציע להם. בסוף השבוע, ורגע לפני חג המולד, עולה בשירות סרט חדש בשם "מרים" ("Mary"), וכמשתמע משמו הוא עוסק בלידתו של ישו.
סרטים רבים כבר עסקו בנושא. הטוויסט הוא שכרוח הימים, סרט זה מעמיד במרכזו דמות של אישה - מרים, אימו של ישו. את בן האלוהים עצמו אנחנו רואים רק כתינוק, וגם זה מעט מאוד.
טוויסט נוסף קשור בליהוק. למרות שזה סרט נוצרי, המציג את לידתו של ישו כאירוע החשוב ביותר בהיסטוריה המודרנית, ואת מייסד הנצרות כמי שיציל את העולם, רוב השחקנים בו יהודים. נועה כהן בתפקיד הפריצה שלה מגלמת את מרים; את בן זוגה יוסף מגלם עידו טאקו, אותו רואים לאחרונה בכל מקום - מ"קרוב אליי" זוכה האופיר ועד "החייל הנעלם"; וגם אורי פפר, מילי אביטל וישראלים אחרים מופיעים פה. הגוי הבולט היחיד הוא לא אחר מאשר אנתוני הופקינס, שמגלם את המלך הורדוס.
העלילה מזכירה מעט את "שליחות קטלנית" - או שבעצם נכון יותר לומר שהיא מזכירה לנו עד כמה "שליחות קטלנית" התבסס על המיתולוגיה הנוצרית. הורדוס רואה בעצמו המשיח ומבין שישו יערער על מעמדו, אז הוא שולח חיילים חסרי רחמים כדי לחסלו לפני שיהיה מאוחר מדי, ואת מה שקורה בסוף אנחנו כבר מכירים.
ראינו כבר לא מעט סרטים על לידתו של ישו, ולמרות הזווית האחרת, "מרים" לא באמת שונה מהם. הוא גנרי, יבשושי, דידקטי ואלים בדיוק כמוהם - מעין הצגת בית ספר עם תוספת של אלימות סדיסטית, ובמקרה הזה גם של שחקנים ישראלים שמדברים אנגלית במבטאים משונים. צפיתי בסרט לפני שבוע ואני לא זוכר ממנו כמעט כלום. מאחורי המצלמה עמד די ג'יי קארוסו, ביצועיסט ותיק שמזה שנים מביים בז'אנרים שונים ומשונים, וחתום למשל על "דיסטרביה", "אני מספר ארבע" ותוצרים בינוניים רבים אחרים.
גם כאן הבמאי לא מותיר חותם, אבל כנראה שזה לא ממש משנה. לא הפיקו את "מרים" כדי לזכות באוסקר. הרי המטרות אחרות: לדאוג שלקהל הנוצרי יהיה משהו חדש לצפות בו בנטפליקס בחג המולד, ולהעביר את המסר שלידתו של ישו היתה הבשורה המתוקה ביותר בתולדות האנושות. בשתי המשימות הללו, הדרמה הזו עומדת בכבוד.
קשה להרחיב את הדיבור על האיכויות האמנותיות של "מרים". עם זאת, יש הרבה מה להגיד על הייצוג היהודי והישראלי בו, ולא מסיבות פרובינציאליות. הזווית היהודית תמיד היתה מהותית לסיפור של ישו, והרי רוב השחקנים כאן כחולים-לבנים, אז רק מתבקש לעשות זאת.
סרטים רבים על ישו חטאו בייצוג שלילי, שלא לומר פוגעני, אנטישמי ומסוכן, של יהודים. מרטין סקורסזה עצמו אמר שהצטער על הכאב שגרם לנו ב"הפיתוי האחרון של ישו" שלו. מל גיבסון מעולם לא הביע חרטה על "הפסיון של ישו", אך לא צריך להיות רגיש כדי לקבוע שזה אחד הסרטים האנטישמיים ביותר בכל הזמנים. ב"מרים", לעומת זאת, אין סכנה כזו. הוא הרי מתרחש הרבה לפני הצליבה ולכן מדלג על הקטע שהיהודים מתנתקים מישו, מסגירים אותו למותו ומקוללים לעד.
עם זאת, היהודים קיימים כאן כדי לשרת מטרה אחת: לידתה של הנצרות, דת שלא בדיוק היטיבה עם העם היהודי לאורך השנים. נכון, האוונגליסטים הם עכשיו סחבקים שלנו, אבל גם זה רק כי הם רואים ביהודים אמצעי בדרך למטרה - במקרה זה, לידתו מחדש של ישו. זה יקרה, כמובן, אחרי שהיהודים בישראל יהיו שותפים למלחמת גוג ומגוג איומה. ישראל כמובן עושה עבודה טובה כדי להוביל את העולם בדרך לשם. החדשות הרעות הן שבסוף כל זה, לפי האמונה הנוצרית, שני-שליש מהיהודים יילכו לגיהנום והשליש הנותר יתנצר. את זה כבר לא נראה בנטפליקס.
לכן, קשה שלא לשאול: למה בעצם כל כך הרבה שחקנים ישראלים יהודים הסכימו להשתתף בסרט הזה, המשרת דוקטרינה נוצרית שבסופו של דבר מצפה מהם ובני משפחותיהם להתנצר? נכון, לא יזיק לקריירה להשתתף בהפקה של נטפליקס, אבל האם זה באמת השיקול החשוב היחיד? במקרה של אנתוני הופקינס, השאלה אחרת: למה כוכב כמוהו, אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים שבאמתחתו שני פרסי אוסקר מוצדקים, צריך להשחית את זמנו על פרויקט נחות שכזה? כנראה שגם לו שיקולים משלו.
הליהוק של השחקנים הישראלים הוביל פרו-פלסטינים לקרוא להחרמתו של הסרט. ככה זה, הליברלים תמיד תומכים בחופש הביטוי. לפחות מנקודת המבט שלהם, יש להם סיבה טובה להתעצבן, כי בליהוק פה יש מטענים פוליטיים משמעותיים.
למה היה חשוב ליוצרי הסרט שישראלים יגלמו את מרים, יוסף וכל השאר? לדבריהם, זה היה מתוך שאיפה ל"אותנטיות". למה הכוונה? השיקול הוא לא נראות, שהרי השחקנים האלה לא בהכרח לבנים פחות מאמריקאים לבנים. אם להשתמש בחריזה, עידו טאקו לא פחות לבן מג'יימס פרנקו. זה גם לא בגלל שהם יהודים, כי אם זה היה השיקול, אפשר היה לעבוד עם אמריקאים יהודים.
קיצ'לס ושביט על "מרשעת", "גלדיאטור 2" והתפקידים הגדולים של סקרלט ג'והנסן
לא, זה בגלל שהם ישראלים, מה שהופך אותם לפי משנתו של הליהוק לחלק ישיר מאילן היוחסין של מרים ויוסף. כלומר, הליהוק מצהיר שישראלים יהודים הם צאצאים של מי שחיו על פיסת האדמה הזו לפני 1967, לפני 1948, לפני אלפי שנים וגם לפני לידתו של ישו. ההכרה הזו מפריכה את הטענות שישראלים גנבו את האדמה הזו ושאין להם שום זכות עליה, ושומטת את הקרקע מתחת הטיעון הכה נפוץ היום שישראלים הם קולוניאליסטים גונבי אדמות שצריכים לחזור לאירופה. "מרים" הוא ממש לא הסרט הכי מצטיין בנטפליקס, אבל במובן מסוים הוא אחד הסרטים הכי פרו-ציוניים שלהם.