השם המפורש "ארץ נהדרת" הפך להיות פבלובי כמעט כמו השם המפורש "בנימין נתניהו". לכל אחד יש דעה בנושא, ולא פחות חשוב - כל אחד רוצה לחלוק את הדעה שלו עם העולם. אחת הטענות השכיחות, והאוטומטיות, למשמע השם המפורש הוא: "לא מצחיק". חלק ישלבו את צמד המילים במשפט שלם: "אנחנו כבר לא רואים ארץ נהדרת, כבר הרבה זמן שזה לא מצחיק".
שזה די אירוני. כיצד אנשים יכולים לקבוע שמשהו שהם לא רואים לא מצחיק אותם? שזה מוזר כמעט כמו האופציה ההפוכה, לפיה הם דווקא כן רואים, ולא צוחקים, אז למה הם רואים? היש דבר מיותר יותר מלצפות בקומדיה לא מצחיקה? ואולי, זרמו איתי רגע, הם רואים בסתר כי זה דווקא כן מצחיק אותם, אבל בגלל סיבות פוליטיות דחוף להם לספר לכל מי שרק ישמע אותם שזה לא מצחיק - למרות, כאמור, שהם צוחקים - ואז, כדי להצדיק את הפתולוגיה שמאחורי השקר הם חייבים להוסיף את השקר המיותר: "זה לא מצחיק", כשבפירוש זה כנראה כן מצחיק אותם או שהם בכלל לא יודעים אם זה מצחיק או לא? למעשה, מבחינה סטטיסטית יש סיכוי סביר שהיו לא מעט מקרים בהם שני ישראלים פגשו אחד את השני ואמרו אחד לשני שהם לא רואים "ארץ נהדרת" בגלל שזה לא מצחיק אותם, למרות ששני האנשים באותה פגישה דווקא כן צופים בתוכנית, ואף צוחקים ממנה.
אלה הן מסוג המחשבות שמונעות ממני לישון בלילה לפעמים. הרופאה שלי בטח לא תאהב את זה, כי לישון זה חשוב, אבל קלישאה רפואית לא פחות נכונה אומרת שצחוק זה טוב לבריאות, ואני חייב להודות שוואלה, אני עדיין צוחק מ"ארץ נהדרת" גם אחרי יותר מ-20 שנה. לא מהכל, כמובן, אני לא פסיכופת. ההומור ב"ארץ נהדרת" רחוק מלהיות עקבי. יש לפעמים בדיחות שנלקחו מהאייטיז על כך שזה מוזר שעדן פינס תתאהב באושר כהן. לא ברור אם זו בדיחה עדתית, שמנופובית או שוביניסטית - דבר אחד בטוח, מצחיק זה לא. לטעמי לפחות. אני בטוח שיש מספיק אנשים שטוענים שהם לא רואים "ארץ נהדרת" שנקרעו מצחוק מכל הקטע הזה.
אבל יש מספיק דברים שהם אובייקטיבית מצחיקים כי הם עשויים טוב, או לפחות מבוצעים על ידי גאון קומי בשם יניב ביטון. שני קטעים כאלה נרשמו בתכנית אתמול: החיקוי של ביטון ליעקב ברדוגו, והביצוע המלא ל"גחלת נעורים" של יהודה חן. במהלך די גאוני החליטו לשתול את תולעת האוזניים הזאת לצופים במשך מספר פרקים, עד כדי כך שבפעם הראשונה שניחשף ליצירה המלאה כבר נרגיש שמדובר באמת בשיר נוסטלגי מהאייטיז שהספקנו לשכוח.
השיר עצמו נחמד בתוך ז'אנר הנונסנס. היו לארץ נהדרת שירים גדולים יותר בז'אנר. בין השאר: "מתוקה מהחיים" של דדי דדון, "חפש אותי בראשון" של אגס קימל וכמובן "רכב חברה" האגדי של להקת אפליקציה. יהודה חן של יניב ביטון מערבב קצת מכל אלה, עם מיקס נדיב של קוקו וסטיב של "שידורי המהפכה" יחד עם "משיח" של אודי כגן (וגם קצת "אבי הזמר" של אבי דנגור, ואם תרצו ללכת יותר אחורה אז גם האשם תמיד של יאיר ניצני ובבר של מוטי גלעדי). ואחרי כל רשימת המכולת הזאת אפשר להגיד שזה בכלל לא משנה: זה עובד, וזה מצחיק - פשוט כי יניב ביטון גאון.
גם הפאנל הפוליטי היה מצחיק ברובו, ובעיקר המחווה המשעשעת ללהקת חמסה בכיכובן של הפוליטיקאיות שעסוקות בבליץ חקיקתי אנטי-דמוקרטי בזמן מלחמה. מי שגנב את ההצגה היה אלי פיניש בגרסתו המאוד חופשית (אי אפשר באמת לקרוא לזה "חיקוי") לנשיא סוריה בשאר אסד. לא ברור כמה אלתורים היו בקטע של פיניש, אבל ניכר שהפאנליסטית האחרים, כולל המנחה אייל קיציס, פשוט לא הצליחו לעמוד מול תופעת הטבע שהיא האנרגיה של פיניש - שלרגע לא יצא מהדמות גם כשכולם סביבו לא הפסיקו להיקרע מצחוק.
בשורה התחתונה יש בארץ נהדרת קטעים מצחיקים יותר וקטעים מצחיקים פחות. חוסר ההומוגניות שלה היא קריטית מכיוון שקהל היעד שלה מגוון. צעירים שייקרעו מצחוק מהאינפנטיליות של הבדיחות על אושר כהן, לא יבינו את הקטע על הזוג הבורגני המתוסכל שבורח לימים של שקט בצימר בלי קליטה - ולהפך. ומצד שני, לפעמים כשאומרים על "ארץ" שהיא לא מצחיקה, זו גם מחמאה.
כך למשל החיקוי הנפלא כתמיד של גיה באר גורביץ' לבצלאל סמוטריץ'. להבדיל מהגרסה הליצנית של שחר חסון לבן גביר, סמוטריץ' של גורביץ' הוא אכזר ומסוכן כמו המקור, וגם מגוחך כמוהו. לא במקרה הפקידו את החיקוי של סמוטריץ' בידיה של אישה יפה (בדיוק כמו שהבחירה ביובל סמו לתפקיד מירי רגב לא מקרית), מדובר באחת מהברקות הליהוק של ארץ אי פעם. אלא שבעוד גיה מצחיקה, מאוד, אמש היא נאלצה לככב באחד מהרגעים שנכתבו מראש כדי לא להצחיק. זה קרה כשהיא הניפה, כסמוטריץ', חתיכת בד לבנה שעליה נכתב "הצילו", ואז הציעה להשתמש בבד כווילון בבית החדש שהיא תבנה בהתנחלות העתידית שהכת המשיחית של סמוטריץ' רוצה להקים ברצועה.
לוקח למוח כמה שניות לעכל, אבל הלב עושה את זה כבר קודם. זה אותו שלט "הצילו" שהניפו שלושת החטופים שנורו בשוגג על ידי חיילי צה"ל בשכונת שג'אעיה בעזה. נזכיר כאן את שמם שוב ושוב. סאמר טלאלקה, צעיר בן 25 מחורה. אלון שמריז בן ה-26 ויותם חיים בן ה-28. שניהם מכפר עזה. נזכיר שיש עוד 100 חטופים בעזה. איך תכנית הומור שכבר בקטע הפתיחה שלנו מזכירה לנו את המציאות הזאת יכולה בכלל להתמודד עם המשימה הקשה כשלעצמה של להצחיק?
הרגעים הלא מצחיקים האלה בארץ נהדרת הם רגעים של הקרבה, בטח לקומיקאים מוכשרים כמו גיה באר גורביץ' ושחר חסון - אבל זו גם הסיבה שדווקא עכשיו ארץ נהדרת הופכת לצפיית חובה. יש קומדיות עקביות יותר ומוצלחות יותר שאפשר לראות כרגע בנטפליקס. יכולתי לצפות ב"מה שקורה בצללים" וליהנות מאסקפיזם מושלם לעולם של ערפדים מצחיקים, אבל הבריחה מהמציאות שמציעה ארץ נהדרת מותאמת בדיוק לימינו. זו קומדיה יהודית במיטבה. יום אחד עוד ילמדו אותה באוניברסיטאות. בינתיים, נמשיך להתלונן שלא מצחיק, או שנמשיך לשקר לעצמנו.